מגזין

הגיע זמן באר שבע

מגזין2 ביולי 2020    9 דקות
0

עומר שוורצפוקס אמנם "רק" בן 27 אבל בעמוד הפייסבוק שהקים, ובסיוריו המיוחדים, מביא פיסות זיכרון חווייתיות על הזהות הבאר שבעית

הגיע זמן באר שבע
צילום: אלבום אישי

עומר שוורצפוקס הוא צעיר באר שבעי בן 27. שוורצפוקס גדל כל חייו בעיר והוא מה שנקרא "פטריוט מקומי". בעברו היה מדריך טיולים ולאחרונה החל בלימדוי הרפואה באוניברסיטת בן גוריון, "הייתי כמה שנים מדריך טיולים עבדתי בחברה להגנת הטבע, ככה שטיילתי ופגשתי מטיילים" הוא מספר, "הבנתי שיש פער בין התדמית של באר שבע כלפי חוץ לאיך הבאר שבעים תופסים אותה. איך אנחנו מספרים את הסיפור של העיר. אנחנו כבאר שבעים מאוד אוהבים את העיר ומאוד מחוברים אליה. כלפי חוץ, וגם מול עצמנו,  אבל מצד שני מאוד לא ברור לנו מה הדברים שאנחנו אוהבים. לדוגמה, יש כותרות כלליות על באר שבע, כמו זה שיש פה אנשים חמים. כאילו מה זה אומר? מה הגאווה המקומית שלנו? זה היה הרעיון שאני מנסה להתחקות אחריו".

שוורצפוקס הקים את עמוד הפייסבוק הגיע זמן באר שבע, עמוד שכולל בתוכו סיפורים, זיכרונות וחוויות מבאר שבע. היינו רוצים לקרוא לזה נוסטלגיה באר שבעית, נוסטלגיה מקומית, אבל שוורצפוקס מדגיש כי מבחינתו לא מדובר בהתרפקות נוסטלגי אלא בזהות מקומית, "יצרתי עמוד פייסבוק כשהמטרה שלו היא לייצר סביבו קהילה מסוימת או תחושה קהילתית. המטרה של העמוד היא לא להעלות נוסטלגיה, זה לא מגיע משם. יש קבוצות נוסטלגיה על העיר, אני אומר משהו אחר, דרך העמוד אני רוצה להסתכל על העבר בפרספקטיבה של ההווה. איך זה בנה את הזהות שלנו היום. זה משהו שונה. זה לא נוסטלגיה זה להסתכל על העוצמות שלנו עכשיו כעיר ומה מיוחד בנו, וגם להסתכל על העבר שיצר דברים חזקים, שבנה קהילה של עיר וגם דברים שאנחנו צריכים לשפר בעתיד. זה להסתכל על העבר בתור המקום לזהות שלנו. יש לנו פה עיר שמייצרת את מי שאנחנו. לכל אחד יש חוויה שונה. הכל ביחד זה משהו שמלכד אותנו"

שוורצפוקס מסביר היא הוא רוצה למעשה לעזור בבניית הזהות המקומית דרך העבר, כלומר אין הווה ואין עתיד בלי להסתכל על העבר, "אפשר לקחת את נחלאות כדוגמה. לפני 20 שנה נחלאות היתה שכונה שבורה. היום כשאתה מגיע לטייל שם אתה תלך למורי דרך, הם יעשו סיורים בעקבות שירים ודמויות בשכונה. יהיו מלא סיורים שאתה יכול לעשות. מה שאני מנסה לעשות זה לפתח את התוכן סביב העיר, שיהיה נגיש ושאנשים יבינו שיש את המגוון הזה גם בבאר שבע. סביב כל שכונה יש דמויות ואנשים שגרו שם. יש קבוצות אוכלוסייה שונות בתוך השכונה. החיים הקהילתיים, העוצמה הזו של קהילה חזקה בתוך השכונות זה משהו שצריך לשים לב אליו. אין הרבה ערים בארץ שיש להם קהילתיות כל כך חזקה כמו בבאר שבע. יש משהו שמחבר בין הבאר שבעים, משהו שמחבר בזהות. אני מרגיש שיש סטודנטים שנשארים ואחת החוויות שאתה שומע מהם שאומרים למישהו שנשאר פה 9 שנים אתה לא באר שבעי. אז מה יהפוך אותו לבאר שבעי? יש משהו שמלכד והופך אותך לבאר שבעי, המשהו הזה הוא גדול והפעילות בעמוד היא להסתכל מכל הכיוונים ולהגדיר מה המשהו הזה שהופך אותך לבאר שבעי".

לא הייתם מצפים מצעיר בן 27 להשקיע מזמנו הפרטי ב"מדרף" אחרי זכרונות על העיר באר שבע. אבל שוורצפוקס כאמור, הוא פטריוט מקומי והוא רוצה לספר את סיפורה של העיר, לכן בזמנו הפרטי הוא אוסף מידע ומראיין אננשים על החוויות והזיכרונות מבאר שבע, "אני מראיין אנשים בזמני הפרטי כי אני רוצה לראות מה אנשים זוכרים. אני גם עושה סיורים בעצמי בעיר. עשיתי סיור בשיתוף עם העירייה כשהמטרה היא לייצר תנועה בשכונות הוותיקות, שיראו אותם יותר ויראות את העוצמות שלהם. עשיתי לדוגמה סיור עם העירייה בשכונות ב' וד', על הקשר בין השכונות, על הקונסרבטוריון העירוני, על הבניינים המיוחדים שיש בשכונות האלה. זה היה סיור שדיבר על התכנון של השכונה בבסיס, דרך האתגרים וגם לדבר על הדברים המיוחדים שאפשר ללמוד מהשכונות" הוא אומר וממשיך, "אני אוסף מידע מארכיונים, מראיונות עם אנשים. אני רוצה להנגיש את המידע. אני לא רוצה שהידע יהיה אצלי אלא שהסיפור של העיר יהיה מונגש.

למה צעיר בן 27 רוצה לחזור עשרות שנים אחורה בזמן?

"מרגיש לי שהסיפור של העיר, הנרטיב של העיר עדיין לא סופר. שיש עוד מה לספר ולהנגיש. אני חושב שאם אנחנו מסתכלים קדימה חייבים ללמוד מהעבר".

מצד שני, יגידו לך שצריכים להסתכל קדימה, על בר שבע החדשה

"לדוגמה יש בעיר העתיקה המון חבר'ה צעירים שרוצים לפתח אותה ולהביא משהו אחר. אני בעד זה. אני חושב שדווקא אם מסתכלים על העבר זה תורם גם להם. יש משהו בזה שאתה אומר "אני אתעסק רק על החדש" שאתה לא מסתכל על העוצמות של הישן. כשאתה הולך לתל אביב וירושלים אתה רואה שהאזורים הישנים הם האזורים היותר מבוקשים. בבאר שבע אנשים רוצים לגור ברמות ונווה זאב, רוצים את החדש. לשדר את החדש זה לא מספיק זה לא הכל , זה חלק מסיפור. אני אומר שביחד עם זה שאתה מחדש אתה צריך לזכור את העבר. זה משהו הרבה יותר שלם. אין עתיד בלי עבר".

שוורצפוקס משתף גם בכמה סיפורים באר שבעיים אותם גם העלה בעמוד הפייסבוק "הגיע זמן באר שבע".

 

"בשנת 1977 התרחש אסון אווירי חמור במדינת ישראל. עד שאירע אסון המסוקים, הוא נחשב לאסון החמור ביותר בתולדות חיל האוויר: אסון הנ"ד. תאונה אווירית שהתרחשה בכ"ג באייר תשל"ז, 10 במאי 1977, התרסקות של מסוק יסעור של חיל האוויר הישראלי במהלך תרגיל בבקעת הירדן. באסון נהרגו 54 חיילי צה"ל: 44 לוחמים וקצינים מחטיבת הצנחנים, לוחמי פלוגת מאי 76' בגדוד 890, ו-10 אנשי צוות אוויר. בגלל כמות ההרוגים נקבע השם: אסון הנ"ד- 54 בגימטריה, והאסון הונצח בגבעה הסמוכה ליריחו, סמוך לאתר ההתרסקות, שנקראת עד היום גבעת הנ"ד (בתמונות).

אחד מנ"ד ההרוגים היה לוחם צנחנים, שגדל וצמח בבאר שבע. שמו היה ארנון טרייטל, בנם של גיורא וחנה. ההורים עלו מארגנטינה, ועברו כמה דירות בארץ עד שהגיעו לבאר שבע. למד בבית-הספר היסודי 'מעוז' שבבאר-שבע, המשיך בבית-הספר התיכון המקיף א' שבבאר-שבע וסיים את לימודיו במדרשת שדה- בוקר.

ארנון היה ילד מיוחד, עצמאי וסקרן, ששאף לקבוע בעצמו את גבולות ההגשמה וההצלחה שלו. בגיל 14 היה בנבחרת האתלטיקה הקלה של "הפועל באר שבע", והתמקצע גם בענפי השחייה וברכיבה על סוסים. אהב בעלי-חיים וכנער בתיכון התחיל לעבוד במחלקה לביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון הצעירה, טיפל בבעלי-חיים ולמד עליהם מקרוב. את אהבת הטבע והשקט ביטא במילים שכתב אחרי שהתגייס לצנחנים ועבר קורס צניחה: "כמה יפה להיות בין שמיים וארץ, כמה שקט יש שם למעלה".

בעלון הפלוגה, שיצא לאור רק כמה חודשים לפני האסון, נשפך אור על דמותו של ארנון. בעל חוש הומור חד, חצוף במקצת, מקורי מאוד ויוצר. בעלון הפלוגה המתפרש על פני כ30 עמודים הוא כתב את רוב הקטעים. בחוש הומור בריא הוא מתאר את חוויות הטירונות, קורס הצניחה, סיום המסלול. את המפקדים והדמויות שליוו את הפלוגה.

ארנון אכן למעלה. וכמה שקט שם. מי יודע איזה כישרון מופלא נלקח מאיתנו ועד לאן הוא היה מגיע היום. ארנון הונצח בגינה ציבורית, בפינת הרחובות רמב"ם-אסף שמחוני, בסמוך לבית הוריו. הפינה אינה מוכרת, ואני מציע לכם לעצור בה בפעם הבאה שאתם נקלעים לאיזור פיקוד דרום, ולזכור את האדם המיוחד שהיה ארנון".

ארנון טרייטל ז"ל

הפעם הראשונה שהגיע דוד טוביהו לעיר באר שבע, אז גם התאהב בה והחליט לקשור בה את גורלו, היה כאשר הגיע עם קבוצת חלוצים לבנות את בית העלמין הצבאי הבריטי בשנות ה-20.
משך כמה חודשים חיו החלוצים באוהלים מחוץ לעיר העתיקה, היה בזה משום אמירה שהם אינם מתאכסנים אצל הקהילה היהודית שחיה באותה עת בעיר. הקהילה היהודית הייתה קהילה דתית והחלוצים, שרצו להגשים את יהדותם בעבודה עברית וביישוב הארץ לא התחברו כל כך לקהילה שהייתה בבאר שבע.

זה לא הפריע לרב אברמוביץ, שהיה חרדי אשכנזי ממאה שערים, והגיע לשמש כרב, מוהל ושוחט של הקהילה היהודית (ובעת הצורך גם מנהל הכספים של טחנת הקמח שהחצר שבה שכנה, נמצאת עד היום בעיר העתיקה בסמוך ל"קבב אמונה"), לאמץ אותם אל חיקו. כשנולד בן לזוג חלוצים שחנו ליד העיר, אירגן הרב אברמוביץ את הברית וביתו תיארה את השמחה שבה היה שרוי, עת רקד עם החלוצים ריקודי שמחה וכולם טעמו מהעוגות שאפתה אישתו.
את הסיפור המרגש סיפרה עדינה ביתו, שמתועדת בתמונות המצורפות למטה עם חברותיה ושכנותיה הערביות- סוג של דו קיום, בין חרדים וחילונים ובין יהודים וערבים, שקשה למצוא היום.

אבל בקהילה היהודית ידעו להבליג לא רק על פערי דת או פערים לאומיים, אלא גם על פערים תרבותיים ועדתיים. תקופה ארוכה שהמלמד בקהילה היה יחיא סרי הלוי, שלימד את ילדי הקהילה שהיו ברובם אשכנזים, את קריאת התורה והמשניות במבטא תימני. בשעה שלא לימד או עבד, היה יושב המלמד יחיא ומעתיק את דיוואן שיריו של ר' שלום שבזי, אותו חתם במילים: העתקתי כאן באר שבע ת"ו, וחיבר פיוט שהאותיות בראשי פרקיו יצרו את המילים "תבנה באר שבע". חירם דנין, שהיה איש קק"ל ושהה בבאר שבע בשליחות המוסדות, תיאר שתפילת יום הכיפורים בקהילה הייתה מורכבת כמעט מכל נוסח ומבטא אפשרי.

 

 

 

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה