מגזין

לא הולך בתלם

מגזין2 ביולי 2020    10 דקות
0
לא הולך בתלם
צילום: סיוון פרג'

פאדי אלעוברה מרהט עבר לא מעט כחוויות קשות בחייו, אבל מכל כישלון הוא רק התחזק, וכיום נחשב אלעוברה לדמות לחיקוי לא רק במגזר הערבי והבדואי, כמי שמצליח לקדם את צמצום הפערים בין המגזר היהודי למגזר הערבי בנגב וגם בצפון. באחרונה, הוא אף השתתף במסגרת תוכנית הריאליטי "הכרישים", זכה למחמאות אבל לא הצליח לגייס כסף.

אלעוברה (36) מספר לעיתון "שבע" על ילדותו ונעוריו שלא היו אמורים להוביל אותו למקום המכובד, בו הוא נמצא כיום: "נולדתי וגדלתי ברהט, במשפחה בדואית של 6 אחים ואחיות, אימא עקרת בית ואבא קבלן בנייה. במקור, המשפחה של אבא הייתה די ענייה, והוא בעצמו עזב את הלימודים בכיתה ז' – ח', והלך להיות פועל בניין, בנה את עצמו, והפך לקבלן בניין. בהתחלה הרגשנו את השפע, ולאחר מכן היה משבר מאוד מאוד גדול, מה שדחף אותי לכיוון של היזמות; מאז 2004 – 2005 כשהעסק של אבא קרס, הרגשנו טוב מאוד את החוסר"…

מה היו התחושות שלך כשפתאום נקלעתם למשבר כלכלי עמוק?

"זה היה משתק; יש חשש של פחד שמשתק אותך, אבל מצד שני זה גם גורם לך להיות בתנועה, ולחפש פתרונות. זאת אומרת, לא ללכת בדרך הבטוחה של שכיר עד הפנסיה. הרגשתי שיש כאן המון אחריות, ואין שום תסריט שיכול לעבוד לטווח ארוך".

מה שעזר מאוד לפאדי הנער לכוון את חייו לסיכוי טוב להצלחה היה מעברו ללימודים מחוץ לעיר מגוריו: "עד כיתה ז' למדתי ברהט, ואחר כך עברתי בכיתה ח' לשנה אחת לתיכון 'מבואות הנגב' שבקיבוץ שובל. לאחר כיתה ח' עברתי ל-4 שנים ללמוד בכפר הנוער 'הכפר הירוק'. היה בזמנו מין כלל ברזל ברהט, שמי ששואף להגיע לאקדמיה, לא יכול לעשות את זה דרך מערכת החינוך המקומית. היום, מערכת החינוך קצת יותר טובה, ויש כל מיני יוזמות מקומיות של בתי ספר למדעים, כך שיש כמה תיכונים ברהט שהם במצב יותר טוב".

אלעוברה מודה שהחוויה בתיכון בקיבוץ לא הייתה חוויה טובה עבורו, "זה היה סיוט. חברתית, היה סיוט להיות אקסטרני במוסד כזה. זו חברה מאוד מאוד סגורה, וקשה מאוד להשתלב בה, גם בגלל העניין של הלאום, וגם כי לא הייתי מהקיבוץ; יש מין תווית כזו של אקסטרני, שלא מתקבל על דעת הילדים בקיבוץ. בדרך כלל ילדי המושבים וכמה שהגיעו מבאר שבע גם נחשבו לאקסטרנים כמוני. תוסיף לזה גם שאני ערבי, ותבין את הבעייתיות. לא הלכתי ללמוד בבאר שבע, כי הנחתי שגם הקירבה הגיאוגרפית לרהט וגם עצם זה שמדובר בקיבוץ, אז הקבוצה שם תהיה יותר פתוחה ומקבלת, וטעיתי"

אלעוברה ממשיך ואומר כי "נכון שיש הרבה בדואים שגרים בבאר שבע, אבל הילדים שלהם לומדים בעומר, ומעט בבתי ספר ממלכתיים בעיר. הגעתי דווקא ל'כפר הירוק' מסיבה פשוטה, שחברה שלי מרהט הגיעה לשם שנתיים לפני, ודיברה על זה בלי סוף בהתלהבות. הייתה לה חוויה ממש טובה, ולכן אני ואחותה נרשמנו ל'כפר הירוק'. באנו קודם לבקר את החברה, ודי הוקסמנו מהמקום ומהאווירה. השילוב הזה בין חקלאות ללימודים קסם לי; לעבוד מוקדם בבוקר ברפת או באורווה או לאסוף ביצים מהלול ב-5 לפנות בוקר, וב-7 וחצי כבר להיות בכיתה, השילוב הזה של עבודה ולימודים ממש קסם לי. הכרתי את החקלאות מרהט רק ממה שסיפרו לנו במשפחה וקצת מההורים של אימא, על רעיית צאן וכאלה דברים. הערכים שלמדתי ב'כפר הירוק' היו מוסר עבודה, יחס מכבד לזמן וקבלת אחריות. עשיתי שם בגרות מורחבת בביולוגיה וזואולוגיה, כולל טיפול בסוסים וכל הפן החקלאי; הבגרות ב'כפר הירוק' מבוצעת בדרך כלל באמצעות חקירת נושאים והגשת עבודות עליהם".

"אקטיביזם חברתי"

לאחר הלימודים, בחר אלעוברה להתנדב שנה בכפרים הלא מוכרים בנגב, "התנדבתי למשך שנה שלמה בכפרים הלא מוכרים בנגב, דרך עמותת 'אג'יק'. זה עזר לי להתמודד עם משבר הזהות, שהייתי בו, סביב שייכות וכו'. בשעות הבוקר לימדתי תלמידים בתגבורים במקצועות הנחשבים לקשים: מתמטיקה, אנגלית ולשון עברית. ובשעות אחר הצהריים, לימדתי הורים באופן לא פורמלי, למשל שח-מט אך לעתים גם קרוא וכתוב. לאחר מכן, התחלתי לעבוד כנציג שירות בחברה סלולארית  בבאר שבע, ובזכות העברית השוטפת שלי התקבלתי לעבודה בגיל נורא צעיר. בהמשך, עשיתי פסיכומטרי בעברית, התקבלתי לאקדמיה, והייתי 4 שנים במחלקה להנדסת בניין בבן גוריון".

אלא ש"מלכתחילה, ידעתי שכנראה מהנדס לא אהיה; יותר עסקתי באקטיביזם חברתי ופחות ביוזמות של בטון, פלדה ובלוקים. לקראת הסוף, ב-2008, היה לי מבחן משעמם, וראיתי כתבה על זה שפרופ' מוחמד יונוס מבנגלדש זכה בפרס נובל לשלום. קסם לי כל העולם הזה של עסקים וחברה, העולם של האימפקט. והעברתי לילה 'לבן' ב'גוגל', כדי לקרוא יותר ויותר על זה. התאהבתי, ומאז אני בתחום הזה".

ועזבת את האוניברסיטה בשנה הרביעית, ממש לקראת סיום התואר?…

"כן, להורים סיפרתי שאני לוקח שנת שבתון ואז חוזר, וזה גם מה שהיה בבקשה שכתבתי למחלקה, אבל כמובן לא שבתי ללימודים. הקמתי פרויקט חברתי ראשון כבר ב-2008, מרכזי למידה לפסיכומטרי והנגשת השכלה גבוהה ברהט בשם 'דורוס' מגיל 3 ועד לבגרות והכנה לפסיכומטרי. בגל הראשון הייתי שנתיים וחצי שלוש, וזה נכשל; יצא מיזם אימפקט מדהים, אבל הוא נכשל מבחינה כלכלית, כי באתי אליו בלי שום ידע. ב-2013 חזרתי להקים את העסק מחדש ללימודי פסיכומטרי בלבד, עם משקיעי אימפקט שותפים. הפעם זה הצליח, גם כי הסצנה הייתה שונה, והסתכלנו גם על כל החברה הערבית בנגב. בין לבין, זכיתי בכל מיני פרסים מקומיים ובינלאומיים בעולמות של האימפקט, למשל יזם השנה של קרן 'שמש' ו'דה מרקר', אחד מ-50 היזמים המבטיחים של העולם מטעם ארגון Echoing Green ובאחרונה '40 הצעירים המבטיחים של 'גלובס'".

לפני כ-3 שנים, הקים אלעוברה את חברת טלנט-טים", יחד עם דבורה מקסיק (שבין היתר שימשה כסמנכ"לית משאבי אנוש של חברת "שטראוס" בישראל), בגיבוי של משקיעים יהודים וערבים, כולל היו"ר, איש ההיי-טק זאב ברגמן, לשעבר מנכ"ל חברות ההיי-טק הידועות "קומברס" ו"נייס". החברה החדשה הקימה מאגר הכולל עשרות אלפי מועמדים בדואים לתחומי ההיי-טק, הביו-טק והפיננסים. היא מעניקה להם ייעוץ קריירה, וככל שניתן גם משיגה למועמדים משרות ממעסיקים מתאימים. באופן מפתיע משהו, רוב ההכנסות של "טלנט-טים" אינן מגיעות מהמועמדים הבדואים, אלא דווקא מיותר מ-280 חברות ההשמה, שאיתן עובדת החברה, "נהוג להסתכל על עולם היזמות החברתי דרך עמותות בלבד, שאין בהן הרבה חדשנות, וזה בעיקר תלות בפילנתרופיה. אולם, עבודה בעולמות האימפקט זה להביא כלים עסקיים, יזמות עסקית, כדי לפתור בעיות חברתיות. מה שהוביל אותי לשם היה משהו רגשי: הכעס על הפערים שיש בינינו. אני מתנגד בתוקף לכך שילד צריך לעזוב את הסביבה הטבעית שלו ולעבור לבית ספר יהודי, כדי בסך הכל לקבל חינוך איכותי. אני לויאלי לקייס שלי, לחברה הערבית, שם אני מרגיש את השליחות. המומחיות שפיתחתי היא סביב גיוס של עובדים ערבים".

"עושה פוליטיקה"

למרות הישגיו, מדגיש אלעוברה: "לא המצאתי את הגלגל; את האימפקט למדתי מאמל אלסאנע, שהקימה בזמנו את 'אג'יק'. לשמחתי, יש לא מעט אנשים בחברה הערבית, שהצליחו להזיז את המחט טיפה, ומשם אני לוקח השראה. ויש בחברה הזו לא מעט יזמות בכלל וגם יזמות עסקית חברתית בפרט. אפשר להגיד שהחברה הבדואית די הקדימה את כלל החברה בכל מה שקשור ביזמות אימפקט; יש בחברה הזו לא מעט עסקים מוצלחים, מחדר כושר לנשים שעובד כעסק חברתי ועד לקייטרינג לנשים חד הוריות, דברים שלקחתי בהם חלק בזמנו, כך שיש מגוון של מודלים מוצלחים. בוא נאמר, שהמחסור והפערים גם יוצרים מקום להרבה יזמות איך לשנות את המצב ולטפל באותם פערים וחוסרים".

לפני כחודש יכולנו לרהוט את אלעוברה בתכנית הכרישים בקשת 12. אלעוברה לא גייס את הכספים שרצה אך זכה למחמאות, "הייתי בספק לגבי 'הכרישים', אם באמת הם יוכלו להבין את העניין הזה, ולא להסתכל על כך במונחים של החזר השקעה רגילה. הייתי בספק לגבי זה, ולא טעיתי. הדיון המקדים שהיה שם הראה עד כמה יש תהום גדולה באיך הם תופסים את השקעות האימפקט, וכבר משם הבנתי שמרוב 'הכרישים' לא יהיה אפשר לממן את ההשקעה לרמה של עשייה במעורבות אקטיבית. וברמה של הצעה קונקרטית הם הציעו לחתוך את שווי החברה בחצי, ולא הייתה לכך שום סיבה, כשהייתי במקביל בתהליכים עם משקיעים נוספים, וזה לא עלה אצל אף אחד; אנשים התעסקו יותר במהות העשייה ולא בשווי החברה, ושם מהר מאוד רצו לעניין שווי החברה".

היום החברה שלך מתנהלת בתל אביב ואתה גר בירושלים. אז מתי אתה חוזר לרהט?

"שאלה טובה. התוכניות שלנו ברורות, שנחזור לרהט. אני נהנה בעיקר בירושלים ממערכת חינוך איכותית עבור הקטן שלנו. אני עוד לא רואה את מערכת החינוך ברהט משתווה למה שירושלים מציעה, אבל התוכניות על השולחן, מאוד נשמח לחזור לשם. כעיקרון, אנחנו מבלים שם את שישי שבת, את סופי השבוע, ומן הסתם אני מאוד מחובר לרהט ברמה של עשייה, של מעורבות, של ליווי יזמים. אומנם, פיזית אני לא ישן ברהט במהלך השבוע, אבל אני מאוד מעורב במה שקורה שם, וגם ברמה של החברה הבדואית בנגב בכלל".

ולסיום, אלעוברה דוחה בנימוס כל אפשרות למעבר שלו לפוליטיקה, המקומית או הארצית: "מה שאני עושה זה פוליטיקה, לצמצם את הפערים בינינו זה פוליטיקה, ואי אפשר לנתק אותה משום עשייה שלי; אי אפשר לומר שזו עשייה חברתית גרידא, וברור שיש לזה השפעות פוליטיות. בסך הכל, יש פה שיח על צמצום פערים והעלמת פערים אפילו, לייצר חברה שוויונית. אבל לשחק את המשחק הפוליטי, נקרא לזה המפלגתי? אני שמח במקום שאני מצליח לעשות בו אימפקט, עם כמה שפחות פוליטיקה. המשחק הוא יותר נקי, ולא בא לי על משחק שהוא מלוכלך, בהקשר הזה.

 

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה