את מה שעבר מנחם בוכריס ב-21 שנים בקושי, רבים מאיתנו לא חווים גם עד סוף ימי חיינו. הוא התגייס לצבא כצעיר חרדי, הקים ב-10 אצבעותיו, בעזרת "מעוף", בני משפחתו (בעיקר אביו, מאיר) ובייחוד בעזרת השם, עסק לצבע ושיפוצים ואחזקת מבנים, לשרוד את הקורונה הכלכלית והסתכל קדימ

"נולדתי הראשון מבין 8 בנים ובנות; ההורים שלי הגיעו מצרפת לפני כ-22 שנה, אבל הם במקור מטוניסיה. הם הגיעו למרכז הקליטה 'יעלים' בשכונה ה' בבאר שבע, ואני נולדתי שם" מספר בוכריס, "בדרך כלל, לכל דייר במרכז הקליטה נותנים להיות עד שנה במקום, אבל במקרה של המשפחה שלי, היינו שם 5 שנים, כי היה קשה לנו למצוא דירה מתאימה. אולם, בסופו של דבר, אחרי 5 שנים, נכנסנו בע"ה לבית ליד קריית הממשלה, ברחוב קרן היסוד".

מה אתה זוכר מהילדות שלך ב"יעלים"?

"אני זוכר בעיקר את המשטרה שהייתה נכנסת אלינו הביתה, ומוציאה לנו את הדברים, כדי לפנות אותנו. זה קרה הרבה פעמים, והם היו מוציאים את הציוד שלנו, ואנחנו היינו מחזירים אותו. העניין הזה משפיע עליי עד היום, בהבנה שאתה צריך להילחם על מה שיש לך, ולא לוותר. כשרצו שנעבור לדירה בשכונה ד', אבא שלי הלך לשם, ראה שהשכונה לא טובה, ואמר: 'בשום פנים ואופן' הוא לימד אותי להילחם ולעמוד על שלי, ולא לוותר על שום דבר".

כבן למשפחה חרדית (שלה 5 בנות ו-3 בנים, כשמנחם הוא הילד החמישי), למד בוכריס במוסדות תורניים בבאר שבע: "ביסודי למדתי בתלמוד תורה של רשת 'מעיין', ובתיכון במוסדות 'בית יוסף' של הרב בצרי. היו לנו לימודי תורה ובגרויות וכל הדברים האלה. הייתי בכיתה של נוער שכביכול נמצא בסיכון, נוער כזה שהמוסדות של הרב בצרי יכולים להחזיק אותו בצורה מסודרת".

איזה מין תלמיד היית?

"הייתי תלמיד טוב, אבל כל הזמן מגיל 14, עבדתי לפרנסתי. התחלתי לעבוד בחנות פרחים בשעות הצהריים, ואחר כך הייתי הולך לעבוד בקיוסק. את כל השעות הפנויות שלי הקדשתי לעבודה; בחיים שלי, לא מצאתי את עצמי עושה שיעורי בית, אבל בכל זאת הייתי תלמיד טוב. בסך הכל, רציתי להיות עצמאי ולפרנס את עצמי. מגיל 14 לא לקחתי שקל מאבא שלי; בחיים, לא ביקשתי משהו מאבא שלי, רציתי את העצמאות שלי. כבר בגיל 15, נכנסתי לשיפוצים, ואמרתי שאהיה קבלן בתחום הזה".

חזר לדת ולאביו

אלא שלא תמיד מערכת היחסים בין מנחם לאביו מאיר הייתה טובה, והכל בגלל ענייני אמונה: "החלטתי להיכנס לצבא, וקלטו אותי בחטיבת 'כפיר'. בהתחלה הכל היה בסדר, אבל לאט לאט התחלתי 'לרדת' בדת: תפילות כבר לא, הורדתי את הכיפה, ועברתי לג'ינסים וללבוש חילוני. עם זאת, שבת תמיד שמרתי, ובחיים לא חיללתי, ואין דבר כזה שאחלל שבת. זה הפריע לאבא שלי, ואני מבין אותו. ואז, החלטתי לצאת מהבית, וללכת להשכיר דירה; קיבלתי דירה מהצבא כחייל בודד: הביאו לי כסף, ושכרו לי בסוף השנה הראשונה שלי בשירות דירה ברחוב ארלוזורוב שבשכונה ג', והקשר עם אבא שלי נותק. עם אימא שלי שמרתי על קשר".

מה עשית ב"כפיר"?

"במשך פחות משנה, הייתי חייל קרבי בחטיבה, אבל העניין של המפקדים שאומרים לי מה לעשות כל הזמן, לרדת למצב 2 וכאלה, לא יכולתי להכיל את זה, שמישהו פחות מהגיל שלי אומר לי מה לעשות, ועברתי למטבח. הייתי אחראי משמרת, ושם הכל השתנה עבורי לטובה. הייתי אחראי במשך שנתיים להאכיל 2,500 חיילים, והתפקיד הזה נתן לי הרבה כלים לחיים. בכל התקופה הזאת לא ביקרתי בבית ההורים שלי, והאחים והאחיות שלי היו באים לבקר אותי בדירה בארלוזורוב".

שלא כמו משוחררים טריים רבים מצה"ל, בוכריס שהחל את שירותו הצבאי בגיל 18 בדיוק, לא יצא לחופשת שחרור, אלא עבר מיד להתמקד בקריירה המקצועית שלו: "השתחררתי מצה"ל לפני כשנה וחצי, ועוד כשהייתי בצבא התחלתי לקחת עבודות של צבע וגינון ושיפוצים קטנים (לשבור קירות ולעשות קרמיקה עדינה וכדומה), כי שירתי בצבא שבוע שבוע. לעסק שלי קוראים היום 'פנורמה אחזקת מבנים, שיפוצים ושירותי ניקיון'. יש לי 3 עובדים כרגע, ואני פועל בבאר שבע, נתיבות, להבים והאזור".

ואז לאחר שחרורך מהצבא, עשית את הדרך חזרה לדת.

"נכון, חזרתי להיות דתי, ואני מתפלל 'מנחה' ו'ערבית' אצל הרב נתנאל סנדרו בוחניק שליט"א ותפילת 'שחרית' בנץ (עם עלות השחר, בימים אלה עוד לפני 5 בבוקר י.ס.ד) אצל זכריה אוהב שלום במוסדות 'נתיב השבים'. על זכריה יש לי רק מלים טובות להגיד, והוא שומר על השקט והקדושה בבית הכנסת. עוד בגיל 10 הייתי עושה אצלו קריאת 'תהלים' אחרי הצהריים בשבתות. מה שהחזיר אותי לדת היה חידוש הקשר עם אבא שלי; הוא הבן אדם שהכי עזר לי בחיים והכי תמך בי ותומך בי בעסק בצורה שאף אחד בחיים לא יכול לעשות. כשהשתחררתי מצה"ל, אמרתי לעצמי שזה בכל זאת אבא שלי, ושאני חייב ללכת אליו, ולא משנה מה, אני יכול אפילו למות בשבילו. אני מדבר איתו לפחות 100 פעמים ביום, ולא עושה צעד בלי לדבר איתו, כולל הזמנת הרכב לעבודה מהחברה. אבא עושה תיקונים קטנים לבית, ולפעמים אנחנו עושים עבודות ביחד, והוא הכי מפרגן לי בעולם".

בוכריס הצעיר יכול היה בקלות להיות עוד אחד מהעצמאים נפגעי הקורונה, אבל הוא בחר בדרך אחרת, של עבודה יצירתית מחוץ לקופסה: "היה לי 'קטע' בתקופת המגפה, שלקוח התקשר אליי, ורצה ממני הצעת מחיר לעבודה. הוא היה מבוגר ובקבוצת סיכון, ולכן לא היה אפשר בכלל להתקרב אליו. אז, אמרתי לו שאעשה איתו שיחת וידיאו, והוא יראה לי את מה שצריך לעשות. נתתי לו הצעת מחיר בטלפון, ולקחתי את העבודה הזאת. בזמן שהייתי אצל הלקוח בדירה, הוא היה בדירה אחרת למטה באותו בניין, של הבת שלו. בינתיים, במשך 3 ימים צבעתי לו את הבית, ועשיתי חיטוי, פוליש וכדומה, ממש נתנו בראש. בהמשך, היו לי עוד 2 מקרים כאלה. ראיתי שזה 'זורם' וטוב, שאפשר איכשהו לעלות על הקורונה הזאת, ושאם רוצים מצליחים".

ובכל זאת, בטח הייתה לך ירידה בהיקף העבודה.

"הייתה ירידה בחודש הראשון. תראה, לקראת פסח יש בדרך כלל הרבה עבודות צבע, אבל בגלל הקורונה זה ירד בהרבה. מה שלא ירד לי בכלל אלה הבניינים שאני מתחזק. בעזרת כלים שנתנו לי ב'מעוף דרום', הצלחתי להתגבר על הקורונה, ולהגדיל את מספר הבניינים שאני מתחזק מ-3 ל-18. אפילו לא הייתי צריך להוציא עובדים לחל"ת. עכשיו, העניינים בע"ה חוזרים למה שהיה קודם".

במעוף מציעים סיוע לעסקים גם מהבית

בעקבות משבר הקורונה שפרץ לחיינו והוביל להשבתת המשק, בעלי עסקים רבים מתמודדים עם שאלות רבות בנוגע לעתידם המקצועי. הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים באמצעות מעוף מרחב דרום, התאימו את פעילותם למצב החדש ומציעים לבעלי העסקים כלי סיוע גם מהבית. בין השירותים המוצעים: מגוון קורסים וסדנאות אונליין, תכניות ליווי, מפגשי ייעוץ בווידיאו ועוד.

"אחת המסקנות החשובות ממשבר הקורונה היא שהעולם השתנה וזה הזמן להשתנות ביחד אתו, ולהתאים את עצמנו אל עולם התעסוקה החדש", מסביר אפי מחלב, מנהל מעוף מרחב דרום, "אנו מציעים מגוון רחב של קורסים והכשרות במחירים מסובסדים ונגישים במגוון נושאים שמאוד רלוונטיים לתקופה הנוכחית. אנו עושים כל שביכולתנו כדי לסייע לעסקים לבעלי העסקים לצלוח את התקופה".

מנחם בוכריס הוא חלק מקבוצת אנשים שגם בימים אלו, עושים את דרכם המקצועית והעצמאית בליווי מעוף, מערך השטח של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה. לצד מערך הקורסים וההכשרות, הליוויים בסניפים השונים ממשיכים. בעלי עסקים מוזמנים לפנות לסניפי מעוף ולהנות מרשת תמיכה, ליווי אישי, חיבור ליועצים מקצועיים והכוונה מקצועית בהתמודדות עם המצב החדש, וכן, סיוע בבקשות הלוואה בערבות המדינה לנפגעי הקורונה.