מגזין

אל תשליכני לעת זיקנה

מגזין11 בדצמבר 2019    10 דקות
0

על פי נתוני זק"א, בשנת 2019 נמצאו בבאר שבע והאזור כ-20 גופות של זקנים עריריים במצב ריקבון > המתנדבים מספרים על מראות קשים שמלווים אותם גם הרבה אחרי, ויוצאים בקמפיין שקורא לשכנים פשוט לשים לב > באגודה להתנדבות נרתמו לנושא הכאוב בניסיון לטפל בתופעה > להציל חיים

אל תשליכני לעת זיקנה
צילום אילוסטרציה: INGIMAGE

במהלך אנו עדים לדיווחים ממתנדבי זק"א – הודעה קצרה ובה שם העיר, שם רחוב ודיווח על כך שנמצאה גופה במצב ריקבון, והצוות מטפל. משפט קטן המספר סיפור מורכב, ארוך ועצוב. סיפור על אדם שמת לבד, ושכב ללא רוח חיים, לרוב בביתו, מבלי שאף אחד שם לב. סיפור עלינו כמשפחה, כשכנים, כאנשים. סיפור עלינו כחברה.

בשבוע שעבר חשף ארגון זק"א נתונים על חלק מפעילותם, מהם עלתה תמונה קשה שמעלה תהיות על התנהלות המדינה וגם עלינו כחברה. מהנתונים עלה שבשנת 2019 היו כ-130 אירועים של איבוד צלם אנוש עד כדי ריקבון טוטאלי, מתוכם כ-30 אירועים בדרום ובנגב.

בעקבות הנתונים, ארגון זק"א ו"אשת לפידות" פתחו באחרונה בקמפיין מעורר מחשבה להצלת חיים ושמירה על כבוד המתים הגלמודים. קמפיין, שלא רק שאמור להפוך את עבודת הקודש שלהם לקלה יותר, אלא אותנו לחברה טובה יותר.

שים לב אם אני חסר

רק לפני מספר חודשים, קיבלו מתנדבי זק"א קריאה על גופה במצב ריקבון בבאר שבע; הסיפור הוא על אדם, דווקא לא מבוגר שחי לבד, כשהמשפחה שלו גרה בעיר אחרת. הייתה לו חברה, והם רבו או נפרדו, והוא המשיך לגור לבד עם החתולה שלו.

צילום אילוסטרציה: ראובן קסטרו, מעריב

לפי מכתבים שהשאיר אחריו, החתולה הייתה החברה היחידה שלו מספר שנים, הכי קרובה אליו. בחייהם ובמותם האיש והחתולה לא נפרדו. אלא שהסיפור כאן קשה יותר מההתאבדות עצמה, כי רק לאחר כמה ימים גופת הגבר והחתולה שלו התגלו, מבלי שאף אחד לא דאג להם קודם.

בסיפור אחר מבאר שבע, רק לפני זמן קצר הגיעה קריאה למוקד זק"א בלילה, על מקרה קשה; מדובר בבלוק שיש בו הרבה כניסות, 4 קומות, מאוכלס כולו. על פי דעת המומחים, הגופה הייתה בדירה לפחות כשבוע. השכן שהריח ריח, וגם שמע את הכלב מיילל, התקשר למשטרה, והם התקשרו לזק"א.

המראה בתוך הדירה היה מזעזע; הכלב שהיה לבד כל כך הרבה ימים, בלי אוכל ויילל, היה רעב. וכתוצאה מכך, מעבר לריקבון של הגופה, היא גם נמצאה מושחתת. המתנדבים הזיזו את הכלב מהמקום, וטיפלו בכבוד המת בזירה הלא פשוטה.

"מעבר לריח הקשה השורר במקום, לפעמים קשה למתנדבים להתנתק מהריח הזה במשך שבועות. גם מנטלית זה קשה מאוד, כשאתה רואה אדם שאיבד צלם אנוש", מספרים בזק"א, שמדי שבוע מטפלים בממוצע ב-4 גלמודים ועריריים, שנמצאו שרועים על הרצפה או במיטה, ללא רוח חיים. "אנו מוצאים אותם ממש במצב של איבוד צלם אנוש, בלי שיזכו לקבורה נאותה מבעוד מועד", הם אומרים בעצב.

"זה יכול להיות השכן או השכנה של כל אחד מאיתנו, ואיש מאיתנו לא מתעניין בשלומם במשך תקופה ארוכה, לא פעם, בשל חוסר תשומת לב. אין מי שידאג לשלומם במקרה של סכנת חיים או חלילה במקרה של מוות, אז גופת המנוח נותרת עזובה בדירה עד כדי מצב של ריקבון מתקדם".

צילום אילוסטרציה: דוברות זק"א

 

במסגרת הקמפיין המשותף, בזק"א פונים אל הציבור ואומרים: "עקבו אחר השכן הגלמוד או השכנה הגלמודה, והתעניינו בשלומם. אל תיתנו להם למות. לא ראיתם אותם יום יומיים, גשו אל דלת ביתם בברכת בוקר טוב, ערב טוב. עקבתם והתעניינתם? הצלתם חיים".

"זה ממש סרטי אימה"

"הטבע של בן אדם כשהוא מת, זה בבית החולים, וכשזה לא בבית החולים, זה לא טבעי", מספר משה דיקשטיין, מפקד זק"א באר שבע. "יש לי 15 מתנדבים בעיר, שאני שולח אותם או שהולך לשם בעצמי. יש הרבה מקרים ש-20 או 30 מטרים מהמקום, כבר יודעים לאן מגיעים: בגלל הריח. אני כבר יותר מ-20 שנה בתחום, ומה שאני לא מבין זה איך השכנים מריחים כזה ריח, ולא מגיבים. אלה ריחות נוראיים, הזבובים, דם ותולעים. הייתה פעם גופה שהגענו אליה, וזה כבר היה אחרי, נשאר רק שלד".

דיקשטיין לא ישכח את מקרה הריקבון הראשון שראה. "זה היה בסביבות ל"ג בעומר, בערך חודש אחרי ליל הסדר", הוא משחזר. "פרצו לבית, וראו אישה שוכבת על הרצפה ונמצאת בריקבון מתקדם מאוד, כשעל השולחן היה סדר פסח. 3 מצות, מרור, חרוסת ומה שנשאר. בתוך הסיר, במטבח, היו קניידלך שהיא הכינה לעצמה לאכול. האישה כנראה בישלה לעצמה משהו לאכול בערב פסח, הלכה להתקלח, החליקה וקיבלה מכה בראש, ובמשך יותר מחודש שלם אף אחד לא התקשר, שאל ודאג. זה היה ביום שישי, עבדנו 3 חבר'ה על הזירה, ורצינו לקחת אותה לקבורה עוד לפני שבת. הצלחנו, ואני זה שאמרתי עליה 'קדיש'. זה היה לפני כ-20 שנה, ואני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול".

"יש מקרים שנחרטים בזיכרון". משה דיקשטיין | צילום: באדיבות זק"א

 

לדבריו, "יש מקרי מוות שאני לא זוכר אותם, אבל יש מקרים שנחרטים בזיכרון, וחוש הריח שלנו זה החוש הכי חד שהכי נשאר בזיכרון. יש לנו מיגון, מסכות ובגדים, אבל זה חודר הכל", הוא מסכם.

גם מאיר לסרי, המתנדב בזק"א כבר יותר מ-10 שנים, מספר כי כבר בדרך הם מבינים מה הם הולכים לפגוש בזירה. "מקרה ריקבון זה אירוע שאתה מגיע אליו וכבר בדרך, כשמזמינים אותך למקרה כזה, יש כל מיני אסוציאציות. הריחות, המסביב. לצערנו בבאר שבע יש המון מקרים כאלה, ואנו מגיעים ל-20 מקרים בשנה".

"אפשר למנוע את זה". מאיר לסרי | צילום: באדיבות זק"א

 

"חשוב לי שאנשים יידעו שאפשר למנוע את זה. גם משפחות, אם יש בן משפחה שהוא לבד; גם סטודנטים, זה הון אנושי שאין בכל עיר אחרת. במקום להזמין אחרי שמריחים את הריח, אפשר לפני כן לדעת מי האנשים שנמצאים איתך בבניין, לדפוק בדלת פעם בכמה ימים, ולראות שהוא בסדר. לשאול מה נשמע. אפשר גם להציל ככה מישהו, או לפחות לא לתת לו להתבזות בצורה הזאת".

"זה יכול להיות השכן"

לאחר חשיפת הנתונים המזעזעים, אין ספק שגם לשכנים ולמשפחה יש חלק, אבל מה לגבי הגורמים האחראיים? על מי מוטלת האחריות? מי שמנסה למצוא פיתרון לעניין היא ה"אגודה להתנדבות", שם יוצאים ביוזמה חדשה: "אל תשליכני לעת זיקנה". במסגרת יוזמה חברתית התנדבותית זו, בעזרת אלפי מתנדבי העמותה הפרוסים ברחבי הארץ יישמרו קשרים טלפוניים ובהמשך גם פרונטליים קבועים ושוטפים עם קשישים עריריים.

"הנתונים מחרידים אותי". משה קוגמן | צילום: אלבום אישי

מי שאמור לרכז את התכנית העתידית באזור הנגב והדרום הוא משה קוגמן, יליד ותושב באר שבע שתחתיו ישנם 40 מתנדבים שעושים שירות לאומי באזור. "הנתון הזה מאוד הדאיג אותנו, אז החלטנו להקים יוזמה שעדיין לא יצאה לפועל, כי צריך עוד לקבל את כל האישורים", אומר קוגמן. "היוזמה בעצם אומרת שאנחנו נותנים מתנדב מכל אזור הדרום לפי רשימה שאנו מקבלים מהרווחה, האמור לשמור על קשר ופשוט לשאול מה שלום העריריים. לנסות לתת לערירי להרגיש שהוא לא לבד, ושיש מישהו שדואג לו".

"הנתונים מחרידים אותי", אומר קוגמן. "זה כל כך עצוב לשמוע שהאנשים שבזכותם אנו נמצאים איפה שאנחנו נמצאים היום, מוצאים את עצמם עריריים ולבד ומתים לבד. מי שלא יודע לכבד את העבר, לא יודע לכבד את ההווה, ואני חושב שמה שאנו רוצים לעשות זה משהו מבורך ומתבקש, קדוש וחשוב. זו מצווה גדולה".

גם בעיריית באר שבע מתמודדים עם הנושא. "בדידות בגיל השלישי היא תופעה שכיחה בעולם", אומרת אתי כהן, מנהלת אגף הרווחה בעירייה. "מצב זה קיצוני וקשה אצל אזרחים ותיקים עריריים שגילם יותר מ-80 המזדקנים בגפם ללא בן זוג ובני משפחה לחלוק איתם את גיל הזהב. עזרה ותמיכה חברתית היא משאב מרכזי בהתמודדות מסוג זה, הפגת תחושת הבדידות באמצעות יצירת קשר בינ-אישי מסייע ותומך, קשרים חברתיים עם הסביבה התומכת במקום המגורים, בעיקר שכנים שעוקבים ומתעניינים בשלומם נמצאו כמועילים ומסייעים לאין ערוך. מתוך מטרה להפיג את בדידותם של הקשישים, וכדי להבין את הצרכים שיעלו מן השיחות".

וכהן מסכמת: "נושא של קשישים עריריים היא סוגיה חברתית שאנחנו מתמודדים עימה. קיימות מספר תוכניות הבאות להגן על אותם קשישים, כמו תוכנית קהילתית תומכת, בה אב בית נמצא בקשר עם הדיירים, וניתן לפנות אליו בכל רגע, מועדונים חברתיים, מפגשים תרבותיים כאלה ואחרים, מרכזי יום ועוד. 'כאן גרים' זו דוגמה לתוכנית שילוב של סטודנטים הזקוקים לדיור ואזרחים ותיקים המתגוררים בגפם. במסגרת התוכנית, הסטודנטים מתגוררים בדירותיהם של האזרחים הוותיקים, ומתחייבים למספר שעות שבועיות של פעילות משותפת לשניהם. כמו כן, ישנו תחום הסיעוד שעבר למוסד לביטוח הלאומי בו הם מקפידים לערוך ביקורי בית וכן נושא של שעות מטפלת או עובדת זרה שהינם דרך להגן על אוכלוסייה זו. בנוסף, קיימות מגוון תוכניות מתנדבים וכן ככלל כאמור, אנו מחזקים את המעורבות של השכנים והחברה בכלל להיות ערניים לנושא של קשישים עריריים. זה יכול להיות השכן או השכנה של כל אחד מאיתנו. חשוב לי לציין שהמוקד העירוני 106 פועל 24/7 לכל פנייה של אזרח/תושב המתוודע לקשיש ערירי, ומופעלים כוננים המסייעים בעת הצורך".

צילום אילוסטרציה: באדיבות זק"א

 

ממשרד העבודה נמסר בתגובה, שהמשרד "מכיר באתגר שמהווה בדידות בגיל מבוגר, ופועל לאיתור אזרחים ותיקים בודדים באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים", במטרה "להציע להם תוכניות ושירותים המכוונים לטיפול במצבים כאלה. 167 מרכזי יום לאזרח הוותיק, מועדונים חברתיים ומועדוני תעסוקה פרושים ברחבי הארץ, בהם מתקיימים מפגשים חברתיים, פעילויות פנאי ותרבות, הרצאות, טיפולים אישיים ופרה-רפואיים, ייעוץ וליווי פרטני. המשרד מפעיל גם תוכנית קהילה תומכת המהווה רשת ביטחון לאזרחים הוותיקים בביתם, בתים חמים במסגרתם נפגשים אזרחים ותיקים בקבוצות קטנות ואחד על אחד להפגת הבדידות ולניטור מקרים של משתתפים הזקוקים לסיוע בתנאי מחיה בסיסיים. כמו כן, בימים אלה מרחיב משרד העבודה תוכנית משותפת עם משרד הבריאות, הביטוח הלאומי וארגון הג'וינט, שבמסגרתה אזרחים בודדים המאותרים במערכת הבריאות מלווים בידי עובדת סוציאלית ואחות מקופת חולים, שבונות להם תוכנית טיפול ושיקום מתואמת, וכן פועלות למצות את זכויותיהם באופן אקטיבי לשלבם במרקם החברתי בקהילה, ולוודא שהם ממשיכים להיות במעקב בידי קופת החולים ומחלקת הרווחה".

הכתבה המלאה בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה