מגזין

"רבע מהאנשים בבאר שבע משחקים פוקר"

מגזין30 באוקטובר 2019    9 דקות
0

לא מכבר נפתח בבירת הנגב סניף של האקדמיה הישראלית לפוקר, בו ביקרה אגדת הפוקר אלי אלעזרא, שבטוח שהמשחק הממכר עוד יהיה חוקי בארץ בקרוב, אולי עוד אפילו לפני המריחואנה > עיתון "שבע" צלל לעומקה של סצנת הפוקר בעיר שרוצה לצאת מהצללים אל האור

"רבע מהאנשים בבאר שבע משחקים פוקר"
צילום אילוסטרציה: אימג'בנק

סטודנט, מורה, רופא, שוטר, חייל בקבע, מהנדסת ועקרת בית נפגשים סביב שולחן. זאת הייתה יכולה להיות עוד התחלה של בדיחה מצחיקה, אבל הפעם זהו תיאור אפשרי של עוד ערב פוקר, באחד מאינסוף ערבים חברתיים שכאלה שמתקיימים בבאר שבע. "טקסס הולדם", משחק הקלפים שכבר מזמן כבש את העולם, עדיין לא חוקי בישראל, אבל זה לא מונע ממנו לצבור פופולאריות, ולהרחיב את הקהילה שהולכת וגדלה בארץ בכלל ובבירת הנגב בפרט.

למגפת הפוקר ששוטפת את באר שבע אין חיסון, והיא מממשיכה להתפשט. היא בכל מקום; בבתים פרטיים, בפאבים, ב"כלובים" (דירה המשמשת להימורים לא חוקיים), באתרי הימורים. חוקיים ולא חוקיים, עם חברים ועם זרים, על כסף, פרסים וסתם בשביל הכיף. מסתבר, שלאחרונה גם הוקמה בבירת הנגב אקדמיה לפוקר. רק אל תספרו לשחקנים על הסטיגמה של מרתף, מהמרים מכורים, ענן של עשן סיגריות, עבריינים והמון מזל. זה כבר מזמן לא ככה.

"הסטיגמה קיימת", הם אומרים, "אבל אומר את זה רק מי שלא מבין באמת מה זה 'טקסס הולדם'. זה בכל מקום, זה משחק של יכולת, וזה כאן כדי להישאר. זה לא איזה משחק אפל כזה, וזה עדיף על 'לוטו', 'טוטו' או 'ווינר' של אנשים. זה משחק חברתי שבו אתה משחק מול אנשים, ולא מול הקזינו. אם אתה משחק מול הקזינו, לאורך זמן אתה תמיד תפסיד; פה אתה משחק מול אנשים, ואם אתה מתמקצע, יש לך יתרון מול אנשים. תמיד יש מה ללמוד, לדעת לעצור, ולשים לעצמך גבולות, כי זה ממכר. אני אומר שרבע מהאנשים בבאר שבע משחקים פוקר, וכל אדם שני מכיר מישהו שמשחק".

צילום אילוסטרציה: יניב סול

 

אולי מרתפים אפופי עשן, וסצנה אפלה של קלפים היא כבר לא חלק מהעניין, אבל מצד שני, ולפחות עד שהפוקר יהפוך לחוקי, לא מעט אנשים עדיין משחקים "במחשכים" ולא מרצון. "אנחנו משחקים כל סופ"ש, לפעמים גם בחמישי וגם בשישי", מספר אילן שלדבריו נפגש עם אותם החברים כבר מעל 10 שנים.

"אנחנו חבר'ה שזה הבילוי שלנו. היינו בחו"ל ביחד, יצאנו לטיולים משותפים עם המשפחות. אבל אנחנו לא מספרים שאנחנו משחקים או נפגשים בערבי פוקר. זה בעיקר בגלל העובדה שמשחקים איתנו בכירים בשירות הציבורי או המגזר העסקי. משחקים איתנו עורכי דין ושוטרים, שהם כביכול אנשי חוק ולא יכולים לספר שהם משחקים. זו הסיבה שמשחקים בסופי שבוע, בלילות, כדי שכביכול לא יידעו. אבל לא רק הם, יש לנו סמנכ"ל בחברה מאוד גדולה, מרצה בכיר מהאקדמיה. אנשים 'רציניים' כביכול, שלא מפחדים משום דבר בעבודה שלהם, אבל להגיד שהם משחקים קלפים, הם מפחדים".

אילן מודה שהוא בעצמו מכיר כמה אנשים, שנקלעו לחובות והסתבכו עם האנשים הלא נכונים בגלל הפוקר, אבל לדבריו, זה לא שונה מהתמכרויות אחרות למוצרים חוקיים. "אני מכיר כאלה שהסתבכו. אני מכיר כאלה שהולכים קבוע ל'כלובים', ויודע על כמה שהפסידו הרבה מאוד בגלל הפוקר, כלכלית ומשפחתית. אבל אני מכיר כאלה שנכנסו לחובות של מאות אלפי שקלים בגלל הימורים חוקיים, מכורים לאלכוהול שזה השפיע להם על החיים ועוד. יש סטיגמה לא טובה על הפוקר, אולי חלק ממנה נכון, אבל זה לא שונה משום דבר אחר חוקי שאנחנו מכירים. השאלה מי משחק ומה הגבולות שלו".

בחסות החוק

"היום, אני משחק פעם בשבוע עם חברים, אבל הפוקר נכנס לחיים שלי בערך בגיל 16", מספר ב', שוטר במשטרת ישראל וחובב פוקר אדוק. "זה התחיל אצלי מקלפים עם חברים במקלט של הבניין, וזה הגיע לסכומים הרבה יותר גבוהים. בסוף, שיחקתי בכל מקום אפשרי, אם זה ב'כלובים', בקזינו בחו"ל ואיפה לא". ג' מדגיש שזה היה לפני הגיוס למשטרה. "הקלפים בזמנו גרמו לפרידה שלי ממי שהיום היא אשתי; הייתי משקיע את כל הזמן שלי בקלפים, והולך למקומות האלה ל-12 שעות ויותר ביום", הוא מספר.

ואיך הפסקת?

"בזמנו, אשתי טסה לחו"ל, והתחלתי את תהליך הגיוס למשטרה, אז ניתקתי קשר עם כל האנשים האלה, וצמצמתי את הקשר שלי לקלפים לחברתי בלבד, בשביל הכיף. התחלתי תהליך חדש בחיים. אם הייתי נשאר במקומות האלה, במקומות ששיחקתי בהם אז, לא יודע איפה הייתי היום. במקומות האלה, כל הטעות היא לרשום, להלוות; אתה לא מגיע עם 15 אלף שקלים, אבל כשאתה מפסיד, אתה מלווה עוד ועוד, עד שאתה מגיע ל-15 אלף. ב'כלובים' ישבתי עם רופא שיניים ורב סרן בצבא, שניהם היו מגיעים בבגדי עבודה. מי ששיחק לא היה עבריין, זה אנשים נורמטיביים שאוהבים את הקלף. המארגנים היו אנשים מפוקפקים".

מה כל כך מושך אותך בפוקר? יש שם גם אלמנט ממכר ומסוכן…

"הריגוש; אני אוהב קלפים. לקחת קופה, לבלף, לנצח. יש אנשים שיכולים לאבד את הבית גם בחיש גד או ווינר, למרות שזה תחת הכותרת של חוקי. הכל תלוי באופי של הבן אדם. בהימורים, כמו שאתה יכול לעלות, אתה יכול גם להתרסק. היו ימים שהייתי מסתובב עם 5, 6 אלף שקלים בכיס. היה יום שהפסדתי 15 אלף שקלים, ועדיין הייתי חייל, וגר עם ההורים. זה משהו ממכר, שגורם לך לאבד את הערך של הכסף. הייתי צריך להלוות כסף מחבר, כדי שאבא שלי לא יידע מזה".

והיום?

"היום זה חברי; ימי חמישי שלנו זה בילוי: משחקים, צוחקים, שותים בירה או שתיים, ואפילו אשתי כבר לא שואלת לאן אני הולך. כשאני יוצא ל'פורום' או ל'ברקה', אני מוציא את אותם 300 או 400 שקלים, זה בילוי לכל דבר כי אני נהנה; פעם בשבוע להתנתק מהשגרה, מהעבודה והילדים. לא חושב לכמה שעות על החיים שלי, נטו ליהנות, ואז חוזר למשפחה".

אתה חושב שפוקר צריך להיות חוקי בארץ?

"אני חושב שפוקר צריך להיות חוקי בארץ, כי הכל זה עניין של אחריות של אנשים; מי שרוצה ויודע להתחבר לאנשים הנכונים, יידע איפה למצוא את זה בפוקר. כמו שאמרתי, גם ב-'ווינר' ובדברים החוקיים אפשר לאבד את הבית, אבל אם זה יהיה בפיקוח וחוקי, אין לאנשים סיבה לחפש את ה'כלובים'. כולם יודעים שיש את הדברים האלה, וכשמקום אחד נסגר, שתיים אחרים נפתחים במקומו".

אייל יפרח עם אגדת הפוקר אלי אלעזרא בבאר שבע | צילום: יניב סול

הניימאר של הפוקר

באר שבע היא עיר של כדורגל; חצי ממנה אוהבת את הפועל באר שבע, החצי השני גר איתם. דמיינו לעצמכם שכוכב בסדר הגודל של ניימאר הברזילאי או זלאטן איברהימוביץ' השוודי היו מגיעים לארץ. אתם רק יכולים לדמיין את ההיסטריה שהייתה עוטפת את ביקורם. במושגים של פוקר, אלי אלעזרא הוא זלאטן איברהימוביץ' – אגדת פוקר משלנו, כוכב ישראלי ברמה עולמית, אלוף עולם כמה פעמים.

ולמה אנחנו מספרים לכם את זה? כי באחרונה הכוכב הזה הביא את כל הכריזמה שלו, הידע שלו ואבק הכוכבים ששמור ל-וגאס, לבאר שבע סיטי. אלעזרא הגיע לביקור מולדת בישראל אחרי קיץ מוצלח באליפות העולם ב-וגאס, במהלכו הוסיף צמיד אליפות עולם רביעי לאוסף ההישגים המטורפים שלו, וסיפק לבאר שבעים הזדמנות חד פעמית לפגוש אותו פנים מול פנים, אחרי שרובם ראו אותו רק בטלוויזיה.

ההרצאה של אלעזרא | צילום: באדיבות האקדמיה הישראלית לפוקר

"כמי שנולד בירושלים, כולם מדברים על חיפה, ירושלים ותל אביב, ואף פעם לא נוגעים בבירת הנגב", הסביר אלעזרא. "כששאלו אותי איפה אני רוצה לבקר הפעם, אחרי שהיינו בראשון לציון ובחיפה, אמרתי שאני רוצה באר שבע. אף פעם לא הייתי פה, חוץ מהשירות שלי בצבא, אבל כל כך מצא חן בעיניי לנסוע לעיר שכל כך אוהבת פוקר, והיום אפשר גם להגיד שבאר שבע היא המרכז של הארץ במפה".

לפני כחודשיים, נפתח בפאב ה"סלפי" שבשכונה ג' הסניף הבאר שבעי של האקדמיה הישראלית לפוקר, אלעזרא היה אורח הכבוד באחד ממחזורי הליגה שמתקיימים במקום. "כל כך אהבתי שפתחו את האקדמיה פה, כי זה ברמה כל כך גבוהה, ביחס לכל העולם. זה מדהים בעיניי, ואין לי ספק שייצאו מכאן שחקני פוקר מצוינים. דאגתי בהתחלה שלא יבואו הרבה, אבל הפתיעו אותי", הודה אלעזרא בשיחה עם עם "שבע".

"אני משחק הרבה, עם מי שאתם לא רוצים. מביליונרים לאקדמאים, כולם יכולים לשחק פוקר. באר שבע זו עיר של כדורגל, אבל לא כולם יכולים לשחק כדורגל; פוקר אתה יכול לשחק אם אתה בן 80 או 16, שמן או רזה, בלי כושר ועם, גבר או אישה".

סטס טישקביץ' ממייסדי האקדמיה עם זוכה בטורניר עם אלעזרא | צילום: באדיבות האקדמיה הישראלית לפוקר

אייל יפרח מבאר שבע, מנהל השיווק של האקדמיה לפוקר בדרום, שהיה אחד ממארחיו של אלעזרא, התקשה להסתיר את ההתרגשות: "הוא אליל", סיפר יפרח, בוגר האקדמיה בעצמו. "בעקבות הגידול של מספר השחקנים בבאר שבע, ואחרי הפסקה של כמה שנים, החלטנו לפתוח עוד פעם", הסביר.

לזכות בלוטו של הפוקר

יפרח: "אנחנו מנסים לייצר ליגה שתרוץ פעם בשבוע לפחות; כל שחקן יקבל דירוג לפי ההישגים שלו, והמטרה היא להפוך שחקנים ליותר טובים דרך האקדמיה. אנשים שלומדים אצלנו, מבינים את המשחק טוב יותר, ומשנים את דרך החשיבה שלהם. מי שרוצה להתמקצע, יכול לראות שמי שיצא מהאקדמיה לטורנירים בחו"ל, הביא הישגים יפים מאוד. הבאר שבעים זה אנשים שמאוד אוהבים את המשחק, ואני מקווה שמועדון 'הסלפי' יהיה קטן מדיי מכדי להכיל את כמות האנשים. אנחנו כאן כדי להישאר, וזו השאיפה שלי. מגיע גם לנו, שהפוקר יהיה מוסדר, ליגה מסודרת עם כרטיס שחקן לכל אחד".

הכתבה המלאה בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה