מגזין

בית ספר למוזיקה

מגזין29 באוגוסט 2019    8 דקות
0

ביום הם לומדים בבית הספר, בערב הם מנגנים, שרים וחולמים על מוזיקה

בית ספר למוזיקה
צילום: ingimage

אייל פריינטי: רופא לעתיד, מנגן ושר

אייל פריינטי בן ה-14 מבאר שבע לומד במקיף ג' בתכנית רימון של רפואה, אבל מעבר לחלום לרפא את גופם של אנשים, יש לו חלום נוסף, לגעת להם גם בנפש.

אייל פריינטי | צילום: אלבום אישי

אייל, מנגן בפסנתר, מלחין ואף מבצע את שיריו, תמיד אהב מוזיקה, לדבריו. "מאז שהייתי ילד קטן, למדתי מוזיקה בקונסרבטוריון. למדתי פסנתר ופרשתי רק לפני כשנה כי רציתי לפתוח את עצמי למשהו אחר", הוא מספר. "לפני כשנתיים התחלתי להלחין וזה זרם לי. אני כותב, מלחין וגם שר את השירים שלי ומעלה אותם לחשבון האינסטגרם שלי".

פריינטי מספר כי הוא מאוד מושפע מעידן רייכל וחנן בן ארי, "סגנון יותר רגוע, סגנון קלאסי", כהגדרתו. "בגלל שלמדתי מוזיקה קלאסית, אני מאוד מושפע מזה. תמיד היינו שומעים בבית מוזיקה ומאז שאני זוכר את עצמי, תמיד הייתי שומע שירים. הייתי ילד סקרן וזה עניין אותי. הלכתי בגיל מאוד קטן לקונצרטים ואהבתי נורא את הפסנתר, אז אמרתי לאימא שלי שאני רוצה ללמוד, ואחרי שלמדתי, הלכתי לקורסים להלחנות ועוד".

פריינטי  שעולה לכיתה ט', מספר על אחת ההופעות המרגשות שלו. "כתבתי שיר לזכרו של שון מונדשיין, חלל צה"ל שנפל באסון הנגמ"ש במבצע צוק איתן", הוא משחזר. "חנן בן ארי כתב עליו שיר "לילה טוב שון" ואני כתבתי שיר תשובה מגן עדן. התקשרנו לספר לאמא שלו ובמקרה היא הייתה מול הקבר של הבן שלה. בסוף, הופעתי עם השיר מול רוביק דנילוביץ' וגם היא הייתה שם. זאת הייתה חוויה גדולה".

אייל פריינטי עם נינט מונדשיין ורוביק דנילוביץ' | צילום: אלבום אישי

 

פריינטי גם השתתף בטקסים של בית הספר, "אבל יותר בפן של משחק. לשיר פחות יצא לי", הוא מודה. "אבל עשיתי גם את זה בכל מיני מסגרות. החלום הגדול שלי הוא להוציא אלבום של מוזיקה, של שירים שלי ולפרסם אותו. הייתי רוצה לשנות קצת את עולם המוזיקה, את איך שהוא עובד בשביל אנשים שיש להם כישרון, שיוכלו להוציא אותו החוצה. בכללי, הייתי רוצה שיאהבו את המוזיקה שאני עושה".

 

אז איך זה מסתדר עם החלום להיות רופא, אם תצטרך לבחור?

"אני רוצה להיות גם רופא, זה החלום הגדול, אבל בין היתר גם להוציא אלבום. אני חושב שאני תמיד אמשיך עם המוזיקה. אני תמיד אשקיע בלימודים וגם אם אני לא אעשה מוזיקה כדבר הכי גדול בחיים שלי, אני תמיד אפרסם שירים שלי. המוזיקה תלווה אותי כל החיים".

דרור ישראל, הראפר של מיתר

דרור ישראל בן ה-16, לומד בתיכון מיתרים במיתר, אבל בניגוד לדעה הרווחת לא צריך לבוא משכונות מצוקה או רקע קשה, אם יש לך אהבה לראפ.

דרור ישראל | צילום: אלבום אישי

 

"אני כותב, מלחין ומבצע", מספר ישראל. "אני מופיע. או שאני מחמם אנשים, או שאני מתארח בבאר שבע, ב'עשן הזמן' ולפעמים היו פעמים גם בתל אביב. אני עוסק בזה כשנה".

איך הכל התחיל?

"יש סרטונים ברשת של קרבות ראפ, שזה שני אנשים שיורדים אחד על השני בחרוזים ואני והחבר'ה אמרנו בואו נעשה. זה היה באיזושהי יציאה, כשעל המקום כתבנו וביצענו. עשינו את זה כמה פעמים וראיתי שאני טוב בזה ואוהב את זה. אז התחלתי לכתוב שירים והתקדמתי. קיבלתי פידבק טוב גם מחברים וגם מאנשים שאני לא מכיר. יש בפייסבוק עמוד שמעלים בו סרטונים, העליתי סרטון ראפ וקיבלתי עליו הרבה לייקים, פידבקים טובים ותגובות, כשאף אחד לא הכיר אותי לפני. המשכתי להעלות דברים ואנשים אמרו לי שהם אוהבים את זה. עם הזמן, התקדמתי והתחלתי להשתפר".

ומה השלב הבא?

"השלב הבא זה להופיע, ללכת להופעות ולהכיר אנשים, גם ראפרים. אני נפגש איתם בעיקר באירועים ובהופעות של ראפ, זורק איזה בית מולם וממשיך להתקדם. אני וחבר שלי אלבז, התחלנו ביחד ויצא לנו לחמם את נומי, ראפר יחסית מוכר".

 

כשהתחלת, ציפית שזה יגיע לאיפה שזה היום?

"זה יותר ממה שציפיתי, מבחינת יכולות. אני יכול לקרוא לעצמי מוזיקאי היום, זה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדול".

ממי אתה לוקח השראה?

"לא מישהו ספציפי, אבל אני לומד מהרבה כיוונים ולוקח מכל אחד מה שצריך".

מה אפשר לצפות ממך בעתיד?

"השלב הבא הוא להתחיל להוציא שירים ואני עובד עכשיו על כמה שירים במקביל, שייצאו בקרוב. החלום הגדול הוא שיכירו אותי בכל מקום בארץ, למלא אולמות גדולים".

שירה וייסלר, מוזיקאית מלידה

שירה וייסלר | צילום: מקס פבזנר

שירה וייסלר תתחיל השנה את השנה האחרונה שלה במערכת החינוך כשתפתח את כיתה יב'. וייסלר, שמגבירה פיזיקה ומדעי המחשב במקיף רגר, מצהירה שאת האהבה למוזיקה היא פיתחה כבר בגיל 8.

"זה אולי יישמע קלישאתי, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי אני עושה מוזיקה. נכנסתי לזה בקטע יותר 'רציני' בגיל 8 בערך. עברתי שיעורי פיתוח קול, התחלתי ללמוד לנגן על קלידים ומשם זה התפתח לתרגל כתיבה, להלחין, לנגן על עוד כלים. היום אני מנגנת על קלידים, גיטרה ויוקללה. הייתי בצעירי באר שבע שנתיים, עשיתי פיתוח קול 8 נשים וגם הקלטתי מיני אלבום שיצא בפברואר האחרון, עם 4 שירים. אני גם מופיעה פה ושם כשמזדמן לי ואני כותבת גם בעברית וגם באנגלית".

 

אם תשאלו את וייסלר, "הסגנון המוזיקלי שלי הוא יותר פופי, אני מאוד אוהבת את אביב גפן ובילי אייליש, זמרת צעירה מארצות הברית, שנותנים לי הרבה השראה. זה לא באמת פופ, אבל גם המוזיקה שלי היא מגוונת. השילוב מבחינתי של לשיר ולכתוב זה מה שאני אוהבת. יצא לי להלחין לאחרים ובשנה שעברה השתתפתי בפרויקט מקורוק. יצא לי להלחין שיר לחברה טובה שם וגם למכר שהוציא כמה שירים, מירל מאור עמרם".

איך זה לשלב בית ספר ומוזיקה?

"זה הכל עניין של מינון, ומינון נכון. זה יכול להיות נורא קשה אם לא נותנים מספיק חשיבות לכל דבר. אני משתדלת שאחד לא יפריע לשני. לרוב אני מצליחה. עכשיו אני משקיעה יותר בלימודים, אבל כשיש לי זמן פנוי אז כל רגע כזה שיש לי אני מקדישה למוזיקה".

אופיר שופן, כותבת ושרה

אופיר שופן תתחיל ביום ראשון אולי את השנה הקשה ביותר שיש לתלמידים במשרד החינוך, כיתה יא', מלאת הבגרויות. אבל גם זה לא ימנע ממנה להשתתף גם השנה בצעירי באר שבע, להמשיך לכתוב, לנגן ובעיקר לשיר.

"עד לפני שנתיים לא שרתי, רק כתבתי", מספרת שופן. "ואז הצטרפתי לפרויקט מקורוק. בהתחלה הצטרפתי לפרויקט רק כדי לכתוב והתחלתי לנסות לשיר, זה היה מעניין. לא הייתי כל כך טובה. זה השתפר, הוצאתי שיר ליוטיוב שקוראים לו פרידות קשות מהפרויקט וככה זה התחיל. עשיתי אודישנים לצעירי באר שבע, התקבלתי ותכף מתחילה עוד שנה בלהקה".

 

שופן מספרת שמבחינתה, כבר בכיתה ד' התחילה לכתוב למגירה. "אני זוכרת שבכיתה ד' היו עולים לי לראש פתאום שירים והיית רצה לכתוב אותם, ואז להלביש על זה מנגינה. התחלתי לכתוב שירים של ילדה וזה ליווה אותי כל השנים, אני כותבת גם קטעי שירה, כתיבה יוצרת. מבחינתי האהבה למוזיקה תמיד הייתה שם, תמיד ידעתי להתבטא", היא אומרת.

שופן | צילום: אלבום אישי

 

"המוזיקה זה חלק מהכל, קשה להסביר כמה זה ממלא אותי. עכשיו כשאני חוזרת ללימודים אני גם חוזרת לשגרה של מפגשים, פעמיים בשבוע עם צעירי באר שבע, 5 שעות כל פעם. בשבועות של הטור שלנו זה כל יום חזרות, זה לקרוע את עצמך כי יש הרבה הופעות. זה חלק מרכזי בחיים שלי, כל הזמן שלי מוקדש לשם".

כמה קשה לשלב את המוזיקה עם הבגרויות?

"זה קשה אבל מצריך רצון לשלב. לדוגמה הייתי יכולה להשתתף בדברים של בית הספר, כמו טקס יום הזיכרון בשנה שעברה בבית הספר ואיך שנגמר הטקס המשכתי מיד לטקס של צעירי באר שבע. בלהקה גם מבינים שאנחנו תלמידים. בינתיים אני מצליחה לשלב, מסתדרים".

כמה המוזיקה תלווה אותך אחרי בית הספר?

"אני רוצה לקחת את זה קדימה איתי. אני חושבת שזה לגמרי המקום שלי, אני מתחילה דברים חדשים ויש למה לחכות. אני מאוד רוצה את זה, זה מאוד בוער בי, זה לוקח הרבה זמן וצריך להשקיע ואני לגמרי רוצה את זה".

כתבות נוספות במגזין

0

בנעלי בית | מנהיג "מתוך הערכה"

לביא קייט, מנהל מעוף באר שבע ונגב מערבי, שהשבוע עורך את שבוע היזמות הבינלאומי

מגזין21 בנובמבר 2019    2 דקות
0

הסרט שלהם

אחרי תקופה ארוכה, במהלכה נראה היה לתושבי באר שבע שכבר לא ייפתח לעולם, נפתח השבוע מתחם הסינמה סיטי בבאר שבע. כל הבדיחות נזרקו הציגה, הספקנים פינו את מקומם לחולמים וכל המעורבים בדבר בטוחים שבתוך זמן קצר, ישתנו הרגלי הבילוי בעיר

מגזין20 בנובמבר 2019    6 דקות

כתיבת תגובה