את הלימודים בבית הספר היסודי "בארי" בבאר שבע זוכרת איריס נבון, ילידת ותושבת בירת הנגב, כפוטנציאל מפוספס בשילוב הרב תרבותיות. כמנהלת בית הספר היסודי הממלכתי "מולדת" בעיר זה 8 שנים, היא מדגישה יותר את הצד הערכי.

נבון, בוגרת מקיף ו' בבאר שבע ואם ל-3 ילדים, היא בעלת ותק של 25 שנה במערכת החינוך. "למדתי בבית ספר שהיה נחשב לאינטגרטיבי מבחינה חברתית", פותחת נבון. "אני חושבת שהפוטנציאל החינוכי בבית הספר כמרחב רב תרבותי לא ממש נוצל או קיבל דגש בסדר היום החינוכי. היה ערב רב של תלמידים, ולא ניצלו את המגוון התרבותי הזה כמשהו שאפשר למנף אותו".

והיא מוסיפה: "אני לא חושבת שזה היה על סדר היום החינוכי וכדי לבנות חברה מתחשבת ואכפתית של אחד כלפי השני. המיקוד בצד הלימודי היה הרבה יותר גבוה, והצד הערכי פחות קיבל במה באותם ימים. אני גם חושבת שבתקופה שלי כתלמידה לילדים מאתגרים עם צרכים מיוחדים היה יותר קשה, היום המערכת יותר מכוונת אליהם, והם מקבלים יותר הזדמנויות, ולא מוותרים עליהם".

איזו מין תלמידה היית?

"הייתי תלמידה טובה, עם מכוונות עצמית ברורה מה אני רוצה מעצמי, מסלול מתוכנן ומוסדר שהמשך הלימודים וההשכלה היו חלק מאוד ברור בו. אחרי הלימודים, למדתי במסלול של לימודי אחיות, כילדה שבאופי המשפחתי היה מאוד חשוב לי לרצות להיות אחות; זה היה החלום של אבא שלי, אז 'זרמתי' איתו. באתי לחינוך ממקום של רצון לעשות תיקון".

בפרספקטיבה של עשרות שנים מאבחנת המנהלת הוותיקה ש"לפחות בהתנסויות שלי, הפערים החברתיים יותר הצטמצמו היום לעומת התקופה בה למדתי. מצד שני, כיום בשונה מבעבר הילדים הם עם פחות חוסן נפשי. אני מאמינה שאפשר להבין את זה גם כי ילדים היום בשונה מילדותי חווים באופן ישיר אירועים ביטחוניים לא פשוטים; לנו הייתה ילדות שלוותה בתחושת מוגנות גבוהה יותר. אני חושבת שהיינו תלמידים יותר חזקים מבחינת החוסן הנפשי. היינו יותר עצמאיים, יותר אוטונומיים, ולא ראינו את המקום של ההורים בתוך החלק שלנו כלומדים כעוגן המרכזי, כמו שהיום רואים את זה מאוד".

"מאמינה בילדים שלנו"

נבון מודה שהיום, מועורבות ההורים בחינוך גדולה יותר, לטובה ולרעה. "אפשר לנתח את זה ב-2 אופנים: ההורים היום יותר מעורבים ויותר יודעים מה קורה עם הילדים שלהם בבתי הספר, ומגלים יותר עניין; אני רואה זאת כמגמה חיובית עם פוטנציאל אדיר שיתרום לילדינו לחוש שדואגים להם ולרווחתם. אולם, לא תמיד המינונים והאופן מאפשרים לילד לפתח כנפיים משלו, ואנו עדים גם למקרים בהם ההורים מתנסים בפיתרון עצמי של הבעיות, מהן הילד אמור לצמוח, ולפתח חוסן

נבון. ילדים עם פחות חוסן נפשי | צילום: באדיבות איריס נבון

ויכולת להתמודדות אמת עם האתגרים שיוצבו בפניו בחיים האמיתיים. אנחנו מוצאים את עצמנו כצוות חינוכי, עובדים ומשקיעים המון על מיומנויות לפיתוח עצמאות מחשבתית ומעשית".

ונבון מדגישה: "כל השותפים בחינוך הילד, מורים והורים גם יחד, חייבים להבין שיש לנו ילדים נפלאים, בעלי מסוגלות גבוהה בהרבה מזו שהייתה לנו כילדים, וידע עצום. כל מה שצריך הוא להנחות, לאמן ולהקשיב במסע גידולם. אני מאמינה בילדים שלנו, וחשוב שהילדים יבינו זאת, ולשם כך הם חייבים להתנסות יותר גם בחיכוכים שעשויים להיתפש ככאלה המקשים או מעמיסים עליהם, רק כך הם יוכלו להתמודד באופן עצמאי ביום המחר".

והיא ממשיכה: "מנגד, אנחנו רואים מגמה של ריבוי הורים שמאוד טרודים בקריירה ובהישרדות כלכלית וקושי לעמוד בסך הדרישות שהילד זקוק להן בבית; אני לא אומרת את זה ברמה השיפוטית, כי גם אני ב'סרט' הזה כאימא בעלת קריירה החווה יומיום את המתח המתמיד בין קריירה להורות. אני חושבת שהעומס שיש כיום על ההורים ומסע החיים היום מאוד מקשה להיות טוב גם בעבודה וגם כהורה בבית. בתקופה שלי, האימהות היו יותר בבית, ומרבית האימהות אז לא עבדו מתוך בחירה. כיום לטעמי היציאה לשוק העבודה פעמים רבות הינה אילוץ כלכלי, ואת התוצאות ניתן לראות בריבוי משימות הוריות וקושי במימוש הסמכות ההורית".

לסיום, מאחלת נבון "לתלמידינו ולצוותי החינוך באשר הם, שנה נפלאה ובטוחה, הרבה גילויי סקרנות וחדוות למידה וחינוך, יצירת קשרי חברות משמעותיים ומהנים ובריאות על כל היבטיה".