בשבוע הבא זה יקרה. התלמידים יחזרו לכיתות הלימוד, להפסקות וגם ל"ארוחת העשר", אותו כריך בתחילת היום שאמור להשביע את הילדים, לפחות עד הצהריים.

נראה שבמשך כמה עשורים השתרש מעין שילוש קדוש בכל מה שקשור ל"ארוחת העשר", שוקולד-נקניק-גבינה. אבות המזון עבור הילדים. פה ושם יתגנב איזה כריך טונה, אולי טוסט או בורקס, אבל נראה שבכל מה שקשור לארוחה הזו, אין הרבה חדש תחת השמש.

אז לכבוד החזרה לבית הספר, לקחנו חמישה תלמידים והצענו להם תחליף לסנדביץ' הרגיל, שדרוג כזה או אחר למה שהם מכירים. אם לשפוט על פי הפירורים שנשארו אחרי הצילומים, נראה שההורים יכולים להרשות לעצמם קצת "להתפרע" ב"ארוחת העשר".

לכבוד המשימה גייסנו את החברים ב"פינת אוכל", הסנדביצ'יה המצליחה ברחוב רינגלבלום. הסטודנטים ותושביה הוותיקים של העיר כבר מכירים את חי הלברון ואת השף קים נווה, כמי שהביאו טוויסט חדש וקצת אחר לסנדביץ' המוכר. הנוסחה פשוטה. לחם בית טרי שמגיע בכל יום, נקניקים, חביתה או סנדביץ' צמחוני ובעיקר שילוב של רטבים מיוחדים ואפילו פירות העונה שנכנסות אל הכריך.

השף נווה, אב לתאומים בני 4, יודע מה זה "להגדיל ראש" בכל מה שקשור להכנת הכריך בבוקר. "הרעיון הוא לגוון בכריכים, לדוגמה בעזרת הרטבים, שאפשר להכין אותם בבית. אפשר לקחת כמה רטבים קנויים מהסופר ולשדרג לילד את הכריך. לא רק מיונז כל הזמן. תוסיף טחינה, אולי פסטו קנוי. אפשר לקחת את החביתה הרגילה ולגוון במה שמתלווה אליה. אפשר לקחת נקניקים אחרים חוץ מהפסטרמה. אפשר פשוט להכין רטבים, בקופסאות של 4 ליטר ולהשאיר במקרר. ואז פשוט לשדרג כל כריך עם רוטב מיוחד", הוא אומר.

בעבודה…

"כשאני שולח את הילדים לגן עם כריכים, אני מקפיד לא לחזור על עצמי, לפעמים פסטרמה, לפעמים מיקס של כל מיני גבינות. לפעמים סנדביץ' ירקות עם קישואים, פטריות, עם עגבניות טריות. גם בממרחים אני מגוון. אני מכין טחינה, או ממרח מלפפונים, או קולי פלפלים. הכל ב-10 דקות עבודה".

אז לקחנו את רעות ומעיין אדרי, שתי אחיות שנראות כמו שיבוט אחת של השנייה, אבל עם טעמים מאוד שונים באוכל. אליהם הצטרפו אופק והראל בנג'ו, יחד עם דביר דמרי.

הראשונה להיכנס הייתה רעות, עולה לכיתה ד' בבית ספר "עומרים" ביישוב עומר. רק בכיתה ד', אבל עם ביטחון ואטיטיוד של צעירה בת 20. על רעות הוטלה המשימה של הכנת הכריך הצמחוני, שהורכב מכמה ירקות, בין היתר גם פטריות פורטובלו, וכמה מהממרחים על הפס, ביניהם מלפפונים בשום, קולי פלפלים ועוד.

רעות, שמצהירה שמאוד אוהבת אומנות בבית ספר, וקצת פחות חשבון, מאוד אהבה את הרעיון של שילוב ירקות בכריך, ובעיקר נהנתה מהצבעוניות של הכריך. "כשאני הולכת לבית ספר, אני לוקחת כריך עם נקניק, לפעמים שוקולד או חביתה. אני הכי אוהבת את החביתה עם חסה וגבינה צהובה. בבוקר אנחנו לחוצים בזמנים, אז אני לא כל כך מבקשת וסומכת על אמא שלי. לפעמים היא גם מביאה לי יוגורט עם גרנולה. אם הייתי יכולה לבחור כריך, הייתי שמה נקניק, שזה הכי טעים, הייתי שמה קטשופ ורוטב אלף איים. מהצד השני הייתי הולכת על כריך מתוק של שוקולד עם חתיכות של קינדר בואנו, בבגט".

רעות. הכריך הצמחוני

אחריה, האחות הגדולה מעיין שמגיעה מוכנה ונראית כאילו חזרה בדיוק עכשיו מסשן צילומי דוגמנות. מעיין, בת 10 וחצי עולה לכיתה ה' בבית ספר עומרים ומצהירה שהמקצוע האהוב עליה הוא חשבון. "כי זה מפתח את החשיבה ונמצא בכל דבר בחיים. בעזרת חשבון לומדים עוד דברים", כהגדרתה.

מעיין. פחות נקניקים בכריך שלה

מעיין מעדיפה פחות נקניקים בכריך שלה ולכן בחרה להכין את כריך החביתה. לשדרג את החביתה עם כמה רטבים, בין היתר גם רוטב שזיפים והוסיפה מלפפון חמוץ. מבחינת מעיין, הלחם הביתי ב"פינת אוכל" הוא הלחם האולטימטיבי לכריך בית הספר. "הסנדביץ' החלומי בשבילי זה חביתה עם גבינה צהובה, זיתים, חסה, עגבניות וג'בטה".

כשהיא שמעה ש"פינת אוכל" גם משלבים פירות בכריך, התלהבה ואפילו נידבה טיפ משלה: "לשלב פירות בכריך זה מאוד טעים. יש לי טיפים לילדים. שימו ענבים בפיתה, זה ממש טעים", הצהירה.

על הנקניקים היו אחראים הבנים. דביר דמרי, בן 10, עולה לכיתה ה' בבית ספר רכסים ברמות בבאר שבע. מבחינתו של דביר, השיעור אותו הוא הכי אוהב הוא שיעור ספורט. "כי זה שיעור עם פעילות גופנית, לא רק לשבת ללמוד עם חוברת", הוא אומר.

דביר, ואת זה ההורים שלו וודאי ישמחו לשמוע, אוהב בכריך שלו בעיקר ירקות. "אני לוקח שניצל בפיתה לבית ספר, לפעמים אני לוקח ברוקולי ואני מאוד אוהב את זה ולפעמים אני מנסה דברים אחרים שלא כל ילד מנסה. לדוגמא, שניצל ורוטב סויה, מנסה לבדוק אם זה טעים. ברוקולי עם כרובית ומוקפץ. אני לא מהילדים שמביאים לבית ספר חביתה או נקניק". דביר גם מציין שאם היה יכול, היה לוקח כריך עם כמה שיותר רטבים.

אופק בנג'ו בן 8 ועולה לכיתה ב', מצהיר שלבית הספר הוא לוקח כריך טונה עם תירס, מלפפון חמוץ ומיונז. "ההורים שלי מכינים לי מכינים את הסנדביץ' ואני לוקח את מה שהם מביאים, מה שיוצא אני מרוצה. הייתי שמח לקחת לבית ספר פיצה וטוסט. בבית ספר כל הילדים תמיד מביאים שוקולד שזה משעמם".

אופק ודביר. היה טעים

אחיו הגדול הראל בן ה-10, אוהב כריך אחד ומאוד מדויק. "אני לוקח לבית ספר כריך עם גבינה צהובה וחמאה". אם היה יכול "להתפרע", היה לוקח "צנימים עם גבינה צהובה וחמאה. זה פשוט טעים לי. הייתי רוצה לקחת בורקס גבינה לדוגמה לארוחת עשר".

אם תשאלו את השף נווה, הוא יגיד לכם שהרבה תלוי בהורים, אבל הוא לא אוהב את המושג "לחנך" באוכל. "אני לא מאמין בלחנך את הילד לאכול אלא לפתוח לו את האפשרויות", הוא אומר.

אופק בנג'ו. "שוקולד זה משעמם".

"תגיד לילד בוא תאכל אנטיפסטי הוא לא יאכל, כשהוא יראה שאתה אוכל וזה זמין במקרר הוא ינסה. אתה צריך לפתוח לו את האפשרויות. אצלי אחד הילדים לא אוהב בשר, הוא יאכל שניצל או עוף על הגריל, אבל בסנדביץ' הוא יבקש בלי נקניקים. הם גם שונאים מיונז. אז אני אקח את המיונז ואני אחבר אותו עם קולי פלפלים, או אתן לו צבע שונה. זה הכל עניין של לפתוח את זה לטעמים אחרים. אני רוצה שיתייחסו למקרר כמו לארון צעצועים שלהם. שיפתחו את המקרר, יראו מה יש ויגידו מה הם רוצים, בגבולות ההיגיון ובגבולות שלהם. אני גם לא מכריח אותם לאכול או לסיים את האוכל".

מי שכבר אכל ב"פינת אוכל", יידע לספר על "המדיניות הנוקשה" בהגשת הסנדביץ'. אלא אם כן אתה אלרגי, או ממש עקשן, אתה תקבל את ההמלצה על הכריך. "אני לא פותח ללקוחות שלנו את האופציה. לדוגמה, אין רטבים בצד. אתה רוצה סנדביץ' יבש? תדע שאתה לא תקבל רוטב בצד. תדע שאתה תקבל סנדביץ' יבש. בהתחלה חייבנו לפחות 2 רטבים מתוך 4, היום אני לא מכריח, אנשים יודעים איזה יש, סומכים עלינו. מעטים האנשים שבאים עם מגבלה. רוב המגבלות באות מפחד לא מאלרגיה. רוב ההסתייגויות נובעות מהפחד. וזה מגיע מילדות. יותר קשה לתת לו לטעום בגיל 30 מאשר 4. אז אני אומר לילדים תבנו את הארוחה שלכם".

הפרויקט המלא לפתיחת שנת הלימודים, בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"