מגזין

"זה חלום רע"

מגזין3 ביולי 2019    8 דקות
0

כך ספדה ורד פרקל-משעלי בהלוויתו של אחיה, נדב פרקל ז"ל > "אי אפשר לדבר עליו בלשון עבר", אומרת בכאב ליאור אופיר, חברתו לשעבר

"זה חלום רע"
נדב פרקל | צילום: באדיבות המשפחה

"אני יושבת בבית עם אמא ואבא, מחזיקה מחברת ואמורה לכתוב לך הספד, באיזה עולם זה נשמע הגיוני שילד בן 19, שרק התחיל את החיים שלו איננו עוד. לא מאמינה שזה אמיתי, זה חלום רע ועוד מעט נתעורר".

במילים האלה פתחה ורד פרקל משעלי את ההספד שלה לאחיה, נדב פרקל ז"ל, שנמצא ללא רוח חיים בשבוע שעבר, "אז זהו, שכולנו ערים ויותר רע מזה לא יכול להיות. איך אני שמחה וגאה שזכיתי לראות אותך גדל והופך לעלם החמודות שאתה, גבר ערכי, מכבד, אח איכפתי, בן אוהב, דוד מפנק ומה לא?!?! אתה יודע, אני כל הזמן נזכרת באותה מקלחת שעשיתי לך ועטפתי אותך כל כך חזק במגבת, עד שנפלת ופתחת את הסנטר. לא הפסקתי לבכות שבועות בגלל זה, עכשיו כנראה שלא אפסיק לבכות כל החיים", ספדה האחות.

"היינו קרובים". שירי ונדב פרקל | צילום: באדיבות המשפחה

 

בימים שלאחר הלוויה, משפחתו וחבריו היו בעיקר מוכי הלם. כולם מספרים על בחור צעיר, מלא שמחת חיים. שירי פרקל (28) אחותו של נדב, שמתגוררת בקנדה, הייתה רוצה להגיע לביקור בישראל בנסיבות אחרות. "קמתי כרגיל בבוקר ביום שלישי והתחלתי לעבוד. קיבלתי שיחת וידאו מאחותי ענבל, עניתי בחיוך גדול כי אני תמיד שמחה לדבר עם כולם מהארץ. ענבל בכתה בהיסטריה ואמרה: 'אני לא מאמינה שאני מתקשרת לספר לך את זה' ובישרה לי שנדב נמצא ללא רוח חיים. לא האמנתי. לא יכולתי לקום מהכיסא כמה דקות. הייתי בשוק. ארזתי מזוודה ועליתי על טיסה לישראל. הגעתי משדה התעופה בדיוק לפרידה מנדבי".

שירי מספרת כי שבוע לפני הבשורה הקשה, שוחחה עם נדב ז"ל. "דיברתי איתו שבוע לפני הבשורה. הייתי מתוכננת להגיע לארץ בעוד שבועיים והוא ביקש ממני להביא לו חולצות. הלכתי לחנות וצילמתי לו. בספטמבר הוא היה אצלי בקנדה עם ורד, בעלה והילדים. זה היה טיול לפני צבא וגם קצת זמן איכות, להכיר איפה אני גרה, את המשפחה. הוא הכיר את בעלי אבל הוא לא היה אצלי בקנדה לפני זה. הם היו אצלי שלושה שבועות, ואחרי זה באוקטובר הגענו לארץ והיינו יחד".

היה "מורעל". נדב פרקל ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

נדב ז"ל התגייס ב-25.3 ל"גבעתי". שירי מספרת שעשה מיונים ליחידות מובחרות ואפילו היה ב"אחריי", כהכנה לצבא. "נדב התכונן הרבה לזה", הוא אומרת. "הוא נהנה לפני הצבא ואמרתי לו שלא תהיה לו נחיתה קשה מדי למשמעת הצבאית. הוא אמר שהוא ממש מחכה ורוצה להתגייס. אחרי שהתגייס היה מספר לי על התרגילים שהיו עושים, היה משתף על המסעות, ההקפצות, ההתקלות. היה מסביר לי אישית לפחות מה זה אומר. הוא היה "מורעל", הוא העיד על עצמו שהוא אוהב את זה ונהנה מזה. הוא תמיד קיבל פידבק חיובי מהמפקדים. החברים מהמחלקה שלו העידו שהיה חניך תורן, שתמיד נהנה מהפידבקים של המפקדים".

שירי היא אחת מ-4 אחיות של נדב ז"ל ומעידה על קשר קרוב, גם אם מרחוק. "הקשר שלי ושל נדב היה מאוד טוב, היינו קרובים. הוא היה משתף אותי ומסביר לי דברים. היינו מדברים על הכל, על החברים, על החברה, על עבודה. הוא היה מקליט לי הרבה בווטסאפ. חברים שלו סיפרו שמאוד רצה לבקר בקנדה. זה היה קשה מאוד להורים. נדב היה בן זקונים, ילד של אמא, האחרון שנשאר בבית כי כולנו עזבנו. הם היו מאוד קשורים".

שירי גם מספרת על שתי האהבות הגדולות שהיו לו. כלבה שאימץ, שלימים עברה לאקסית שלו, ואת הכדורסל. על השמועות לגבי סיבת המוות, היא אומרת: "אנחנו לא יודעים שום דבר. זה נמצא בחקירת מצ"ח, אנחנו שומעים כל מיני סיפורים אבל לא מתייחסים לזה. אנחנו מחכים ומנסים להיות סבלניים ולחכות לתוצאות החקירה. בינתיים אין שום דבר חדש. אנחנו לא מאמינים שהיה פוגע בעצמו".

"היה אחד שכולם אוהבים"

חברתו לשעבר של נדב, ליאור אופיר, המשרתת כחיילת מג"ב, מספרת על הקשר המיוחד עם החייל המנוח, שהיה צעיר ממנה ב-3 חודשים: "היינו ביחד שנתיים וחצי מ-2016, וגם כשנפרדנו שמרנו על קשר. יש לנו כלבה משותפת שמצאנו ברחוב; נדב ראה אותה, והתאהב בה במבט ראשון. הוא היה אחד שכולם אוהבים, מצחיק, טוב בכל ומוביל. נדב גם היה בתנועת 'אחריי', וממש חיכה להתגייס לקרבי, הוא רצה להיות לוחם. הוא היה בא אליי, והיה כמו בן משפחה אצלנו. גם כשנדב היה בצבא, הוא אמר לי כמה טוב לו, שכולם כמו אחים שלו, ושעם כל החרא כולם עוברים את זה ביחד. שבוע לפני המוות שלו, נדב אמר לי שהוא עובר ל'אימון מתקדם'".

"גם כשנפרדנו שמרנו על קשר". ליאור ונדב | באדיבות ליאור אופיר

האם את יודעת על בעיות כלשהן שהיו לו בשירות בצה"ל?

"אני לא יודעת על קשיים שהיו לו. נדב היה בן אדם שמספר, ואם היה קורה לו משהו הוא היה מספר. אני לא מאמינה למה שאומרים, שזו התאבדות, בכלל לא, אלא שזו הייתה פליטת כדור. בכל מקרה, מצ"ח חוקרים. קשה לסכם עכשיו את נדב. אי אפשר לדבר עליו בלשון עבר".

ישראל ברוך, שאימן את נדב ז"ל בקבוצת הכדורסל סיפר: "הייתי בחו"ל כששמעתי, זו אבידה לא פשוטה. הבשורה הייתה מרה מאוד והיה לי קשה מאוד לקבל את זה, הייתי מחובר לילד. הוא היה תלמיד שלי בפרויקט הכדורסל במקיף ג'. בהפועל באר שבע הוא היה שחקן אצלי רק שנה אחת. היה בינינו חיבור יוצא מן הכלל. עברו דרכי מאות שחקנים ותלמידים והוא מהבולטים שהתחברתי אליהם".

ברוך מספר שהוא "שיחק בשנה שעברה בנוער ואז התגייס לצבא. הוא סיים גיל נוער וחלם להיות לוחם. הוא היה מנהיג, מאוד מחויב, התנדב ועזר. הוא היה כדורסלן מצוין, לוחם, מאוד מחויב ומחובר. ילד מאוד חברותי, בוגר ואחראי. ילד רגיש, מוביל חברתי,  שהיה מוכן להעניק מעצמו. הוא היה גאה מאוד בכך שהתקבל ליחידה שלו. לדעתי הוא היה יכול להיות קצין ולוחם יוצא מן הכלל, עם השראה ומופת לחיילים שלו".

"היה קורא לי 'אשתי'"

חברו הטוב של נדב, אייל ברקוביץ', מתקשה גם הוא לדבר על מי שהוא מכנה כאחיו בפועל", כמי שהיה ואיננו: "אנחנו מכירים מגיל 12; הכרנו בכדורסל, ואז נכנסנו לכיתה ז' ביחד, לאותה כיתה. עברנו 3 שנים אינטנסיביות בחטיבת הביניים, אחרי שנה של כל מיני ריבים. בוא נאמר שזה התחיל ברגל שמאל, והפך לרגל ימין ומהר. עשינו הרבה דברים ביחד, היינו יחד בקורסים של מש"קים, יצאנו להדריך קבוצות ילדים, היינו ביחד בכדורסל, היה לנו גם טורניר סטריט בול יחד, היינו ביחד בכל מצב, כולל ימי הולדת ויציאות. כשהגענו לחטיבה העליונה, התפצלנו לכיתות אחרות, ובכל זאת המשכנו לשמור על קשר; נשארנו באמת חברים טובים, וגם בכדורסל המשכנו להיות ביחד".

"קיבלתי את הכאפה של החיים שלי" | באדיבות אייל ברקוביץ'

ברקוביץ' מתאר את הידידות ההדוקה במיוחד עם חברו המנוח: "היינו חיים אחד בבית של השני; אם היה לי קצת רע בבית, הייתי נמצא אצלו, והייתי אצל נדב כמו בן בית. אימא שלו אמרה לי ב'שבעה', שהוא היה קורא לי 'אשתי'. עניתי לה שהייתי המאהבת שלו. וכשלנדב היה קצת רע, הוא היה בא אליי, יושב אצלי בבית, והיינו נרגעים עד השעות הקטנות של הלילה. זה כמעט 9 שנים להיות עם בן אדם בקירבה כל כך גבוהה. בוא נאמר שכל הסיטואציות שיכולות לקרות עם בן אדם, קרו לי עם נדב".

מה הרגשת כשהגיעה בשורת האיוב על מותו?

"קיבלתי את הכאפה של החיים שלי, ועד עכשיו אני לא מעכל. מבחינתי, נדב 'סוגר שבת' לכל החיים"

מדובר צה"ל נמסר: "המשטרה הצבאית החוקרת פתחה בחקירת נסיבות האירוע, בסיומה יועברו הממצאים לבחינת הפרקליטות הצבאית".

הכתבה המלאה בגיליון סוף השבוע של "שבע"

כתבות נוספות במגזין

0

בנעלי בית | סגירת המעגל של בן...

אבנר בן אריה, מנכ"ל "צוות 3 ארזי חא"ש", חברת מוקד מערכות אזעקה ומצלמות ואבטחה

מגזין18 ביולי 2019    דקה אחת
0

"אנחנו חיים מאזכרה ליום זיכרון, לקונצרט"

משפחתו של חלל צה"ל נעם רוזנטל ז"ל ממיתר ממשיכה לחיות עם הבן המנוח ובלעדיו. ב-5 השנים שחלפו מאז נהרג במבצע "צוק איתן" הם אינם מפסיקים להנציח את נעם במגוון דרכים. "זה לא ברור למה אנחנו בכלל נמצאים ברגע הזה", הוא מדגיש

מגזין18 ביולי 2019    12 דקות

כתיבת תגובה