בחמישי הקרוב יחגגו בבר ברון 10 שנים להיווסדם. כל בעל עסק, בטח כזה ששייך לחיי הלילה, יספר לכם כמה קשה להחזיק מעמד 10 שנים, כמה קשה להיות רלוונטי ולהצליח להביא בליינים אל המקום שלכם במשך עשור. טל ברון (33), המייסד והבעלים של ה"בר ברון" הצליח.

ברון הוא לא איש חיי לילה טיפוסי. לא תמצאו אותו במסיבות טכנו או טראנס, לא הייתה לו תקופה של מועדונים בתל אביב. הדבר הכי משוגע שהוא עשה לאחרונה, הוא לרקוד בשורה הראשונה במופע של שלמה ארצי ולהופיע על המסכים. כזה ברון – פשוט וכזה גם הבר ברון. פשוט ומשפחתי.

הבר ברון ממוקם מיומו הראשון ועד היום באותו המקום בעיר העתיקה בבאר שבע. ככה זה שהבר הוא בעצם ביתו הקודם של סבא של ברון. "הייתה לי עבודה אחת כשכיר ומיד אחרי זה לקחתי את הבית של סבא שלי שהיה נטוש בערך 10 שנים, כמו רוב העיר עתיקה של אז, הוא היה מוזנח – מלא פריצות. הזמן עצר מלכת והחלטתי לקחת אותו ולהפוך אותו לפאב, ממגורים למסחר".

הבר ברון | צילום: עידן אסלן

"אז, כילד בן 23, לא ידעתי את כל מה שכרוך בזה. כל הבירוקרטיה. התחלתי להפוך אותו, לפנות אותו, לראות מה צריך כדי שיהיה פיזית פאב ואחרי זה מבחינת בירוקרטיה להפוך אותו רשמית לפאב. זה לקח קצת זמן בהתחלה". ברון היה הנכד הקטן ולמרות זאת זכר את הבית של סבא, ששימש עוד למגורים.

"אני זוכר את סבא שלי שהיה גר שם. הייתי בן 16 כשהוא נפטר. הוא היה גר שם לבד כי סבתא שלי נפטרה. אני זוכר את הביקורים בבית, את חדרי השינה והסלון, איך הכל היה בנוי. החצר שהיום היא החצר של הפאב, הייתה החצר של הבית. לא הייתה בריכה, אבל היו גיגיות של מים, הכלב היה תמיד בחצר. גם אז החצר הייתה מרכז העניינים. אני זוכר את ארוחות שישי ואת השינה שם".

הכוונה שלו הייתה להתאים את הבית לבילוי, אבל מצד שני שהאווירה הביתית, הקסם של המבנים בעיר העתיקה, יישאר. "עם האדריכל עשינו את העבודה והפכנו את הבית לפאב", הוא מספר. "גם כשפתחנו את הבר, יצקנו לו תוכן כשהבסיס העיקרי היה שירגיש בית. המקום עצמו, החדרים, האווירה, שתהיה הרגשה של בית".

"לא לעצור" | ברון | צילום: עידן אסלן

ברון גם מודה שזה היה תהליך מאוד רגשי, לפנות את הבית של סבא ולמצוא שם כל כך הרבה זיכרונות: "הבית היה נטוש 10 שנים, לא פינו כלום. לא נגעו בשום דבר. מה שקרה זה שהיו המון פריצות. מיינו מה אפשר לזרוק מהריהוט ועד הביגוד, כל מיני כריות ושמיכות מפולין של אחרי השואה והמלחמה. 10 שנים לא נגעו במקום, אם היה גשם, היו נזילות וזה הרס כל מיני דברים. היו המון רהיטים שהיו מעניינים והצלחנו לשמור, חילקנו בינינו. המנורות שהיו בכל החדרים, זה אותם מנורות שיש היום. כל המנורות שיש בבר זה מנורות מאותה תקופה".

התהליך היה רגשי אבל לא פחדת? בכל זאת ילד בן 23 שפותח עסק.
"אני חייב להגיד שהפחד של כולם היה גדול משלי. כולם חששו. ילד בן 23, לא מלומד, מה הוא מבין? עבד עבודה אחת כשכיר. אבל אני כבר לקחתי את הכיוון, שאין מה להפסיד. לקחת חורבה ולפתוח משהו זה כבר הצלחה. אחר כך אמרתי זה כולה כסף. נכון, הושקע במבנה עצמו הרבה כסף, גם אחרי שנה שנתיים זה היה הפחד, כי עסקים לא מחזיקים הרבה זמן. אבל הכסף בבלטות, בקירות ובמבנה. אם יהיה צריך להחזיר אותו, אז אמרתי מקסימום נעבוד כשכיר שוב ונחזיר את הכסף. וככה עברו 10 שנים. היה פחד ואני מאמין שכל אחד מפחד מההתחלה וממשהו חדש".

האמנת שתגיע ל 10 שנים?
"לא. עסקים כאלה מחזיקים לא יותר מ-4 שנים. שלוש השנים הראשונות הם הסבל, הקושי והבעייתיות. לזה תוסיף את כל הביורוקרטיה שהיא בסופו של דבר הבעיה. כמה שנצליח להביא לקוחות, עניין ומחירים טובים, בסוף הביורוקרטיה אשמה. עד היום זה ככה. אם עסק נסגר, זה לא בגלל שהוא לא טוב בהכרח, אלא הביורוקרטיה לא נותנת לו להתרומם".

ברון נלחם במשך שנים בביורוקרטיה. כל מי שבילה אצלו לפחות פעם אחת, שמע אותו בשנים הראשונות מתוסכל על כך שצריך להפעיל את הבר ללא רישיון עסק. לא פעם כתב על זה ברשתות החברתיות והראה את הצד היותר קשה של מקומות הבילוי, שרובנו לא מכירים.

"לקחת חורבה ולפתוח משהו זה כבר הצלחה". ברון | צילום: עידן אסלן

"היום יש לנו רישיון עסק זמני. אבל צריכים להבין שרישיון עסק זה דבר מאוד מורכב, שמערים המון קשיים על בעל עסק. בהתחלה לא הצלחתי לתמרן בין מחלקות שונות, כל אחד ביקש אישור מהמחלקה האחרת. עד שלבסוף, בעזרת קברניטי העירייה הצלחתי לשלב בין המחלקות. אחר כך אישורי הג"א מצד אחד, אבל מצד שני איסורים בגלל שהמבנה הוא מבנה לשימור. זו ביורוקרטיה שיכולה לעייף מאוד בעלי עסקים".

אז מה זה הבר ברון? תשאלו כל צעיר שבילה אצל ברון והוא יגיד לכם מילה אחת: "משפחה". גם ברון בעצמו מודה שהמקום הוא נטול פוזה כהגדרתו. "בשורה התחתונה הבר ברון הוא ביתי, חברותי. מה שהופך את המקום למעניין הוא שאין פוזה או נהלים. יש מלא מקומות שהבירה צריכה לצאת עם קצף כזה או אחר, בטמפרטורה כזו או אחרת. אצלנו אין את זה. זה הבירה, זה מה יש, כולם מכירים את כולם. אין מצב שאתה נכנס ולא מכיר מישהו מלפני או מהמקום. הייחודיות הגדולה זה הלב של המקום, החצר הפנימית. כל המבנים בעיר העתיקה נראים אותו הדבר, עם חצר פנימית גדולה. עם השנים שינינו גם את הקונספט. זה התחיל עם חדרי פלייסטיישן, כשזה היה די חדש ולא היה לכל אחד בבית. אחרי זה החדרים הפכו למעין 'וי איי פי', חדרים פרטיים לימי הולדת. אחרי זה המשכנו לדברים כמו סטנד-אפ של חבר'ה לא מוכרים שמילאו את המקום, ערבי קריוקי לפני שנפתחו חדרי הקריוקי והקרנת משחקי כדורגל שהיו בעבר. כל פעם החלפנו קונספט. לאחרונה הלכנו לחמישי חברתי. באים, שמים את הטלפון בסלסלה ולא נוגעים בו כל הערב. לוקחים משחק חברתי ויושבים עם החבר'ה".

אז אולי לא האמנת, אבל אתה פה כבר 10 שנים. איך מחזיקים מעמד?
"בודדים שמחזיקים הרבה זמן. אני חושב שזה בעיקר בגלל קהל הלקוחות המתמיד. אנחנו נותנים היצע שחסר בעיר. יש פאבים בעיר, לא באמת חסר, יש מגוון ובגלל זה כל אחד מוצא את הפאב שלו, נוצר קהל לקוחות די קבוע, שעם השנים מתחלף, אבל אצלנו מגיעים חבר'ה בני 18-23 ואז הם עוברים לברים של הסטודנטים. כשאני פתחתי היו מלא חבר'ה בגילי שהתלהבו שמכניסים מתחת לגיל 23. זה השתרש כמקום משפחתי לגילאים כאלה. אני בוגר הצופים ומגיע כל קיץ למחנה של הצופים, אז זה מאפשר לי להיות בקשר עם הבוגרים של אותה שנה. ההון האנושי הוא זה שקובע".

ומה לגבי העיר העתיקה. כמה לה יש השפעה על ההצלחה?
"בהיותי 33 שנה חי פה, אני מכיר את העתיקה כילד, כשהיה פארק שעשועים במקום מרכז הצעירים. בעשור האחרון יש קפיצה משמעותית בשדרוג, בנתינה, יזמים שרוצים לבוא. יש המון מבנים מתים שמבינים שיש בהם עניין. לאחרונה יש הבנה כללית בעירייה שצריך להתחיל לשנות את המהות של העיר העתיקה. להעיר אותה. הכיוון הוא חיובי ומוצלח מאוד. כל האירועים שיש פה מחזקים אותנו העסקים".

איפה אתה אוהב לצאת או לשתות את הבירה שלך?
"כשאני לא בבר, וזה לא הרבה, אני אוהב לצאת בעיקר למסעדות. אני פחות אוהב לצאת לשתות, ממש הסנדלר הולך יחף. אני גם לא שותה בירה".

איפה אתה רואה את עצמך עוד 10 שנים?
"אני מקווה שאני אהיה באותו מקום רק משודרג, שלידו נמצאים עוד עסקים שלי. לא לעצור רק בזה. במיוחד עכשיו כשיש התפתחות של העיר העתיקה. עכשיו בחגיגות 10 שנים אנחנו נתרפק על העבר. יהיו הרבה תמונות מכל התקופות, יהיה דיג'יי, צלם מגנטים, עוד כמה הפתעות, בתקווה שיגיעו העובדים לשעבר".