סוגיית העישון במקומות ציבוריים מקבלת תפנית דרמטית בשנים האחרונות. כידוע, בישראל קיים מאז שנת 1983 חוק האוסר על עישון בפומבי. מעת לעת, החוק מגיע לידי תיקון, זאת בהתאם לתכנית הלאומית לצמצום העישון ונזקיו, שגובשה בכפוף להמלצות משרד הבריאות בנושא. כך למשל, ועדת הבריאות של הכנסת אישרה את הצו האחרון, שנכנס לתוקפו בסוף חודש מאי של השנה החולפת, וכלל בתוכו את האיסורים לעשן גם במקומות בהם משתתפים למעלה מ-50 אנשים. בין התקנות, הוגדר כי ייאכף עישון בבתי החולים והמרפאות, נוסף לרשויות ציבוריות, משרדים ממשלתיים, בתי משפט ושלל מקומות שתכליתם היא הכלת התקהלות. האכיפה הגורפת, תוכננה להתבצע אף באיזור התחום שמחוץ למבנים, וקל וחומר שבתוכם.

כצפוי, אין ביכולתן של התקנות למנוע לחלוטין את התופעה, אך הן נוצרו בשאיפה לצמצום העישון בפומבי, תוך הגברת המודעות לנזקים שבעקבותיו.

"גיליתי שהתופעה רחבה"

אולם, מסתמן שלא כך המצב בשטח, ואילו החוק המתיימר לשמור על הציבור לצמצם את התופעה המכונה "עישון פסיבי" ולמזער את הנזקים הבריאותיים בעקבותיה, סובל מהיעדרות אכיפה ראויה. הדבר מקומם עוד יותר, כאשר עולות הטענות שהופנו כנגד המתרחש, דווקא בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע.

מעשנים בכיף | צילומים: יוחאי פרץ

באחרונה, הוגשה תביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על ידי יוחאי פרץ, תושב העיר, במטרה להסיר את מסך העשן סביב הנושא – להלכה ולמעשה, ולחשוף בפני הרשויות את ההתנהלות המעוותת המלווה בשאננות למטרד המעוגן בחוק. יש לציין: אנו מדברים על בית החולים הגדול והמרכזי בדרום, שאחראי על הענקת טיפול רפואי לכמיליון איש ומעסיק לא פחות מ-4,000 עובדים.

לגרסת התביעה, מדובר באבסורד של ממש, הרי שהעישון כלל אינו נאכף במתחם בית חולים ואם אין די בכך, בחלק מהמקרים אף צוות בית החולים בעצמו, אחראי על הזיהום הסביבתי. כלומר, טוען התובע, כי אלו שמתפקידם לדאוג לשלמות האדם ולראות בה לערך עליון, מפרים את הדין הפוגע בבריאות מטופליהם ומעשנים אף הם, בבית החולים, במקומות האסורים לעישון. עוד עלה מהטענות, כי למרות כמות לא מבוטלת של אזרחים הפוקדים את סורוקה מדי יום, ברחבי המרכז הרפואי לא קיים השילוט הנדרש שיאסור על העישון.

באין מפריע, בכניסה למיון

פרץ, תושב באר שבע, נוהג להקפיד על אורח חיים בריא ואינו מעשן. בשלהי חודש ספטמבר שעבר, נאלץ פרץ להגיע לסורוקה מספר פעמים בנסיבות מצערות כשאביו התאשפז במחלקה פנימית ב׳, בעקבות התקף לב שעבר. במהלך הביקורים שהקפיד לערוך לאביו, יוחאי נחשף למציאות שלא תעלה על הדעת – הוא נוכח לגלות שמספר רב של מבקרים ואף עובדי בית החולים, מעשנים במרפסת המחלקה. העישון הפריע לו, אך באותה העת הוא לא עשה דבר, חרף מורת הרוח שחש כתוצאה מהעשן אליו נחשף בעל כורחו.

מה שכן התסיס אותו ובסופו של יום הביא אותו לפתח דלת בית המשפט, הייתה ההבנה שמדובר בתופעה ולא במקרה חד פעמי. ביקורים נוספים בבית החולים, ובפרט במחלקת האשפוז של אביו, העלו מציאות מדאיגה. לטענתו, צוות בית החולים, רופאים, רופאות, אחים ואחיות, מעשנים – הן במקומות שונים ברחבי סורוקה והן בתוך המבנה הסגור של המרכז הרפואי, בהם כאמור, העישון אסור על פי חוק.

התובע חושף בפני "שבע", מה הביא אותו לפצוח בהליכים המשפטיים: "בכל פעם שהלכתי לבית החולים, כאדם שאכפת לו, הסתכלתי, בחנתי ובדקתי. חוויתי את העישון מולי באופן אישי, ובער בי לבדוק אם אלו מקרים נקודתיים או שזהו עניין שחרג מהמותר באופן גורף. אחרי שגיליתי שהתופעה רחבה, בשם הציבור, החלטתי להרים את הכפפה ולגרום להפסקתה מיד".

חולים ומבקרים שמעשנים

פרץ לא עמד בחיבוק ידיים וניסה להגיב למתרחש, עוד ברגעים בהם נחשף למפגע שהתגלה לנגד עיניו. הוא החל להסב את תשומת ליבם של המאבטחים ועובדים נוספים במרכז הרפואי לעישון האסור המתבצע במקום, והתריע בפניהם שהרי מדובר בהפרה בוטה של הוראות הדין. באופן מפתיע ומתסכל למדי, תגובתו למאורע נתקלה לדבריו באדישות ובחוסר רצון מצד אותם בעלי התפקידים בסורוקה, אשר לא נעשה דבר מצידם בנוגע למתרחש. התובע סיפר, שאף לא אחד מהגורמים אליהם פנה, נקט בפעולה אקטיבית על מנת להפסיק את העישון האסור. פרץ, נחוש לתקן את שחווה, החליט לעשות מעשה ולדאוג לכך שהתופעה הפוגענית תיפסק, ולא תחזור על עצמה.

תיעוד במשך חמישה חודשים

במהלך שעות היממה השונות ולמשך פרק זמן ארוך של כחמישה חודשים, ביקר התובע עשרות פעמים במרכז הרפואי. הפעם, המטרה הייתה ברורה. יוחאי ביקר וגם צילם, באופן אקראי, תצלומים המעידים על תופעת העישון הרווחת, אלה הוגשו כחלק מהתביעה.

הציבור צריך לראות זאת בחומרה. התובע הייצוגי יוחאי פרץ | צילום: אלבום אישי

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. בין היתר, הגיעו לידי בית המשפט תמונות של מספר מבקרים מעשנים ביחידה לשבץ מוחי, סמוך לכניסת חדר המיון, בקירוב למחלקה הכירורגית ובשאר מקומות. את גולת הכותרת, היוו התמונות בהן תועד צוות רפואי, מעשן אף הוא ברחבי בית החולים.

על ההתנהלות הבעייתית הוא מוסיף: "השילוט לוקה בחסר ובמחלקה הנירולוגית הוא בכלל לא קיים. בהחלט יכול לקרות מצב בו אדם מעשן ולא יודע שזה אקט שנעשה בניגוד לחוק. הוראת משרד הבריאות קובעת שלא יכול להימצא איזור עישון שקרוב בפחות מ-10 מטרים, לכניסה למחלקה כלשהי. בפועל, בסורוקה ישנם איזורי עישון שמרוחקים בכ-7 מטרים בלבד ממחלקות שונות".

במקביל, לא היסס פרץ ושיגר מכתב להנהלת בית החולים, לשם תגובה מסודרת שציפה לקבל מצידה, על רקע ממצאיו שחשפו את המתרחש בין כותלי המחלקות. אולם, בתשובה שהתקבלה, לדבריו הנהלת בית החולים התנערה, דחתה את הטענות וציינה במכתב שננקטו פעולות שונות למיגור תופעת העישון ברחבי המרכז הרפואי, וכי ׳׳אין שחר לטענה הכללית אודות אי ציות גורף לחוק״.

עם קבלת מכתב התגובה והתשובה המתנערת מכל טעם לפגם, יוחאי לא השלים. בעוד הוא משוכנע שעמדת בית החולים הינה חסרת כל אחיזה במציאות, פרץ החליט לבצע בדיקות נוספות, שהוכיחו שוב את ההתנהלות הבעייתית. על חוסר המודעות של ההנהלה שבאה לידי ביטוי בבהירות במכתב התגובה שקיבל, הוא אומר: "הם ממש מנותקים ממה שקורה – לדבריהם התופעה מוכרת ומטופלת, לא ניתן להיחשף לעישון ככלל והמאבטחים מופעלים בכדי לאכוף אותו. כשקיבלתי את המכתב שאלתי את עצמי, זה באמת מה שקורה? על מה הם מדברים? הם לא מחוברים למציאות. התשובה שימשה עבורי כמעין דלק להמשיך במהפך, ולצאת לבדיקות נוספות. אם חשבתי שלא ראיתי נכון מלכתחילה, בפעמים הבאות נחשפתי לתופעה אף יותר חמורה ממה שנראה קודם לכן. מה שמצביע על הגרוע מכל, הוא שמבחינתם הכל מתנהל כשורה".

עישון במרכז המחלקה

כשהגיע פרץ לביקור נוסף בבית החולים. עם כניסתו, הוא מיד נתקל במחזה מקומם, כאשר הבחין שממש בתוך מבנה בית החולים עצמו, אדם חולה שהמתין בקירוב לאיזור המעליות, עישן בחופשיות ללא כל אכיפה מצד המאבטחים, או גורם פיקוחי אחר. יתרה מכך, גם ניסיונותיו לפנות לגורמי האבטחה במקום עלו על שרטון. יוחאי שחיפש אחר תשובות, הופנה ממאבטח אחד למשנהו, ועד שבסופו של דבר התשובות ניתנו, הן לא הותירו אותו שבע רצון. פרץ הנחוש פנה לחדר הבקרה בשאלה, בזו הלשון: "האם קיים נוהל קבוע כלשהו שעל פיו נוהג בית החולים בנוגע לאכיפת העישון"? התשובה שקיבל מסגן הקב"ט של בית החולים הייתה, כי אין למאבטחי סורוקה היכולת למנוע את העישון ברחבי המרכז הרפואי, וכל שנותר בידם הוא להזמין ניידת פיקוח מטעם עיריית באר שבע. ראוי לציין, שגם פניה לפיקוח לא התבצעה.

"הקש ששבר את גב הגמל הוא האכיפה שלא קיימת, ומעבר לכך, לא היה למי לפנות ולהסב את תשומת הלב להפרת החוק. לא ברור היה, מי צריך לפקח? המאבטחים שאמורים לשמור על הסדר הטוב, חסרי תשובות לתופעה, על אחת כמה וכמה שהורגש חוסר הפיקוח של העירייה לחלוטין, הלוואי שהיה כזה בסורוקה". כך מתאר פרץ את היעדר הכתובת, אותה חיפש נמרצות באותה עת, ולא עלה בידו למצוא.

תביעה ייצוגית

פרץ הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה ייצוגית נזיקית, שטמנה בחובה את שלל הנזקים המנומקים על ידו, בעזרת באי-כוחו ועורכי דינו. בהיבט המשפטי, נסבו הטענות על הפרת החוק למניעת העישון במקומות הציבוריים, ההתעלמות מחשיבותו של חוק זה והנזק שנגרם לציבור, בגין העישון הרווח באין מפריע בסורוקה. "החשיפה לעשן הסיגריות הביאה למטרד ואי נוחות ממשית, מעבר לכך שהתובע נאלץ להריח את העשן והריח הגס 'נדבק׳' לבגדיו", כמתואר בתביעה. הבקשה הוגשה ממניעים ציבוריים, מהותיים ועקרוניים, בשם כל אדם שנחשף בעת שהותו בבית החולים לעשן סיגריות או כל מוצר טבק אחר שנועד לעישון, בשבע השנים שקדמו לה.

גם אנשי צוות

התובע, שמגדיר עצמו כאדם פשוט עם שאיפה אידיאולוגית לשנות, מסכם: "אני פונה מכאן לציבור, כל מי שנחשף, נפגע, הרגיש חלק מהתופעה הרעה הרווחת בבית החולים או היה עד לה – מוזמן לפנות אלי, או ליצור קשר עם עורכי הדין". בגילוי לב, פרץ מוסיף אודות משמעות התביעה ומסביר: "אנשים באמת מתים מעישון פסיבי, זאת לא תביעה על גביית תשלום מוגזם בחשבון כזה או אחר, זאת תביעה על הזכות לחיים נאותים. הציבור צריך לראות את זה בחומרה, פוגעני ודוחה שאנו נחשפים לעישון גם בימינו, עם חוק כל כך מפורט וחד משמעי".

בסופו של יום, הצעדים שדורשת התביעה מבית החולים לנקוט בהם, בין היתר, הם ביצוע פיקוח ואכיפה של החוק על כל השוהים במתחם בית החולים סורוקה, הגדרת מיקום איזורי עישון מוסדרים במרחק העולה על כ-10 מטרים לפחות מאזורי הכניסות והבניית שילוט הולם ברחבי המחלקות.

כמו כן, הוצע גם פתרון יצירתי שיזם, מינוי רכז ומנהל תחום אכיפה לעישון, שמתפקידו יהיה, להעביר לאגף הפיקוח בעירייה דו״ח פנימי אודות מפגעי עישון בניגוד לחוק בבית החולים. הסעד הכספי המתבקש בתביעה, עומד על כ-84 מיליון שקלים, זאת להערכת התובע, בהתאם לכמות האנשים שאכן נפגעו מהמתחולל במקום בשנים האחרונות.

החוק אמנם מרבה להתעדכן, ואילו הרשויות ממשיכות לשאוף להתאים אותו למציאות. אך נשאלת השאלה: האם דווקא המציאות, היא זאת שלא מתאימה את עצמה לחוק? מן הראוי שבמקום שמרפא, מנתח ומתיימר לשלוח את האדם לביתו כשהוא בריא – האוויר יהיה נקי.

תגובות

עורך הדין אבי ביטון | צילום: אלבום אישי

עורכי הדין יעקב שדה ואבי ביטון, באי-כוח התביעה הייצוגית כנגד קופת החולים "כללית": ״מדובר במקרה חמור ואבסורדי, בו מרכז רפואי שאחראי על הטיפול בחולים ועל בריאותם, מפר ברגל גסה את הוראות החוק בנושא מניעת העישון במקום ציבורי. כפי שהצגנו בבקשה, העישון האסור בסורוקה מתבצע גם על ידי עובדי בית החולים עצמו. כלומר, לא זו בלבד שבית החולים לא אוכף ולא מפקח על קיום הוראות הדין בנושא איסור העישון כלפי החולים והמבקרים במקום, אלא שעובדיו מפרים בעצמם את הדין וגורמים לנזקים לחולים ולמבקרים במקום. המקרה בענייננו הוא בדיוק המקרה אשר מצדיק הליך אכיפה אזרחית באמצעות הגשת תובענה ייצוגית על-מנת לגרום לבית החולים לחדול מהתנהלותו הפסולה והמזיקה".

גם באגודה למלחמה בסרטן, לא נשארו אדישים לנוכח המצב העגום ומסרו את תגובתם: "העישון הפסיבי בטווח הקצר גורם לגירוי בעיניים, לכאב ראש, לבחילה ולסחרחורת. עישון פסיבי עלול להאיץ התפתחות גידולים סרטניים, ולכן העישון מסוכן פי כמה לחולי סרטן. עשן הסיגריה נשאף לריאותיו של המעשן הפסיבי, ובכך גורם לנזקים בריאותיים בדומה לנזקי העישון האקטיבי.

חשוב לדעת כי מחקרים רבים שנערכו בעולם, הוכיחו באופן חד משמעי כי בגוף המעשן הפסיבי נספגים חומרים מסרטנים, בדומה לאלו הנספגים בגופם של המעשנים. החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים מיועד להגן על הציבור הרחב מפני חשיפה לעישון פסיבי. על פי החוק האחריות למניעת העישון מוטלת על בעל המקום הציבורי, ולא רק על המעשן עצמו. בעל המקום הציבורי נושא באחריות פלילית וחלה עליו חובה לקבע במקום שלטים המורים על איסור העישון. אם המצב הוא אכן כפי שמתואר, אנו מצפים שבית החולים יערך לשמירת החוק ויקפיד על אכיפתו כפי שהוא שוקד ושומר על בריאות החולים ובוודאי לא רוצה לסכן אותם".

עורך הדין יעקב שדה | צילום: אלבום אישי

תגובת משרד הבריאות: "באופן כללי ניתן לומר שבתי החולים תמיד הובילו ושימשו כדוגמה למדיניות הגבלת עישון במקומות ציבוריים. כבר בשנת 2001 נאסר לחלוטין על עישון בכל בניין של בית חולים, בשנת 2012 איסור העישון הורחב לטווח של 10 מטרים מהכניסות והיציאות לבניינים ובשנת 2018 הורחב שוב איסור העישון גם לטווח של 10 מטרים מהכניסה והיציאה משטח בית החולים וכן נקבע שכל חצר בית החולים היא אזור אסור לעישון, למעט אזורי עישון שההנהלה רשאית לקבוע. בתי החולים נדרשים להציב שלטים, להסיר מאפרות, להסמיך סדרנים/נאמני מניעת עישון לצורך אכיפת איסור העישון, ובבתי חולים ממשלתיים או עירוניים ניתנה גם אפשרות להסמכת עובדים כ'סדרן ממונה', הרשאים אף לתת קנס על  הפרת החוק. תהליכי ההטמעה של החוק על ידי הנהלות בתי החולים והציבור הרחב, בדגש על צוות רפואי, חולים, מבקרים ומשפחות הוא הליך מורכב, שחייב להיעשות בנחישות אך ברגישות התרבותית המתאימה".

מהנהלת בית החולים סורוקה נמסר: "בית החולים פועל בהתאם להוראות הדין בכל הנוגע למניעת עישון, ליצירת סביבה נקיה מעישון ומשקיע בנושא זה משאבים רבים, אשר הביאו לירידה משמעותית בתופעה בתוך בית החולים ובסביבתו. בית החולים פועל על פי האמצעים שמתיר לו החוק, שכן מובהר על פיו, שהסמכות לאכיפת איסור העישון במקומות ציבוריים נתונה אך ורק בידי אגף הפיקוח של הרשות המקומית. הבקשה לאישור התובענה הייצוגית חסרת כל יסוד".