מגזין

"נהיה פינלנד של מדינת ישראל"

מגזין13 במרץ 2019    8 דקות
0

מנהל מחוז דרום החדש במשרד החינוך רם זהבי, פורס בראיון ראשון לעיתון "שבע", את תפישת עולמו החינוכית, זהותו האישית הדתית שאיננה משפיעה על תפקודו המקצועי, ההכרח לשלב לימודי ליבה בהסכמה גם במערכות חינוך חרדיות ותוכניתו לפתח מה שהוא מכנה "תיירות חינוכית" באזור

"נהיה פינלנד של מדינת ישראל"
"אדם לא חי בשביל כסף; זה המדד. הוא בוחר במקום שמשמעותי עבורו, מקום המעניק לו תחושה של משמעות" | צילום: באדיבות משרד החינוך

לפני כ-5 חודשים, בחרה ועדת הבוחנים במשרד החינוך ברם זהבי לממונה על מחוז דרום במשרד, כמחליפה של עמירה החיים הוותיקה, שכיהנה בתפקיד קרוב לשני עשורים. זהבי, חובש הכיפה, שימש מ-2013 כמנהל תחום החינוך העל יסודי בחינוך הממלכתי דתי וכחבר הנהלת החינוך הדתי. לפני כן, כיהן כמ"מ מפקח מחוז חיפה, מפקח החינוך העל יסודי (ממלכתי דתי) באותו מחוז, עמית בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית, מנהל ומייסד בית הספר "ריגלר" שבנתניה, מורה, מחנך, רכז שכבה, רכז חינוך חברתי ומגיש לבגרות.

בראיון היכרות עם מנהל מחוז דרום החדש במשרד החינוך (המחזיק בתואר ראשון במדע המדינה ומינהל חינוכי מטעם אוניברסיטת בר אילן ובתואר שני בהיסטוריה של עם ישראל ובית שני וספרות חז"ל מאוניברסיטת חיפה), מתייחס זהבי, בין היתר, לאתגרים שהוא איתר במחוז, לפערים בין היישובים השונים גם על רקע לאומי ולחזונו למערכת החינוך הדרומית.

ספר לנו על עצמך. מיהו רם זהבי?

"אני מגיע למחוז דרום אחרי 26 שנה במערכת החינוך, בקריירה מקצועית חינוכית. עסקתי בכל מיני ותחומי החינוך, הפורמלי והלא פורמלי. המומחיות שלי בהוראה ובניהול התגבשה במערכת החינוך של נתניה. עסקתי שם לראשונה בחינוך, הפוגש אתגרים חברתיים של צמצום פערים, חינוך הפועל מתוך שכונות שהוגדרו אז כ'שיקום שכונות', אתגרים של קליטת עלייה. בניסיון המקצועי הזה, לימדתי ביסודי ובתיכון, וניהלתי בתיכון. גיבשתי תפישת עולם חינוכית, הרואה את מערכת החינוך כמנוע למובילות חברתית ועידוד חברת מופת ומה שמכנים 'עיצוב דמות הבוגר'. זו הייתה התחנה המקצועית הראשונה שלי".

מדרג את מערכת החינוך בדרום בציונים גבוהים. זהבי | באדיבות משרד החינוך

וזהבי המשיך: "התחנה המקצועית השנייה הייתה בתפקידים שונים של המשרד, בעבודת המחוז והמטה. במשך 9 שנים עברתי ב-2 התמחויות מרכזיות (מפקח במחוז חיפה ומפקח ארצי על החינוך העל יסודי בבתי הספר הממלכתיים דתיים בירושלים), בניסיון בעיקר מערכתי העוסק בביצוע; החלטנו על מדיניות המשרד ויישום תוכניות מרמת המטה עד המוסד החינוכי, כשבדרך צריך לעבור את כל שורת בעלי התפקידים והשותפים השונים, תוך הבנה של מרכזיות החינוך והשפעתו על החברה. החינוך היום, בחברה הישראלית הוא סוגיה, שיש בה שותפי עשייה רבים. מרכזיות המורה והמודל החינוכי, שאפיינו את 20 – 30 השנה הראשונות של מדינת ישראל, השתנו. וכיום, בית הספר הוא חלק ממערכת חינוך רחבה, המשפיעה על תפישת ההנעה של תהליכים שונים, בשותפויות כבסיסי לקידום החברה".

מהם האתגרים שאיתרת לטיפול במחוז?

"האתגר מספר 1: לעדכן את מערכת החינוך במחוז, שתהיה אפקטיבית ורלוונטית למאה ה-21, ושתהיה אפקטיבית ורלוונטית עבור האוכלוסיות החדשות, המגיעות דרומה. אני רואה חשיבות גדולה מאוד בהתפתחות הנגב, בגלל מעבר צה"ל דרומה והעברת מרכז הכובד של הזוגות הצעירים להתערות בכל מרחב הנגב. ההתבססות העירונית וגידול האוכלוסייה בערים כמו באר שבע, אשקלון, קריית גת ודימונה, מחייבים אותנו ליצור מערכת חינוך בסטנדרטים גבוהים. זה האתגר המרכזי, התופס אותנו מגן הילדים עד סוף י"ב. האתגר השני הוא לשבור תפישות מבוססות דעות קדומות, שיש לאנשים ביחס למרחב הזה, מה שנקרא 'הפריפריה הגיאוגרפית'".

"'קטר' שילמדו ממנו"

והוא מדגיש: "הכרזתי שמחוז דרום יהווה מרחב, שבו נפתח סביבה חינוכית, שיבואו ללמוד ממנה. אנחנו קוראים לתוכנית שלנו 'פיתוח תיירות חינוכית'; הדרום, שנתפש במשך שנים כמי שיש בו עוצמה של שימור תרבותי ועומק של התמודדות עם פערים חברתיים, הופך בתקופה הזאת ל'קטר', שילמדו ממנו על פרקטיקות ייחודיות, המפותחות כאן. אנו מזהים, שדווקא הריחוק, הגודל ואולי הניתוק מהתחרותיות של המרכז, מאפשרים לפתח מערכות חינוך מיוחדות, הטרוגניות, דיפרנציאליות והישגיות. מערכת החינוך של מצפה רמון זכתה בשנה שעברה בפרס חינוך יישובי. ערד זכתה השנה, ורמת הנגב הייתה מועמדת. יש במקומות הללו משהו מאתגר, קצת מתריס, פורץ דרך, חדשני. תיירות חינוכית זה לקחת את זה לערים הגדולות, במחוז ובארץ. נהיה פינלנד של מדינת ישראל; קורה כאן משהו יצירתי, חדשני, לפעמים נועז, השובר תקרות זכוכית. וזה העתיד; פינלנד זה כאן. אלה כל הדברים, שמערכת החינוך משתוקקת אליהם, יזמות, פריצות דרך ותעוזה".

"הדברים שמערכת החינוך משתוקקת אליהם, יזמות, פריצות דרך ותעוזה" | צילום: באדיבות משרד החינוך

האם היותך חובש כיפה משפיע על ניהול המחוז?

"הזהות שלי היא נוכחת, ואני בגיל שאני לא מעצב את עצמי מחדש בשאלות של זהות. הזהות שלי היא ניהולית, כבעל אורח חיים דתי. הישראליות, על כל המגוון שלה, נוכחת מאוד במערכת החינוך. אני קודם כל, איש מקצוע. הזהות האישית שלי לא מהווה אידיאולוגיה מעצבת למחוז, ואין לה קשר לעיצוב סדר היום המחוזי. אני מחויב להגדרה הכי ברורה של ממלכתיות, במשרד ממלכתי ובחינוך ממלכתי. ממלכתיות היא עיקרון מפתח, בזהותו של האדם ובזכותו להגדיר את עצמו. הממלכתיות אומרת, שמערכת החינוך צריכה לפגוש את כל הזהויות, ולתת לכולם מקום; לתת לאדם להרגיש בנוח עם הזהות שלו, בתוך מערכת החינוך הציבורית. זהות אישית היא לא אידיאולוגיה קולקטיבית. אני לא שיפוטי לזהויות, ולא מקדם אג'נדה של זהות אחת, אלא סדר יום ישראלי, כפי שנקבע בידי הממשלה, החוק וחוזר מנכ"ל. יש חופשות בחגים, לפי לוח השנה העברי והמוסלמי. ואני אדגיש את שבוע העלייה והתפוצות וגם את יום זכויות האדם, ואתן מקום לכל הזהויות".

ישנם פערים גדולים בין יישובים סמוכים בדרום, למשל עומר ותל שבע. איך מגשרים עליהם?

"החברה הבדואית כחברה, נמצאת בצומת דרכים בין מסורתיות למודרנה. וזה בא לידי ביטוי גם במערכת החינוך. כשהחברה תחליט שהיא מאמצת את ערכי החברה המודרנית, נראה את השינוי של זה בתוך בתי הספר. ילד מודרני חי כשיש קדימות לחוק חינוך חובה (ולא רק בישראל), ולא מתוך תודעה שבטית, מחויבות משפחתית ותעסוקתית ולימודים ליחידי סגולה. אנחנו מוצאים בבדואים תכונות שבטיות ותפישות מסורתיות לעולם המודרני, אבל רואים גם מגמת שינוי. הדבר הראשון הוא אצל בנות, כאשר יותר מהן הולכות להשכלה גבוהה, ויש מהן יותר מורות במערכת וזכאיות לתעודת בגרות. הבנות יוצאות מהבית למוסד החינוכי, ומדורבנות להצליח. רואים את זה פחות אצל הבנים"…

הממונה על המחוז די רגוע לגבי ההתמודדות המערכתית עם אלימות בין תלמידים והפצתה ברשת: "משרד החינוך פתח מוקד מידע ארצי 105,* בשיתוף המשרד לביטחון הפנים, שיש בו טיפול גם של פסיכולוגים וחוקרי משטרה. המוקד הזה נותן מענה לתופעות האלה ברשת. אנשים הבינו שזה כלי, שיש הרבה גורמים שמנצלים אותו לרעה".

מה דעתך על מעמד המורה בדרום?

"קודם כל, מרבית המורים של הדרום הם מהדרום; מקצוע ההוראה נחשב בעדיפות טובה באזור. באופן גורף וכוללני, הרוב בדרום נהנה מהיקף ואיכות כוח אדם מקומית, וזו נקודת חוזק. אתה יכול לתת לילד זהות מקומית, לא שיפוטית וממודרת, במטרה לעמוד באתגר של משיכת אוכלוסיות חדשות לדרום, שיבנו כאן את עתידם עם הזדמנויות".

תפקיד חשוב למורה. רם זהבי מרצה | צילום: באדיבות משרד החינוך

השכר הנמוך, המשולם לעובדי ההוראה, למרות כל הרפורמות למיניהן, איננו אמור, מבחינת זהבי, למנוע מראש מחייל או חיילת משוחררים ללכת דווקא להוראה, ולא להיי-טק למשל: "אדם לא חי בשביל כסף; זה המדד. הוא בוחר במקום שמשמעותי עבורו, מקום המעניק לו תחושה של משמעות. מורים תמיד מספרים, שהרגעים המרגשים ביותר שלהם הם מסיבת סוף השנה, לראות בוגרים על במה בהופעת תלמידים ביום העצמאות, טקסים בית ספריים וטיולים שנתיים למרומי המצדה או להר שלמה, וכשתלמיד שואל אותך באיזו יחידה לשרת בצבא או מבקש המלצה למסלול לימודים אקדמי. אנו נמצאים באחת התקופות היפות בהיי-טק הישראלי, כשחברות רבות מחפשות לתת הזדמנות לעובדיהן להתנדב במערכת החינוך, ולשפר את הסיכוי של התלמידים להצליח. בקיצור, אדם רוצה משמעות".

מה לדעתך חשוב שהציבור בדרום יידע על רם זהבי?

"אולי ש-5 שנים מחיי גרתי בדרום, בגוש קטיף; את שנות חיי הצעירות עשיתי בדרום. אני תל אביבי במקור, בזהות שלי, אבל בחרתי בפעם הראשונה בסיום התיכון בגיל 18, לעבור לדרום, והייתי כאן כמו שאמרתי, 5 שנים. למדתי בישיבת ההסדר, שפעלה בנווה דקלים. ומהזירה הדרומית מאותם ימים יש לי חברים רבים במערכת החינוך בדרום וגם בהנהגת הרשויות המקומיות. כך שאני מרגיש כאן בן בית"…

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה