מגזין

"אינני אזרחית של אף מדינה"

מגזין11 במרץ 2019    5 דקות
0

ל' המתגוררת מזה כ-20 שנה בב"ש הגיעה לכאן מערב הסעודית דרך לבנון, התחתנה עם אזרח ישראלי ונולדו להם שלושה ילדים שזכו לקבל אזרחות ישראלית > לאחר שסבלה מאלימות קשה מצד הבעל, היא נמלטה עם ילדיה הקטנים למקלט לנשים מוכות > למרות תחושת השייכות העזה לישראל, המרדף המייגע אחר אזרחות ישראלית מן המניין רחוק מלהסתיים > "אחרי 20 שנים, זה הבית שלי", היא אומרת ל"שבע"

"אינני אזרחית של אף מדינה"
אילוסטרציה | צילום: אלי דסה

סיפורה הקפקאי של ל' (השם שמור במערכת) בת ה-39, מגולל שרשרת אירועים מרתקים, ויש שיסכימו כי לא היה מבייש אף תסריט הוליוודי עטור שבחים. בימים האחרונים, כשהיא מתזזת בעבודתה כגננת של ילדי החינוך המיוחד, באחד מבתי הספר המוכרים בעיר, פגשתי את ל'. מי שלמראית עין, נתפסה בעיני כישראלית לכל דבר, הסתירה סיפור אישי מרטיט, כזה שלא התיר לי להישאר אדיש כלפיו. אפילו המבטא הסמוי, לא נחפז להסגיר את זהותה האמיתית. מיד הסתקרנתי לגלות, ומיהרתי לאשש את ההשערה אודות הזהות המקורית; "אינני אזרחית של אף מדינה", היא ענתה.

מסעודיה לישראל דרך לבנון

ל' מספרת שהגיעה לארץ מערב הסעודית בשנת 1999, בהיותה בת 19 בלבד, במטרה להינשא לחתן ישראלי מיועד. הדרך לא הייתה כה קלה, שכן נאלצה להגיע לישראל דרך לבנון. ל' שהתה בארץ כדין ומעמדה מסווג כ-"א\5" מאז ועד היום, כיאה להגדרת תושבות ארעית.

שנות הנישואין הראשונות, נראו מבטיחות. הזוג שהתמסד, השתקע בבירת הנגב והביא לעולם שלושה ילדים שזכו לקבל אזרחות ישראלית. אלא שכעבור כמה שנים החלו היחסים להתערער, ל' נקלעה לאלימות תדירה מצד בן זוגה, מה שהביא את השניים להתגרש. "לא נותרה לי ברירה, את הסבל שעברתי, מאוד קשה להסביר. הנורא מכל הוא, שלא היה לי למי לפנות", היא מתארת במורך לב.

לאחר תקופה ארוכה של אירועי אלימות חוזרים ונשנים מצד הבעל, ל' אזרה אומץ, נמלטה עם ילדיה הקטנים למקלט לנשים מוכות, ובעקבות כך, תוך מנוסה, גם פנתה למשטרה. כידוע, הדין הישראלי בענייני משפחה, מושתת בעיקרו על דתו של האדם, אי לכך, סוגיית הגירושין הופנתה להתדיינות בית הדין השרעי בבאר שבע. תנאי הגירושין, למרות הנסיבות המקוממות, הרבו להיטיב עם הגרוש, אך לא די בכך. כחלק מההסכם, ל' נכפתה לוותר על משמורת ילדיה, מה שעמד כתנאי להוצאת הפרידה לפועל. "הייתי מוכנה להסכים לכל דבר שישפר את חייהם של הילדים", היא מגלה בכאב.

הליך הגירושין לא היה פשוט, וטמן בחובו השפלה, בדידות והיעדר תחושת ביטחון. הדבר הפך קשה אף יותר, כשהבינה, שעליה להיפרד מביתה הקטנה המאובחנת באוטיזם, ונזקקה לתנאים קיומיים מיוחדים, אשר לא היה ביכולותיה הכלכליות של אמה לספק".

מאבק מול משרד הפנים

בימים אלה, מאבקה של ל' מתנהל אל מול משרד הפנים, אשר נמנע מלקבל החלטה עקרונית בעניין מתן אשרת שהייה קבועה, למי שתושבת העיר באר שבע כבר שני עשורים. כשביקשתי מ-ל' לפרט בנוגע למהות תהליך הארכת אשרת השהייה, אותו נהגה לבצע באופן סדיר עד לא מכבר, ניכרו התסכול ותחושת הייאוש מעברה. "תחילה", היא מסבירה, "התקופה שהוארכה הייתה לכשנה, אבל עם הזמן, בעקבות הפרידה מהגרוש שלי – שהיה אזרח ישראלי, הרישיון הוארך רק בשלושה עד שישה חודשים לכל היותר".

מה מרגיש תושב ארעי, שמגיע לחדש את אשרת השהיה במשך תקופה כה ארוכה?

"נורא, כי אני מרגישה ממש שייכת, יש לי הכל כאן – עבודה מטעם העירייה, ילדים שמתחנכים בבתי ספר ישראליים וחברים טובים, שהם ממש כמו משפחה".

מה זה אומר, חברים שמדמים עבורך משפחה?

"בישראל, חברות טובות הן משפחה. יש משפחה טובה מבאר שבע, שאני מרגישה חלק ממנה, אנחנו מבלים המון שבתות, חגים ואירועים יחד".

צילום אילוסטרציה: אדי ישראל

האם אי פעם, עבר במוחך תרחיש, שבסופו תחויבי לעזוב את הארץ?

"אני לא רוצה לחשוב על זה, לא הגיוני שאצא את הארץ אחרי 20 שנים, זה הבית שלי".

בעקבות המצב הכלכלי הרעוע, ל' נעזרת ב-"מרכז לסיוע משפטי לעולים", האמון על ייצוגה בהליכים המשפטיים המתנהלים כנגד רשות האוכלוסין. תחילה, החלטת רשות האוכלוסין, נסבה על כך ש-ל' נתינת מדינת עוין, וכי במציאות זאת, מכוח הוראת השעה לחוק האזרחות, אין להעניק לה מעמד תושבות כלל, גם כזה שיגדיר מעמד זמני. אולם, הדבר אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שבמשך תקופה כה ארוכה, חודש מעמד התושבות הארעית בזו אחר זו. דיון הערר האחרון שנידון בבית המשפט לעררים בבאר שבע, עמד בסימן בקשתה של ל' להסדרת מעמדה מטעמים הומניטאריים. במסגרת הדיון, הוצג מסמך ששפך אור על זהותה המהימנה של ל', העיד על כך שאיננה נתינת לבנון וכן חשף את העובדה, שמעולם לא השתייכה למדינת אויב.

בתום הדיון, בית המשפט הורה על מתן חידוש האשרה לשנה, זאת טרם מתן ההמלצות של הועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים. הועדה אמורה להעביר לשר הפנים את המלצותיה בעניין בקרוב, וככל הנראה, הן שיכריעו את הכף, הרי שברוחן, תיקבע החלטתו הסופית של השר, באשר למתן אשרת הקבע הנחשקת.

כיום ל' נפגשת עם ילדיה באופן קבוע, ושומרת איתם על קשר רציף, חרף הקשיים הנלווים לכך. על אף החוויות הקשות שעברה, משתדלת לשמור על אופטימיות, ומאמינה כי לא יתכן שהממסד יתעלם מהעובדה שמדינת ישראל, היא מרכז חייה לכל דבר ועניין. בתסריטים ההוליוודים המשובחים, בדרך כלל הסוף מבשר טובות, האם גם לסיפור הבלתי יאמן של ל' יהיה סוף טוב?

"יש לקוות שהועדה ושר הפנים יבינו כי בנסיבות העניין". עו"ד נעמי קסל | צילום: שחר תמיר

עורכת הדין נעמי קסל, מהמרכז לסיוע משפטי לעולים – התנועה הרפורמית, שמייצגת את ל' בהליכים המשפטיים, הוסיפה: "יש לקוות שהועדה ושר הפנים יבינו כי בנסיבות העניין, בהתאם לטובת הקטינים ועל מנת לשים קץ להליכים הממושכים שנקטה הרשות בעניינה, יש להעניק למרשתנו – אישה נפגעת אלימות, אם לשלושה, חסרת אזרחות, אשר מרכז חייה וביתה נמצאים בארץ כדין תקופה כה ארוכה, מעמד קבוע בישראל וכי ההחלטה תתקבל בהקדם".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "הנושא נמצא בטיפול ועדה חיצונית לרשות המייעצת לשר הפנים, הנושא יעלה בוועדה בימים הקרובים".

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה