חנית בנימין (35), גדלה והתחנכה בבאר שבע ובזמן שאתם קוראים שורות אלה, מאוד יכול להיות שהילד החמוד שלה (בן השנה) רואה את תומאס הקטר בטלוויזיה. והיא, היא נוהגת בקטר משלה עצמה – זה של רכבת ישראל. כן, שמעתם נכון, חנית היא נהגת ברכבת ישראל, אחת משלוש כאלה והראשונה בארץ. מפתיע שבשנת 2019, עדיין יש רק שלוש נהגות, נכון? חכו רגע עם הבדיחות של חנייה ברוורס…

חלום שהתגשם

"התחלתי ברכבת בקורס ישיר לנהגי נוסעים, שנפתח לפני כחמש שנים, במטרה להגדיל את נהגי הנוסעים ברכבת ישראל", משחזרת בנימין. "אורך הקורס הוא כשנה והוא כולל הכשרה עיונית ומעשית והוא מונה כשמונה סוגי של קטרים וקרונות, למידה של תוואי דרך ומסילה בארץ ולימודים טכניים של מכונאות, הידראוליקה ועוד. כן, אני הנהגת הראשונה ברכבת ישראל", אומרת בגאווה מי שעד לפני חמש שנים, עבדה במשרה מכובדת במשרד ראש הממשלה ועזבה אותה כדי להגשים חלום.

"זה היה חלום שלי שסיקרן אותי מגיל קטן מאוד", מעידה בנימין. "בכיתה א' חיפשו אותי לרכבת ובערך כל עוגה שנייה בימי ההולדת הייתה של רכבת. תמיד התעניינתי ברכבות והכלי הזה מגנט אותי. הכוח שלו, העוצמה".

"הכלי הזה מגנט אותי"

אחרי שהשתחררה מצה"ל, פנתה בנימין לרכבת וביקשה לקבל פרטים על התפקיד של הנהג. "אמרו לי מצטערים, אבל אין תפקיד כזה לנשים". לדבריה, "לפני שהתחיל הקורס הישיר, התפקיד היה עוזר נהג. היה צריך להיות כמה שנים כעוזר נהג, אחרי זה עוד תפקיד, אחרי זה נהג משא ואחרי כמה שנים טובות אתה יכול להיות נהג נוסעים. זה היה התהליך והתפקיד היה נחשב מאוד פיזי, כשבנוסף לזה, הייתה בעיה כשיש שני אנשים בתוך קטר, אז מנעו שאשה וגבר יהיו בקטר, בזה שמנעו כניסה של נשים".

ואז, יום אחד הכל השתנה. "רדפתי אחריהם כשנה וחצי והבנתי שאני כבר לא אתקבל, אז הלכתי ללמוד, עשיתי תואר והתקבלתי למשרד ראש הממשלה. יום אחד התיישבתי מול הטלוויזיה ובאחת הפרסומות סיפרו על קורס חדש ברכבת ישראל שמכשיר אנשים תוך שנה להיות נהגי רכבת. באותה שנייה, קורות החיים שלי הגיעו לרכבת והתחלתי תהליך מיון שנמשך בערך כארבעה חודשים. הוא כלל בדיקות רפואיות, ראיון מול מנהלים, מבחנים פסיכוטכניים ועוד". בנימין, עדיין עבדה במשרד ראש הממשלה באותם ימים, כראש ענף רכש ולוגיסטיקה.

"היום אין את הבעיה הזו, מכיוון שמכשירים נהג במשך כשנה, כדי להיות נהג נוסעים ונהג נוסעים נמצא לבד בקטר", היא מסבירה.

"אמרו לי שזה לא יעבוד"

"בהתחלה היו הרבה אנשים סקפטיים"

"זה שאני אישה עלה לאורך כל הדרך, מרגע שהתחלתי את המיונים", מודה בנימין. "היה רצון מאוד גדול שאני אעבור את המיונים ואתגייס לקורס. ברגע שהתגייסתי והייתי בקורס משמונה בבוקר ועד חמש בערב, למשך כשנה, בבית הספר של הרכבת בלוד, אנשים היו מגיעים לבית הספר לראות אותי. הייתה סקרנות לגבי מי זאת האישה שמנסה להיות נהגת רכבת, כי עד עכשיו לא הייתה כזאת". לדבריה, "בהתחלה היו הרבה אנשים סקפטיים, חשבו שלא אעבור והקורס הוא קורס מסנן, כך שחשבו שמתישהו ניפול בדרך".

איך אנשים קיבלו את זה? איזה הערות קיבלת?

"זה היה מאוד מוזר, לפחות לעובדים הוותיקים יותר, לקבל את העובדה שמתישהו תהיה אישה בקטר. אמרו לי שזה לא יעבוד וזה לא יקרה, ומה יקרה כשתרצי להיכנס להריון וכאלה הערות. אבל זה חלף מהר מאוד, ברגע שהבינו שאני חדורת מוטיבציה ולא מוותרת. עברתי עוד שלב ועוד שלב ובסוף הבינו. בכל זאת, לא עשו את זה לפניי".

זה מקצוע גברי?

"זה היה מקצוע גברי, אבל כל אישה יכולה היום לעשות כל מה שגבר עושה. אני יכולה להסכים שהחברה רואה את כל תפקידי הנהיגה כתפקיד גברי, אבל אני רוצה להגיד בתור אישה שעושה את זה חמש שנים, שהתפקיד לא גברי בכלל וכל אישה יכולה לבצע זאת. יש איזושהי עבודה פיזית, אבל לא ברמה שאישה לא יכולה להתגבר על הקושי".

והתגובות של הנוסעים?

רגע, היא נהגה עד לפה? בנימין

"בהתחלה הרבה היו מסתכלים מהרציף ושאלו את עצמם, זאת בחורה? יש מישהי בקטר? היו כמה פעמים שאנשים פתחו לי את הדלת כדי לוודא שלא חטפתי את הרכבת או משהו כזה והיה גם ניסיון נחמד של נוסע קבוע ברכבת שפתח את הדלת והביא לי פרחים. הוא אמר לי 'כל הכבוד, אני גאה בך'. ברוב הפעמים כשאני פותחת את הדלת ויוצאת, כולם בדרך כלל מסובבים את הראש ושואלים את עצמם-רגע, היא נהגה עד לפה?

החברה עדיין לא פתחה את העיניים והבינה שתפקידים תפעוליים, במיוחד ברכבת ישראל, יכולים להיות מתאימים לשני המינים. התפיסה היא שהתפקיד מאוד פיזי וקשה שדורש להרים ולפרק ולעבוד קשה וזה לא ככה היום. יש ברכבת ישראל קטרים חדשים שמכילים מחשבים וטכנולוגיה מתקדמת וזה כבר לא מצריך את מה שהיה פעם. יש אנשים שעדיין חושבים שצריך להעמיס פחם", היא צוחקת. "זה ממש לא ככה".

את מרגישה ששברת את המחסום? את רואה יותר נשים ברכבת?

"זה מתחיל בשליחת קורות חיים ואני רואה הרבה יותר נשים ששולחות וזו כבר התחלה טובה. גם למיונים היום יש יותר נשים, ולא רק לתפקיד הנהגת. יש היום מכונאיות, פקחיות ועוד. יש הרבה תפקידים".

הכל בסדר, עד לחניה ברוורס… מתאר לעצמי ששמעת את הבדיחה הזו לא פעם…

"יש לנו רוורס, תתפלא. אני שומעת את הבדיחה הזאת כל הזמן. למה הלכתי לרכבת? כי אני לא יודעת לעשות חנייה ברוורס", צוחקת. "אני היום נהגת קטר ובשנתיים האחרונות גם מדריכת נהגים. בנוסף להיותי נהגת, אני מכשירה נהגים ומעבירה ריענון לנהגים ותיקים יותר".

ואיך התלמידים שלך מגיבים כשהמורה היא אישה?

"כשאני נכנסת לכיתה ואומרת שאני נהגת ברכבת, כולם נעמדים דום או מלבינים. הם לא רגילים לראות נהגת. כשמתגייסים, כולם חושבים שזה תפקיד גברי. מנגד, הם מעריצים אותי והולכים לנשים שלהם ואומרים-את רואה?".

אין גברים שאומרים לעצמם-'אני יודע יותר טוב כי אני גבר'?

"זה יכול לקרות לפעמים עם נהגים ותיקים. כאילו-מה את יכולה ללמד אותי שלא למדתי מזמן? ככה הם נכנסים לכיתה, אבל לאט-לאט אני מצליחה לשנות את זה והם מבינים שאולי יש לי דבר או שניים לחדש להם".

איש חכם אמר פעם שהדרך הבטוחה ביותר לתפוס רכבת, היא לאחר את הקודמת. תגידי, ומה יהיה עם כל העיכובים של הרכבת? למה יש לרכבת סטיגמה שהיא אף פעם לא מגיעה בזמן? 

"כל נהג שמתחיל נסיעה, לא משנה מאיפה ולאן בארץ, מקבל מסמך דיגיטלי בטאבלט עם כל הפרטים – ויזה, הם קוראים לו. בויזה יש את הפרטים של הנהג, של הפקח, מספרי קרונות, תחנות עצירה וזמנים. נהגים עובדים לפי הויזה. אני יכולה להבטיח שנהגים עושים את המקסימום לעמוד בזמנים, אבל יש תקלות ויש אירועים חריגים של אנשים או רכבים שפורצים לתחומי המסילה ולפעמים יש עיכובים. ברגע שיש עיכוב הכי קטן, יש בלאגן שלם ברשת הרכבתית משום שעיכוב קטן של רכבת, מעכב את הרכבת שלפניה וכך הלאה. זה קורה לפעמים בימי עומס, שהם ראשון וחמישי, אבל לא כמו שאתה מתאר, בגלל נהגים. אנחנו עושים הכל כדי לתת לנוסעים את השירות הטוב ביותר".

"לא רגילים לראות נהגת"

אוקיי, אז מה התחנה הבאה בחיים שלך?

"אני לא יודעת. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה והייתי מאוד רוצה לראות עוד ועוד נשים שיבואו לרכבת ויגדילו את ההון הנשי. אני מקווה שאצליח לעשות את זה, כי זאת עוד מטרה ששמתי לעצמי.

התפקיד שלי הוא תפקיד עם המון אחריות, להסיע בכל יום עשרות אלפי אנשים, זה לא דבר של מה בכך. בנוסף, זאת גם עבודה עם המון סיפוק".

בנימין מספרת כי פעם, אחד הנוסעים ברציף, התקשר למוקד השירות וסיפר שהוא ראה "מישהי שעולה לרכבת, למקום שאסור להיכנס אליו", לדבריה. "הוא חשב שהתגנבתי לשם", היא צוחקת. "הוא ראה אישה שנכנסת לתא הניהוג וזה נראה לו מוזר".

את הבן שלה, בנימין מחנכת אחרת, בתקווה שכשהוא יהיה גדול, לא יהיה הבדל בין נהג לנהגת. שבבית הספר יספר בגאווה שאמא שלו נהגת קטר. עד אז, עד שהעולם יפסיק להיות תקוע במחשבה שהרכבות עדיין מונעות על ידי קיטור, או שאישה לא יודעת לעשות חנייה ברוורס. בפעם הבאה שתעלו לרכבת, תעשו טובה, תהיו האיש עם הפרחים כי אנחנו כבר ב-2019".