מגזין

רוצים להיות בריאים יותר? תתרמו כליה!

מגזין25 בפברואר 2019    13 דקות
2

עו"ד עטוואה אלחג' אבו ענזה מרהט שבר סטיגמות במגזר הבדואי, כשתרם באחרונה כליה לבתו ביאן > ראובן ציפורה מהקריות תרם בסמוך לכך כליה לאביו שרון מאופקים, ונגמל מעישון > מנהל המחלקה הנפרולוגית בבית החולים "סורוקה", פרופ' יוסף חביב, ל"שבע": "באופן פרדוקסלי, מי שתורם כליה, יותר בריא ממי שלא תרם"...

רוצים להיות בריאים יותר? תתרמו כליה!
הצוות המובחר. ד"ר יקיר, פרופ' חביב וד"ר אבו גנים | צילום: רחל דוד, "סורוקה"

הכתבה הבאה תשנה כמעט את כל מה שאתם חושבים על השתלות כליה בכלל והשתלות כליה בבית החולים "סורוקה" בפרט. לא מכבר, בוצעו ב"סורוקה" 2 תרומות כליה מן החי בתוך שבועיים, כאשר אב מרהט תרם כליה לבתו הצעירה ובן מאופקים תרם כליה לאביו.

לפני שאנו משוחחים עם התורמים וחלק מהנתרמים, אנחנו מבקשים לקבל ממנהל המחלקה הנפרולוגית במוסד, פרופ' יוסף חביב, תמונת מצב עדכנית בעניין מטופלי הדיאליזה בבאר שבע ובאזור והשתלות הכליה בבית החולים: "באזור הנגב, ישנם באחריות 'סורוקה' כ-540 מטופלי דיאליזה; כל אדם זה עולם ומלואו, והמשפחה והחברים חשים את מצוקתו של המטופל. חשוב להבין, שמדובר באחת המחלות הקשות ביותר, עם מגבלות קיצוניות מבחינת דיאטה, שתייה ואורח חיים.

"קיימים 2 סוגים של דיאליזה: דרך מכונה ובטנית. הרוב מטופלים במכונה, כ-3 פעמים בשבוע. הטיפול בדרך הזו קשה יותר מאשר בדיאליזה בטנית, כאשר המטופל נמצא 4 שעות ליד המכונה, אבל צריך להגיע לטיפול לפני החיבור שלו למכונה, וללכת אחרי סיום הטיפול, כך שיום דיאליזה נחשב ליום אבוד, והמטופל יוצא מהדיאליזה עם חולשה וכאבי ראש ושרירים. הטיפול הבטני קל יותר, ואנחנו מעודדים אותו, גם כי הוא מתבצע בביתו של המטופל (באמצעות מכונה במהלך הלילה או באופן ידני), ומאפשר אורח חיים יותר נורמלי ועם הרבה פחות מגבלות שתייה ותזונה ופחות צורך בתרופות, אבל הוא לא מתאים לכל אחד. על הטיפול הזה אנו ממליצים למי שיותר עצמאי ועם תמיכה משפחתית".

"מציל נפש"

עד כמה הדיאליזה יעילה?

"הטיפול בדיאליזה פוגע קשות באורח החיים, וצריך לדעת שכשדיאליזה עובדת טוב, היא מבצעת 15 אחוזים בלבד מהתפקוד המקורי של הכליות, כך שמטופל דיאליזה נותר עם אי ספיקת כליות קשה ונטייה להצטברות רעלים. עקב כך, תוחלת החיים של מטופל דיאליזה קצרה יותר אפילו מאצל החולים ברוב סוגי הסרטן, ויש סיכון גבוה למחלות כלי דם ולב ולזיהומים. ברור אם כן שמטופלי דיאליזה נמצאים בקבוצת סיכון חשובה, ואף מוגדרים בידי משרד הבריאות כחולים במחלה 'קשה', זאת בניגוד למשל לחולי סרטן ולב, שאינם מוגדרים כך. לכן, יש חשיבות עליונה לנסות להוציא את מטופלי הדיאליזה מעולמם הקשה, וזה ניתן לביצוע רק בהשתלת כליה. אז, בבת אחת, יכולה השתלה כזו לשפר את איכות החיים, ולהאריך דרמטית את תוחלת החיים, באופן דומה לאדם בריא, שמעולם לא הייתה לו מחלת כליה בכלל. ויש לדעת שהשתלת כליה נחשבת להשתלה הכי מוצלחת בעולם הרפואה; השתלת כליה היא פשוט נס רפואי: בבת אחת, היא מתקנת את כל הליקויים של אי ספיקת כליות, ומחזירה את האדם לחיים פרודוקטיביים ונורמליים. אומנם, המושתל נאלץ לקחת תרופות באופן קבוע, אבל בתוך מספר חודשים, הסיכון להתפתחות מחלות זיהומיות חוזר כמעט לנורמה, והמושתל למעשה שב לתפקד בצורה מלאה. אז, איפה הבעיה? אם זה מציל נפש, וכל נפש היא עולם ומלואו? החוסר בתורמים".

מחלקה ייעודית לחולי כליות. ד"ר עבד אבו גנים מבצע השתלה | צילום: רחל דוד, "סורוקה"

ופרופ' חביב מפרט: "קיימים 3 סוגי תורמים: תרומה מן המת, תרומה מן החי ותרומות אלטרואיסטיות; תרומה מן המת נלקחת במקרה של מוות מוחי, ובה נוטלים כליה במצב טוב, ומשתילים אותה בחולה דיאליזה, ויש התקדמות בתחום הזה; רוב המשפחות מסכימות לתרום, כשהן מבינות שאין סיכוי שיקירם יחזור לחיים. ועדיין, חשוב שתהיה מודעות לכך בציבור, שבמותו של היקיר הוא יוכל להציל חיים. בתורמים קרובי משפחה מן החי, זה אמור להיות טבעי, והיינו מצפים שכל אדם סביר יהיה מוכן לתרום כליה לקרוב משפחה שיקר לו, אבל תתפלא, זה לא המצב, ואין מוכנות כזו לכל אחד; באזור הנגב, לא קל להשיג תרומות כאלו אפילו בשביל חולים צעירים, והמשפחות מעדיפות להפנות את החולים להשתלה בחו"ל, והמבין יבין. התורמים האלטרואיסטים הם אנשים טובי לב, שרואים בכך מצווה, ותורמים כליה לאדם זר, כדי לחלץ אותו מהמצוקה".

"נשארות בנגב"

אפרופו מצווה, האם קיימים ביניהם אנשים, שאינם דתיים?

"אינני זוכר מישהו לא דתי, שתרם. ידוע על אחוזים בודדים בעולם, שהם לא דתיים; וחילונים, זה בכלל נדיר! התורמים האלטרואיסטים מרגישים מעין חובה לעשות זאת; בעשור האחרון, התבצעו 400 תרומות כאלו בארץ, ומדינת ישראל היא מהמובילות בעולם בתחום הזה. ולמרות זאת, עם כל התרומות שציינתי, על סוגיהן השונים, עדיין קיימת רשימה של כ-850 חולים, המחכים לתרומת כליה, ומספר חולי הדיאליזה במדינה הולך וגדל. למרבה הצער והטרגדיה, רוב הממתינים האלו ימותו".

ומנהל המחלקה מוסיף: "בשנים האחרונות, קיימת תנופה אדירה בהשתלות כליה ב'סורוקה'; הוקם צוות משתילים של 3 רופאים, שכולם השתלמו בחו"ל במקומות המובילים בעולם בתחום. הם בעלי ניסיון רב, ומשיגים תוצאות מצוינות. נבנה צוות, הכולל מנתחים, רופאים נפרולוגים, אחיות, מתאמת צוות חדר ניתוח ונציגי הנהלה. הצוות עובד בהרמוניה, ועושה השתלות מן החי ומן המת. בשנתיים האחרונות, ישנה עלייה של 300 אחוזים במספר ההשתלות אצלנו, ופעם בחודש מבוצעת השתלת כליה ב'סורוקה'. יש גיבוי רציני מצד ההנהלה והצבת התחום הזה בראש סדר העדיפויות. הסיסמה שלנו היא 'הכליות של הנגב נשארות בנגב'. חשוב שהציבור יבין, שתוצאות ההשתלות ב'סורוקה' זהות לתוצאות במרכזים אחרים בארץ. והיתרון הגדול שלנו הוא היחס האישי למטופל; זה יוצר הבדל גדול, כשיש מעורבות בהשתלה, שלא כמו במרכזים אחרים, בהם לא תמיד הנפרולוג הוא חלק מצוות ההשתלה. בנוסף, יש לנו יתרון בלעדי על מרכזים רפואיים אחרים, של מחלקה ייעודית לחולי כליות, המאפשרת טיפול ספציפי. כך שאצלנו יש יחס אישי והיכרות מעמיקה עם החולים, יתרון יוצא דופן בטיפול וביחס האישי. המטופלים מרגישים ביטחון ופתיחות, כשהצוות המטפל זמין בכל רגע, והתקשורת איתו היא בלתי אמצעית".

טיפול תרופתי. ד"ר יקיר עוז בחדר ניתוח | צילום: רחל דוד, "סורוקה"

"הכי טובה"

וכאילו בהזמנה מיוחדת, מאשרים תורמי הכליה וחלק מהנתרמים את כל דבריו של מנהל המחלקה, במיוחד לגבי היחס האישי והמסור מצד אנשי הצוות: הנתרם שרון ציפורה מאופקים ובנו ראובן מהקריות שתרם כליה לאביו שרון, ועו"ד עטוואה אלחג' אבו ענזה מרהט שתרם כליה לבתו ביאן.

שרון ציפורה (47, המועסק במעבר כרם שלום) מספר: "התגלתה אצלי מחלת כליות משפחתית, לפני כ-3 שנים. 10 בני דודים שלי עשו השתלות כליה בבתי חולים אחרים בארץ, כי הם גרים בקריות. גם אני ניסיתי ללכת למרכז הארץ, והלכתי לאיבוד. הגעתי לכאן שבור, פיזית, ונפשית עוד יותר. לא ידעתי מה לעשות, וקבעתי עם פרופ' חביב. אמרתי לעצמי שאדבר איתו רבע שעה, ואלך. פשוט, התייאשתי. ישבתי איתו באמת רבע שעה, וברבע השעה הזו הוא הצליח לתת לי ביטחון, עוצמה וחשק להמשיך. פרופ' חביב שלח אותי למתאמי השתלות, ומשם התחיל הטיפול, שבו עטפו אותי; כל פקס ששלחתי, תיאומים או אישורים ושאלות, נענו. ואם איזו בדיקה או עניין לא נראו טוב, התקשרו אליי לעדכן אותי. פרופ' חביב עקב מקרוב אחרי כל מהלך שעשיתי. זה היה תהליך מהיר מאוד להשתלה, והוא היה תלוי רק בי, בכמה שיותר בדיקות שאעשה. כולם כאן עודדו ותמכו בי, וליוו אותי בחיבוק בכל התהליך, לפני הניתוח, בניתוח עצמו ואחרי הניתוח. כל אחד בעבודה שלו, אחיות ורופאים, התעניינו ובדקו מה קורה איתי. הרגשתי שבית החולים פה בשבילי, כאילו שאין כאן אף אחד, ממש סלב, וי איי פי. ב-6 בבוקר, לאחר הניתוח שעשו לי ב-25.12 האחרון, פרופ' חביב נמצא אצלי בחדר. כל פעם שהייתי 'נוחת' קצת, הייתי בא 5 דקות אליו לקחת אוויר, ואני ממש מודה לו על כך. צריך שאנשים יידעו איזה צוות יש פה. יש לנו חבר בבאר שבע, שתורם כליה למישהו, וייעצתי לו שיעשה את זה כאן. לפי דעתי, זו המחלקה הכי טובה בארץ, ביחס האישי ובמקצועיות".

"המתנה האמיתית"

עו"ד אבו ענזה, "אב ל-15 ילדים ונשוי ל-2 נשים", נאלץ לעשות צעד הפוך מזה של ציפורה האב: לתרום כליה לבתו: "הילדה שלנו ביאן, נולדה עם כליה מצומקת וכליה שנייה שלא מתפקדת כראוי. היא קיבלה טיפול ומענה ב'סורוקה', עד ה-5.12.2018, ממש מהלידה שלה. ואז, עברנו את הניתוח פה, ואני תרמתי לה כליה, כאבא. עכשיו, שנינו בריאים, ומתפתחים טוב".

איך מקבלים החלטה לא פשוטה כזאת כל כך בקלות?

"לא צריך להביא את כל השבט לשולחן הדיונים, כדי להחליט; מי שהולך בדרך הזו, אף פעם לא יקבל החלטה, ויישאר בצומת. ההחלטה נפלה, כשהייתי אצל המזכירה ומתאם ההשתלות בבית החולים, וקפצתי למים, כמו שאומרים. לקחתי סיכונים, ועברתי הרפתקאות. ידוע שגם מבחינה מקצועית וגם במודעות, הישראלים אוהבים לבדוק בכמה מקומות (פרופ' חביב, בקריאת ביניים: "לעשות שופינג"…). המקרה שלי הוא פעם ראשונה, שמישהו חשב מחוץ לקופסה; אני חי עם כמה אפשרויות, לא עם אפשרות אחת. היה מישהו שבא אליי למשרד, 3 ימים לפני מועד הניתוח, והוא מאוד התרגש, וביקש שנקנה כליה בכסף לביאן. האיש התחייב לשים 100 אלף שקלים, ושנאסוף את יתר הכסף מהמשפחה. אמרתי לו, שזה לא עניין של כסף; צריך לתת את האיבר מהגוף שלי לבן אדם שצריך את זה, וגם אני צריך את זה; זו המתנה האמיתית. החיים נתנו לי חיים, לא אני נתתי. בסך הכל, אני צופה בתהליך, והשכר שלי זה הסיפוק וההנאה, שהצלתי את הבן אדם הזה. ולכן, אני אחבק את הנכד שלי, שביאן תלד בעתיד. לקראת זה אני הולך, לא לעבר ולמה שהיה. אני יכול לבנות דברים, ולהתכונן אליהם, ולממש אותם מעשית".

אבו ענזה לא מרוצה מחריגותו בסוגיית השתלות הכליה במגזר הבדואי בנגב, אבל הצעד שלו השפיע כנראה במשהו למען הגברת המודעות בנושא: "התייחסו אלינו בכפפות של משי, וזה אמיתי, כל הסגל והצוות. במגזר, הספיקו להתקשר אליי וגם באו לבקר, ויש 2, 3 אנשים שאפילו שקלו לתרום כליה. תראה, לא מספיק שתהיה מודעות בחברה הבדואית לעניין הזה; זה 'אור' חשוב, אבל לבד הוא לא עושה את העבודה. צריכים דברים אחרים, כמו אומץ לב ולשים את החרדות והפחד בצד, ולרוץ קדימה בקשר מעצים. כך אני חי את הדברים. אני חווה את זה כחוויה. במגזר אצלנו רוצחים בנות, תחת הכותרת 'חילול כבוד המשפחה'. אני לקחתי אישה בדואית, שבמקרה היא הבת שלי, ונתתי לה חיים. עשיתי ההיפך ממה שמקובל במגזר. קיבלתי הכרה, חיבוקים ואהבה מהמגזר היהודי, כי שם זה החיים שלי. הרבה התקשרו, והגיעו לבית שלי ולבית החולים, מהצפון והיו אפילו מחו"ל".

"התרגשות וחשש"

ראובן ציפורה (28, העובד כשליח) מביא את הצד שלו כתורם כליה: "כשהתחילה ההידרדרות של אבי מורי, ישר עלה הרעיון של השתלת כליה. אני ואבא קרובים, ותמיד היה בינינו חיבור מעבר לזה של אבא ובן, פיזית ורגשית, בחשיבה וברצונות שלנו, מין חברות כזאת. בלי לחשוב פעמיים, אמרתי לו שאני מוכן לתרום כליה בהצלבה, אחרי בדיקה, דרך עמותה העוסקת בזה ("מתנת חיים" – י.ס.ד). כבר באותו יום, מילאתי טפסים, ומתוך הבדיקות גילינו שאני מתאים לתרום כליה לאבא, ולכן לא צריך לתרום כליה למישהו אחר בהצלבה. היו אצלי באותו רגע, התרגשות וחשש באותה מידה. אני לא מכיר את הנושא הזה של ההשתלות; אבא מכיר דרך סבתא. בבית חולים באזור המרכז, קיבלתי חבילת דפים, ואמרו לי: 'תעשה את כל הבדיקות, ואם תהיה חסרה בדיקה אחת, התיק הולך למטה'. שאלתי: 'אבא, לאן הולכים'? בשלב מסוים, הגעתי גם לרופא המשפחה, אבל זה לא עזר. הרגשתי מועקה מנטלית, וחיפשתי חומר באינטרנט".

אחווה ויחס חם. מימין, ד"ר יקיר, ליז גרוסהויס (מזכירה ביחידה להשתלות), ראובן ציפורה ואביו שרון, פרופ' חביב, עו"ד אבו ענזה, ולדימיר ורנובסקי (סגן אחות אחראית במחלקה הנפרולוגית) וד"ר אבו גנים | צילום: רחל דוד, "סורוקה"

למה לא הגעתם מיד לבית החולים בבאר שבע?

"לא חשבנו על 'סורוקה', כי כל המשפחה שלנו עשו את ההשתלות לא כאן. ואז, אבא התקשר אליי באיזה יום, ואמר לי שהוא העביר את התיק לבית החולים 'סורוקה'. אמרתי לו שלא משנה לי איפה תהיה ההשתלה, מצידי אפילו ביפן. באנו לפה, ומחושך הגענו לאור, ולא אור של נורה, אלא של פרוז'קטור, ביחס ובטיפול ובעזרה, בטופס או בבדיקה. את הכל הריצו, וכולם עזרו. הם רצו בשבילנו, וקיבלנו יחס וי. איי. פי; נתינה וביקורות, ואם צריך משהו. אמרתי לאבא שזכינו, ברוך ה'. אין מלים לתאר את מה שאנו מרגישים כלפי הצוות, הרופאים ופרופ' חביב. זה מצווה, כיבוד הורים והצלת נפשות".

וציפורה הבן מדגיש: "אפילו כשהייתי בחדר הניתוח לפני ההרדמה, טיפה חשש לא היה לי. צריך לעודד את עניין ההשתלה, ושאפשר לתרום כליה. אחרי ההשתלה, חזרתי לתלם, ואני הולך וקם רגיל, כאילו לא היה שום דבר. זכיתי לתרום, וכמובן שזה לאבא, אבל גם אם זה היה למישהו אחר, הייתי עושה את זה באותה מידה. אגב, לפני הניתוח עישנתי, וכשיצאתי מהניתוח לא בא לי יותר לעשן. ניצלתי את הזדמנות הפז הזו, ונגמלתי מעישון, וגם ירדתי במשקל"…

ופרופ' חביב מסכם: "באופן פרדוקסלי, מי שתורם כליה, יותר בריא ממי שלא תרם; יש פה הטיה. האינטרס שלנו כאן הוא קודם כל לשמור על התורם; הסיוט הכי גדול של כל רופא הוא שיקרה משהו לתורם, שהוא בעדיפות ראשונה אצלנו. ולכן, אנו בודקים אותו ב'רחל בתך הקטנה', גם אחרי הניתוח. ואז, יש מודעות לבעיות, כמו יתר לחץ דם וכולסטרול גבוה, שמטפלים בהן, וכך אחרי כמה שנים, התורם בריא יותר ממי שלא תרם. בסך הכל, התרומה היא מעשה בטוח, ועוזר לשני אנשים: למקבל ולתורם ששכרו בידו, ויש מעקב צמוד שלנו".

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כתבה יפה
    אך שוכחים להזכיר שפרופ מזרחי בעבר ודר אובנת
    היו מהראשונים בניתוחי השתלה בסורוקה
    ודר עסלי היה הראשון שקוצר כליה להשתלה בשיטה לפרוסקופית, תנו כבוד לאנשים האלה שעבדנו איתם המון שנים.

  • צוות סורוקה
    השתלות

    כתבה יפה
    אך שוכחים להזכיר שפרופ מזרחי בעבר ודר אובנת
    היו מהראשונים בניתוחי השתלה בסורוקה
    ודר עסלי היה הראשון שקוצר כליה להשתלה בשיטה לפרוסקופית, תנו כבוד לאנשים האלה שעבדנו איתם המון שנים.