מגזין

"אני גאה להיות זבלן; זה מרתק"

מגזין27 בינואר 2019    9 דקות
1

לקראת תחילת הקמתו של מפעל המיון והמיחזור הענק בפארק המיחזור והחינוך הסביבתי "דודאים", מספר מנכ"ל הפארק בין השאר, על המהפכה הסביבתית שבפתח, "צוואר הבקבוק" של תעשיית המיחזור המדשדשת במדינה וההכרח לצמצם את הצריכה בארץ

"אני גאה להיות זבלן; זה מרתק"
ניר בר דוד. "תהיו חזקים"! | צילום: עינת מולכו, אדי ישראל-מעריב

בשורת מיחזור האשפה הביתית מגיעה סופסוף גם לנגב: בימים אלה נערכים בפארק המיחזור והחינוך הסביבתי "דודאים", הסמוך לבאר שבע, שמחציתו נמצא בבעלות חברת "נגב אקולוגיה" שגם מתפעלת את האתר, להקמתו בהשקעת ענק של מפעל מיון ומיחזור פסולת.

בראיון מיוחד ל"שבע", מספר מנכ"ל "דודאים" ניר בר דוד, בין היתר, על המיזם המסקרן והחשוב, המאבק הקשה מול "כנופיות הפשע" המטמינות אשפה באופן פיראטי באזור בירת הנגב ויוצרות מטרדי ריח בלתי נסבלים ו"החשבונאות הסביבתית הכוללת" כהגדרתו (פרטים בהמשך…).

בר דוד (51, נשוי +3), המשמש בתפקידו זה כשנה, מתגורר במועצה האזורית בני שמעון, שבתחומה נמצא פארק "דודאים" (והחברה הכלכלית שלה מנהלת אותו). לפני שהגיע לניהול הפארק, עבד מנכ"ל "דודאים" שנים רבות בתפקידי ניהול "כאלה ואחרים" כדבריו, במפעל "רותם" של קונצרן כי"ל. תחילה, מדגיש בר דוד, שבאתר הפסולת "מטפלים באשפה של הנגב, ונמצאים בנגב. אנחנו מטפלים בכ-5,000 טון אשפה ביום מסוגים שונים, ומהווים פיתרון קצה של כל תושבי הדרום, מאשדוד עד מצפה רמון. מדובר בפסולת ביתית אורגנית, אשפה תעשייתית, פסולת חקלאית שמפרידים במקור, אשפת בניין; התעסקות רבה. אנו גם מטפלים בפסולת גזם וממחזרים אותה, כמו אשפת בניין. כל מי שבונה בית, יכול ורצוי שיעשה איתנו הסכם, כדי לקבל טופס 4 לאכלוס מהרשות המקומית".

להקטין את מספרם. ציפורים באתר | צילום: רונית בן דוד

אני מבין, ששיעור המיחזור של הפסולת בפארק איננו מהגבוהים ביותר…

"נכון, אנחנו מטפלים בכ-20 אחוזים בלבד מכלל האשפה המגיעה ל'דודאים', וממחזרים בעיקר חומר אורגני, שממנו מייצרים קומפוסט, הנקרא 'דודא-דשן'. אנו נותנים אותו בחינם (מלבד עלות הובלה) לכל מי שרוצה מקרב החקלאים. החומר מיועד בעיקר לענפי המטעים, הפרדסים, גינות הנוי והפארקים הציבוריים. אנחנו מייצרים קרטון, פלסטיק וזכוכית, כמעין פיילוט של מה שאנו הולכים להקים במפעל המיון והמיחזור".

והוא מפרט: "אנחנו יוצאים להקמה של מפעל גדול מאוד, שיקבל את כל הפסולת הביתית האורגנית של הנגב, שתיכנס לתוך המפעל הזה ותמוחזר. באמצעות המפעל, נוכל לצמצם את שיעורי ההטמנה של האשפה האורגנית, ולהעלות את שיעור המיחזור שלה ליותר מ-50 אחוזים, כבר ב-2020. אנו מקווים, שנוכל גם לצמצם את 50 האחוזים הנותרים של ההטמנה, אבל עוד חזון למועד. אגב, יש עוד 10 אחוזים של חומרים מתמחזרים: קרטון, פלסטיק, זכוכית, ברזל, נייר וכדומה".

הכל טוב ויפה, אבל אין ממש תעשיית מיחזור במדינה…

"צוואר הבקבוק זה תעשיית המיחזור בארץ, שלא כל כך מפותחת. אנחנו בונים עכשיו מפעל מיון, היודע למיין כמעט הכל, ברמה מאוד גבוהה. השאלה היא, מה עושים עם זה אחר כך; אמיין טיטולים, אם יהיה לי מה לעשות איתם. זוהי בעיה כלל ארצית".

העתיד כבר כאן. הדמיית מפעל המיחזור | הדמיה: חברת מושלי

ללא ריח

בר דוד מספר עוד על מפעל המיון והמיחזור: "המפעל הזה שלנו נבנה בתנאים מאוד מיוחדים בטיפול בריח רע, שכידוע אשפה מייצרת, במיוחד אם היא עומדת הרבה זמן. הוא עומד בסטנדרטים מאוד גבוהים של פליטת ריחות לאוויר. האוויר יסונן עוד לפני שייפלט החוצה, כמובן גם כדי לשמור על העובדים שלי והסביבה. אנו יושבים בלב מטרופולין, ורוצים לשמור עליו, תושבים ואזרחים שהם אנחנו, חברים ומשפחה".

ומה תעשו עם התוצרים של מפעל המיחזור?

"את החומרים המתמחזרים אני שולח לחו"ל. למשל בקבוקי פלסטיק, שחלק גדול מהם הולך למיחזוריות, אך חלק יותר גדול שלהם מגיע אליי, ואני עושה מהבקבוקים 'באלות', ושולח אותם לטורקיה, כי שם מייצרים מזה דברים אחרים. פה בארץ, היה מפעל אחד בתחום, וגם הוא נסגר, כי כאן עובדים כלכלה נטו. באירופה, מוכנים לשלם על עניין שמירת הסביבה. פה, יותר קשה לנו. עם זאת, המשרד להגנת הסביבה עושה מאמצים עילאיים לטיפול בסוגיה, ומוציא 'קולות קוראים' בלי סוף. תראה, המחירים של הכניסה לאתר שלנו פשוט יעלו דרמטית בעשרות אחוזים, אם רוצים לטפל בפסולת כמו שצריך. אחרת, נטבע בזבל של עצמנו".

אתר הפסולת דודאים |צילום ארכיון: אדי ישראל

והמנכ"ל מפרט את דרך פעילותו של הפארק, במסגרת מה שהוא מגדיר כ"חשבונאות סביבתית כוללת": "אשפת בניין מהווה 20 אחוזים מכלל הפסולת שנכנסת לאתר. האשפה הזו עוברת תהליך של פירוק וגריסה; אנו מפרידים את מה שיש בה, ברזל וחומרים אחרים, ניקלים וכדומה, בסוג של 'ניקיון', וגורסים אותה לגודל של חצץ. והיא משמשת אותנו כמצעים בתוך האתר, לכיסוי הפסולת הביתית שאנחנו מטמינים. כרגע, אנו הולכים למהלך שכבר התחלנו להניע, ויש לנו היתרי בנייה להקמת מפעל לטיפול הרבה יותר משוכלל במצעים סוג ב' או ג', היכולים להתאים לכבישים ואפילו לשומשום לבנייה (מה שמכניסים מתחת לבלטות, במקום חול). כך זה חוזר להיות חומר בנייה, אבל גם מייקר את העסק".

מה אפשר לעשות עוד נגד מה שיש המכנים כ"אימפריית ההטמנה הפיראטית" של אשפה, היוצרת בחודשים האחרונים ריחות רעים ביותר בבאר שבע והסביבה?

"ההטמנה הפיראטית שאנחנו חווים, בימים אלה, היא בעיקרה פסולת בניין, אבל לא רק. וזה מתגבר והולך, ואפילו יותר מהכפיל את עצמו בתקופה האחרונה. ככל שאין שטחי הטמנה ומפעלי קצה במדינה, שמטפלים באשפה הזו (ויש מעט מאוד…), ככה זה הולך וגדל. תראה, אנו בונים בישראל בלי סוף, תוכניות למשתכן וכאלה, אבל לא סגרו את השרשרת, שהיא החוליה החלשה של הטיפול בפסולת הבניין; גדלנו מאוד משמעותית ברמת הבנייה והצריכה של הדבר הזה, אך לא פיתחו מספיק מטמנות או אתרי קצה. ההטמנה עולה כסף, ואנשים לא רוצים לשלם כסף, מה גם שהעניין לא מוסדר בחוק".

ללא הסכם

וכאן מפתיע בר דוד עם הגילוי הבא: "קיים אומנם, חוק לשמירה על הניקיון, האוסר הטמנה או זריקת אשפה בשטחים ציבוריים, אבל להסדיר את נושא פסולת הבניין לבונה הפרטי למשל, זה לא נעשה. ואתה כבונה, לא מחויב לעשות הסכם עם אתר קצה, שיטפל בפסולת הבניין שלך. למרות זאת, עיריית באר שבע כן מחייבת אותך לעשות את זה, ולא יתנו לך היתר בנייה וטופס 4 בסוף ההקמה, אם אין לך הסכם עם 'דודאים' או כל אתר הטמנה אחר".

אתה יודע להגדיר את הפרופיל של מטמיני האשפה הפיראטיים?

"כן, רוב אלו ששופכים פסולת בשדות שלנו הם לא מהנגב, אלא מהצפון וממרכז הארץ, ששם הדברים קצת יותר פרוצים. באותם אזורים, כל אחד יכול לעשות הסכם התקשרות עם כל נהג משאית, שייקח לו את האשפה לאן שהוא רוצה. ישנו חוק, שעבר לא מזמן בקריאה ראשונה בכנסת, וצריך להניע אותו יותר מהר, לגבי חובת התקשרות של בונים עם קבלן מורשה. המשרד להגנת הסביבה יזם את החוק הזה, שאנו כמובן תומכים בו מאוד, ויעזור לנו כשיעבור, לעשות סדר בתחום. אז, לא יהיה אינטרס של נהג משאית לא להגיע אליי. המטמינים הם ממש כנופיות פשע, שיודעים ומכירים אותם, אבל אין מה לעשות בינתיים, כשהם מטמינים פסולת בערב, ואפילו בלילה".

על דבר אחד אין מחלוקת, הפסולת פזורה בכל רחבי הדרום. אתר פסולת פיראטי באזור | צילום: יח"צ "רגבים"

בשלב זה, חוזר המנכ"ל לאזור האופטימי של הראיון עימו: "בתוך שנתיים, אנחנו מצמצמים את שיעורי ההטמנה של האשפה ל-50 אחוזים, ואני מאמין שעד 2030 נצמצם אותם ל-20, 30 אחוזי הטמנה. אנו גם מגדילים את הטיפול בגזם. השלב הבא זה למצוא מפעלי מיחזור או שריפת פסולת, שאליהם ניתן יהיה לשלוח אותה. המטמנה עצמה ב'דודאים' זה בור אחד גדול, שמכוסה כמו שצריך, והחומר לא עובר ממנו, כי הוא אטום לגמרי. אנחנו מייצרים בה גז, הנוצר בריאקציה כזו, שואבים אותו, ומייצרים באמצעות הגז הזה 2 מגה וואט חשמל, שזה סוג של מיחזור. יש לנו גם מרכז מבקרים, המיועד לגילאי הנוער ומעלה, לא לילדים, והוא מאוד אינטר-אקטיבי ויפה. הביקור בו (רק בקבוצות, ולא באופן פרטני) כולל סיור באתר והרצאה על שקית הזבל שלך; איך חברת השפע משפיעה על כל המאזן הזה? החלק של כל מבקר בתוך כלל החשבונאות הסביבתית הכוללת של הטיפול באשפה".

שצריך להפחית אותה מאוד…

"כמובן, אנו קוראים בעיקר לצמצום הצריכה, ואומרים גם שלא חייבים לזרוק הכל, ולהחליף כל שבועיים פלאפון או ריהוט. יש לכך השפעה מאוד גדולה; בפסח ובחגי תשרי, זה טירוף מה שקורה אצלנו: משאיות מגיעות לפארק, ושופכות לי כאן בית שלם (מטבח, סלון, פינת אוכל, דברים שהיו טובים, לפני שעלו למשאית…). למה? אלו כמויות פסולת אדירות, שאין מה לעשות איתן".

ביקורים בקבוצות. פעילות ב"דודאים" | צילום: פארק "דודאים"

ובר דוד מסכם: "אני גאה להיות זבלן; זה מרתק. פגשתי פה עולם ומלואו, המתחיל בנהגי הזבל, וממשיך בתפעול האתר ובעבודה מול רשויות מקומיות בפוליטיקה פנימית. כל נושא הרגולציה מרתק ומאתגר, אך לאט לאט אנו עוברים את זה. יש בפנינו אתגרים רבים ואינסופיים, ואנחנו פה בשביל לפעול לכך, שתהיה לנו הזדמנות להשפיע על עתיד הסביבה והקיימות בנגב. המותג שלי הוא: 'תהיו חזקים'!".

כתבות נוספות במגזין

0

"באר שבע נתנה ל'ליכוד', ו'הליכוד' חייב להחזיר...

מערכת הבחירות המסחררת, שחוותה מדינת ישראל בשבועות האחרונים, לא פסחה על באר שבע. כל מי שעיניו בראשו, הבחין כבר שבועות...

מגזין19 באפריל 2019    8 דקות
0

"חיי השגריר אולי נראים זוהרים, אבל יש...

היחסים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל לברזיל מעולם לא היו במצב טוב יותר. לראייה, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ערך ביקור...

מגזין17 באפריל 2019    9 דקות

כתיבת תגובה

  • Avatar
    יגאל
    איש מדהים

    מעבר ליכולותיו המקצועיות של ניר מדובר באחד האנשים הערכיים והאדיבים שהכרתי. נפלא שיש אנשים כמותו אצלנו בנגב