בגיל 25, החליט ישראל רובינשטיין מאופקים לעשות מעשה, ששינה את תחום רפואת החירום בנגב ב-8 השנים האחרונות. ל"שבע" נמסר, שכחובש מתנדב, שהגיע לדרום רק כמה שנים לפני כן מבני ברק, חש רובינשטיין מיד במחסור של אנשי רפואת חירום, הנותנים מענה מהיר באזור. לכן, איגד תחתיו 30 חובשים מהסביבה, והקים את הסניף הראשון של ארגון "איחוד הצלה" בנגב.

מתחילת דרכו ב-2011, הוא פעל לפתח את תחום העזרה הראשונה המיידית בדרום, הכשיר חובשים, וגייס פרמדיקים ורופאים. החודש, לאחר שנים של פעילות בהתנדבות, פרש רובינשטיין מהתפקיד, כשהוא מעביר לדור הצעיר סניף פעיל, עם רשת מתנדבים להצלת חיים של יותר מ-300 חובשים, פרמדיקים ורופאים. אולם, הוא לא נפרד מהתחום שהוא אוהב; "אני נשאר חובש מתנדב פעיל בארגון", אומר רובינשטיין, "ואמשיך לסייע למהפכה הרפואית שעשינו בנגב".

"מגישים טיפול מהיר". צוות "איחוד הצלה" בזירה | צילום: דוברות "איחוד הצלה"

המשיכה לתחום רפואת החירום ניצתה אצלו לפני שנים רבות: "מאז שאני ילד, תחום הרפואה היה תמיד קרוב אליי, ותמיד אהבתי להתחכך ולהיות שם. כחרדי, להיות אדם שעוסק בהצלת חיים, זאת שליחות; זו בעצם השליחות הכי חשובה שיש. כשהגעתי לדרום, הופתעתי שתחום המגיבים הרפואיים הראשונים לא מפותח, ופשוט הרמתי את הכפפה. היו פרסומים רבים, המעידים שזמן ההמתנה לאמבולנס בנגב הוא ארוך יותר מאשר במרכז. לשדה בוקר לדוגמה, לוקח לניידת טיפול נמרץ יותר מ-20 דקות להגיע. לכן, לרשת מתנדבים של אנשי רפואה שמגיעים מהר, מתוך הקהילה, ומגישים טיפול מהיר לחולה או פצוע עוד לפני שהאמבולנס מגיע, יש יתרון ברור; זה מציל חיים, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים ב'איחוד הצלה'. מאז, גדלנו והתפתחנו. הכשרתי חובשים חדשים, וגייסתי רופאים ופרמדיקים, הגדלנו את הפעילות, והכי חשוב עזרנו למאות אלפי אנשים. עשרות החייאות עברו תחת ידי, ואנשים רבים ניצלו, וזאת הגאווה שלי".

הציל משפחת מתנדב

רובינשטיין (33), נשוי ללאה ואב ל-3, נולד וגדל כאמור בבני ברק, ומרכז כיום פרויקט של קידום ילדים בדרום. כבחור צעיר, למד בישיבה בנתיבות אצל הרב שחר מאיר. כשהתחתן לפני 11 שנים, החליט רובינשטיין להישאר לגור בדרום, ו-3 שנים אחרי החתונה הצטרף ל'איחוד הצלה'. כבן למשפחה העוסקת בעשייה ציבורית (אביו, אברהם רובינשטיין, מכהן כראש עיריית בני ברק, ונבחר לתפקיד לפני כשלושה חודשים), רובינשטיין מציין, ש"גדלתי בבית של עשייה ציבורית, וזה אומר שכל הזמן עושים למען הזולת. משם ינקתי את הרצון לעשייה למען האחר ואת המחשבה כיצד ניתן לעזור וגרום לכך שהמרחב הציבורי שלנו יהיה הרבה יותר טוב".

יותר מ-300 מתנדבים. קורס חובשים בארגון | צילום: דוברות "איחוד הצלה"

והוא מוסיף: "במסגרת הפעילות ב'איחוד הצלה', נחשפים לרגעים של שמחה גדולה, אך לעתים גם לעצב גדול. ישנם  מקרים שנשארים איתך, ואתה הולך איתם לכל מקום. לדוגמה, להיות בהחייאה על ילד, שלא קם בבוקר. אתה מבין שההורים האלה, החיים שלהם נגמרו. זה מכניס אותך לפרופורציות, כאבא לילדים. ויש גם רגעים משמחים; כשאתה מגיע לאישה, שאיבדה את ההכרה, נכנס להחייאה, ועוד לפני שהאמבולנס מגיע, כבר הצלחת להחזיר לה את הדופק. אז, אתה מבין שהיא חיה בזכות מה שאתה עושה, וזה סיפוק אדיר. ויש גם רגעים שהם ממש בלתי נתפשים".

רובינשטיין מפרט: "לפני כמה שנים, קיבלנו קריאה על תאונת דרכים קשה. יצאנו כמה מתנדבים, ואני הייתי רחוק יחסית. בדרך, אני מקבל שיחה מאחד המתנדבים ששואל: 'ישראל, אתה בדרך לתאונה?'. אמרתי לו שאני בדרך, ואז הוא אומר לי: 'אשתי שם'. לא הבנתי כל כך למה הוא מתכוון, אך כשהגעתי, הבנתי הכל. גיליתי שזאת המשפחה שלו. אנו גרים קרוב, באותה שכונה. כל הילדים שלו היו ברכב, וכולם נפצעו. כל אחד בדרגת פציעה שונה. ממש נלחמנו על החיים. האימא שהייתה שם הגיעה למצב של לידה, בעקבות מה שקרה בזירה. אחרי כמה חודשים, אף זכיתי להשתתף בברית של התינוק שנולד מוקדם בשל התאונה. ראיתי גם את אחד הילדים שלו, הלומד עם ילדי יחד באותה כיתה. זו הייתה זירה אחת מהקשות שראיתי, אבל המשכנו כולנו להילחם על החיים של כולם, ואף ליווינו אותם לבית החולים. וברוך ה' כולם איתנו היום. וזה באמת סיפור, שכשאני מספר אותו עכשיו, כמה שנים אחרי, אני עדיין מתרגש. זה נקרא סגירת מעגל. במקרה הזה, רשת המתנדבים שלנו הוכיחה שמדובר גם ברשת של חברים. המשכנו ללוות את המשפחה גם בבית החולים, ולתמוך בהם לאורך כל הדרך".

מכל גווני האוכלוסייה. ראשי "איחוד הצלה" עם דמות מוכרת מימין… | צילום: דוברות "איחוד הצלה"

והוא מסכם: "לנהל מרחב שלם של 'איחוד הצלה' זה היה אתגר גדול; זה לא שאתה עושה איזה קורס, ואז נכנס לתפקיד. אתה צריך להיות איש של אנשים, לדעת להקשיב, לדעת להיות מחובר למתנדבים, להבין את הצרכים שלהם. זה למשל, דבר שקיבלתי מאבא שלי. וזה הדבר, שגם העברתי הלאה למחליפים שלי. אחת ההצלחות שאני חש בסיום התפקיד היא שהגעתי, אדם חרדי מבני ברק, לנגב, עזרתי להקים את הדבר הטוב הזה, והצלחתי להיות ראש סניף של מתנדבים מכל גווני האוכלוסייה הישראלית. היום, יש בסניף דתיים וחילונים, יהודים וערבים, וכולם פועלים יחד, ומצילים חיים. ואני מבין שזה רק משום שאנחנו מצליחים לראות בכל אדם את הטוב שבו, ואת זה שהוא רוצה ומחויב לדבר אחד: להצלת חיים".