מגזין

"אני לא מהאנשים שאוהבים ללחוץ ידיים ולהתחבק, אוהב לעבוד"

מגזין19 בדצמבר 2018    6 דקות
0

מועצת העיר באר שבע כבר לא תהיה אותו דבר ללא נוכחותו של מ"מ ראש העירייה לשעבר משה בורוכוב. בראיון מיוחד ל"שבע", מספר בורוכוב, בין השאר, מדוע בחר לקפוץ למים הפוליטיים, באיזו שיטה מיוחדת הצליח לקדם דברים, ומדוע החליט דווקא עכשיו לפרוש ממועצת העיר

"אני לא מהאנשים שאוהבים ללחוץ ידיים ולהתחבק, אוהב לעבוד"
משה בורוכוב. לטובת הציבור ולטובת העיר | צילום: "שבע"

כשמשה בורוכוב (70) מסכם 20 שנות פעילות פורייה כחבר מועצת העיר באר שבע, הוא איננו מתחרט גם על הטעויות הפוליטיות וחוסר ההצלחות שלו (כמו כוונתו להתחזק במועצה בבחירות 2003, בהן התמודד לראשות העירייה – פרטים בהמשך…).

כנראה שזה כמו חיידק; ברגע שאתה פוגש מישהו, יש לך רצון גדול להמשיך לעזור. בורוכוב | צילום: "שבע"

כמי שמלווה את בורוכוב לכל אורך השנים המאתגרות הללו, שעברו על הרשות ועל בירת הנגב, התפעלתי תמיד מהענייניות הדי נדירה שלו, לעומת חברי מועצת עיר אחרים, כאז כן היום; כל נושא במחלוקת, שיכול היה להוציא מהכלים חבר מועצה ממוצע (שוב, כאז כן היום…), היה מתקבל בידי מי שכיהן גם כמ"מ ראש העירייה וכמחזיק תיק שפ"ע (שיפור פני העיר, כיום איכות הסביבה) וגם בתיקי הפיקוח והקליטה, כמעט בשוויון נפש. אבחנותיו החדות, גם כשהיה כבר "רק" חבר מועצת עיר מהשורה, בישיבות המועצה הדי משמימות (במיוחד בקדנציה הקודמת…) היו ברוב המוחלט שלהן מאירות עיניים ומעוררות מחשבה.

בראיון בלעדי ל"שבע" מגלה בורוכוב (אדם, שמוחצנות רחוקה ממנו כמזרח ממערב…), בין השאר, מעט יותר מתחושותיו ותובנותיו המיוחדות ממהלך פעילותו הפוליטית הענפה למען בירת הנגב (ראה מסגרת), איך ידע כבר בפגישתו הראשונה עם רוביק דנילוביץ' שהוא יהיה ראש הרשות הבא לאחר יעקב טרנר, ומהי העצה החכמה שהעניק לחברי מועצת העיר החדשים בדבריו בישיבת המועצה החגיגית והראשונה בקדנציה בשם חברי מועצת העיר הפורשים.

תרומה לעלייה…

תחילה, ביקשתי ממנו להציג את עצמו: "בורוכוב משה, סבא ל-6 נכדים (וגם נשוי ואב לשתיים), והנכד הראשון נולד ביום אסון המסוקים (ב-4.2.1997 – י.ס.ד), וגמר עכשיו שירות בצבא בסיירת 'גולני'. הנכד השני מתגייס עכשיו גם הוא ל'גולני'. אנחנו משפחה ציונית"…

מתי החלטת להיכנס לעולם הפוליטי בבאר שבע? 

"החלטתי שהגיע הזמן שלי לתרום יותר". בורוכוב | צילום: "שבע"

"כשהגיע שלב, שהרגשתי שהתרומה שלי למשפחתי ולעצמי הייתה כבר ברמה מספקת, ושבעצם לעולים מחבר המדינות, שהגיעו באותו עשור לבאר שבע, אין מנהיגות בולטת, היכולה לעזור להם להתקבל שווה בשווה בין תושבי העיר, החלטתי שהגיע הזמן שלי לתרום יותר. חוץ מזה שכבר הייתי אז בין מקימי התאחדות העסקים העצמאיים, יחד עם יורי שטרן ז"ל, אבל ראיתי שזה לא מספיק".

ובורוכוב כלל לא חשב על עצמו, בהתחלה, באותו הקשר: "ניסיתי לעזור למישהו מסוים להגיע לעירייה, אבל אנשים שפניתי אליהם בעניין, אמרו לי: 'תעזוב משה. אם אתה היית הולך, היינו תומכים בך'. ואז, נמשכתי בפנים, והייתי יו"ר רשימת 'ישראל בעלייה', אחרי שזכיתי ברוב הקולות בבחירות בסניף, כשאת המפלגה הארצית שלנו מוביל השר לשעבר נתן שרנסקי. אגב, העצה היחידה, שקיבלתי לפני הכניסה שלי לתפקיד ברשות, לאחר שהצלחנו לקבל 5 מנדטים בבחירות (חמישית מ-25 חברי המועצה דאז, הישג גדול לאותם ימים… – י.ס.ד) הייתה מאבי מעוז, שהיה אז היועץ הקרוב ביותר של שרנסקי: 'בשום פנים ואופן, אל תיקח את תפקיד יו"ר ועדת המכרזים, כי זו דרך ישירה לבית הסוהר והתפקיד הכי מסוכן'. מעבר לכך, לא הצלחתי לקבל עצות אחרות, אבל התחלנו ללמוד את העבודה".

כוח לכופף…

במהלך 5 שנותיו כמ"מ ראש העירייה ומחזיק תיק שפ"ע, עמד בורוכוב על שלו בעניינים לא מעטים, גם כשזה היה כרוך במאבקים פומביים לא פשוטים בכלל, למשל בנושא הכנסת משאיות האשפה בשיטת הפינוי בדחס, שנתקל בהתנגדות קשה ביותר מצד ועד העובדים דאז: "יכול להיות שבאופן כללי, עקב זאת שאתה מרגיש בצדקתך, ולא פוחד להפסיד, כי זה לא הדבר האחרון שיש לך, אתה הולך עד הסוף. וזה בדיוק מה שקרה אחרי 5 שנים ברשות, כשהרגשתי שבתפקיד ראש העירייה אני אוכל לתרום הרבה יותר, ולא פחדתי לרוץ לראשות (תחת הכותרת "ראש עיר, לא ראש עירייה", כאשר מול בורוכוב התמודדו, בין היתר, ראש הרשות המכהן יעקב טרנר, ממלא מקומו ומחזיק תיק החינוך לשעבר אנדרי אוזן בראש סיעת "הליכוד" וראש מטה פיקוד דרום היוצא תת אלוף צביקה פוגל! – י.ס.ד)".

אולם, הרי ידעת שלא תזכה…

"תראה, נורא חיבבתי את יעקב (טרנר – י.ס.ד), אך היו הרבה דברים שהבנתי, שכדי לכופף אותו, צריך כוח. גם בקבוצה שלי (בורוכוב מתכוון לסיעתו במועצה, דאז… – י.ס.ד) היה ברדק בסוף הקדנציה. ציפיתי לעלות לסיבוב השני, ואז לדרוש מה שמגיע לי. זה לא קרה, וקיבלנו 8 אחוזים מהקולות, שלפי דעתי עד היום, זה הרבה בציבור הבאר שבעי, בטח ובטח למישהו שהתמודד בפעם הראשונה"…

על השאלה המתבקשת, מדוע לאחר חוסר ההצלחה הזו, הוא בחר להמשיך בפעילותו הפוליטית, משיב בורוכוב בכנות: "כנראה שזה כמו חיידק; ברגע שאתה פוגש מישהו, שאומר לך: 'משה, תודה שעזרת לנו וטיפלת בבעיה שלנו', יש לך רצון גדול להמשיך לעזור. חוץ מזה, הרגשתי סיפוק מלהיות חבר מועצה מהשורה, עם פחות מחויבויות מאלו, שנמצאים בתפקיד רשמי (סגני ראש העירייה – י.ס.ד) וצריכים להתעסק בהן. האמת, שלא הרגשתי טוב בפנים, בתור סגן, כי אני לא מהאנשים שאוהבים כנסים ואירועים וללחוץ ידיים ולהתחבק עם אנשים; אני אוהב לעבוד, לא להסתובב, בגלל מחויבות למערכת. אז, גם לא ממש רציתי להיות סגן ראש רשות".

למ"מ ראש העירייה לשעבר היו גם רגעים פחות טובים ומוצלחים, ובסיכום הפרק הזה בחייו הוא לא נרתע מלהזכיר גם אותם: "לא הרגשתי טוב, כשקיצצו לי תקציבים או ביטלו פרויקטים שהובלתי, בלי שום סיבה".

כפי שפרסמנו כאן, באחרונה, בדבריו לחברי המועצה הנכנסים, גילה בורוכוב שכבר בפגישתו הראשונה כנבחר ציבור עם רוביק דנילוביץ', הוא אמר לדנילוביץ', שסגן ראש הרשות הצעיר יהיה ראש עיריית באר שבע (מה שהביא אותנו לכנות את בורוכוב "נביא"…): "את רוביק לא הכרתי לפני שנכנסתי לעירייה; פגשתי אותו, לפני כן, בפעם הראשונה בהסתדרות, כשהציגו לי אותו כעוזר של בביוף (יו"ר מרחב הנגב בהסתדרות אז והיום, מאיר בביוף…  –י.ס.ד). ראיתי בחור צעיר, דינמי וסימפטי, אבל לא מעבר לכך. לאחר הבחירות, הצלחתי לאט לאט להכיר את רוביק האמיתי, ראיתי את האור בעיניים שלו (למרות שהוא עוד היה אז עם משקפיים…), וידעתי מיד שלבחור הזה יהיה עתיד גדול".

בורוכוב כ"נביא". נפרד מראש העירייה בישיבת המועצה החגיגית | צילום: בוריס איסקוב

לפני 20 שנה, הובלת רשימת עולים עם 5 חברי מועצת עיר, בהמשך ירד המספר ל-3 ובבחירות האחרונות ל-1 בלבד. האם ה"קול הרוסי" בבירת הנגב כבר לא קיים יותר?

"לדעתי, מספיק שהייתי נביא פעם אחת"…

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה