עם האנרגיות החיוביות, שמפזרת לכל עבר סגן משנה אווה קרצ'ב (22) מבאר שבע, אפילו השמיים הם לא הגבול עבורה. קרצ'ב כבר עשתה היסטוריה, כשתפקדה כאחות הגדודית הראשונה בצה"ל (בגדוד "קרקל" 33) שהגיעה מהעתודה לסיעוד, ובאחרונה החלה את שלב בה"ד 1 בקורס הקצינים שלה.

"נולדתי בארץ, וב-2014 סיימתי את לימודי התיכון במקיף רגר, בהגברה של כימיה, ביולוגיה ורוסית", היא פותחת. "האמת שכבר מכיתה י', ידעתי שאני רוצה ללמוד מיד אחרי הצבא, וידעתי שזה יהיה משהו שקשור לרפואה, ולא בהכרח רפואה ממש".

"התחברתי לרעיון"

קרצ'ב הגיעה "לימים מרוכזים של עתודה, ושם נחשפתי לכל המסלולים שקיימים. השארתי את הטלפון שלי באחד הדוכנים לסיעוד, במסלול 'פסגה' בעתודה. הם היו איתי בקשר, לכל אורך התקופה הזו, כשהתלבטתי האם ללכת על זה. ואז,

אווה קרצ'ב | צילום: דו"צ

בספטמבר 2014, הזמינו אותי ליום פתוח באוניברסיטת תל אביב, ששמה לומדים את התואר (השנה, נפתחו במחזור החדש, עוד כמה מסלולים, אבל אז היה רק את המסלול בתל אביב). התעניינתי, ואמרתי שאלך על זה. אין לי אנשים במשפחה, שקשורים כל כך למקצוע, ולא הכרתי כל כך את הסיעוד, אבל אמרתי שעדיף לנסות. אחרי זה, הכל קרה מאוד מהר; יום לאחר מכן, נרשמתי

לאוניברסיטה, ושבוע אחרי, כבר התחילו הלימודים".

גם המעשיים.

"נכון. בשנה הראשונה, אלו היו בעיקר לימודים יותר כלליים באוניברסיטת תל אביב, באנטומיה, כימיה וכו'. ואז, התחלנו להתנסות בבית הספר לאחים ואחיות שבבית החולים 'וולפסון' בחולון, בייחוד בשנתיים האחרונות לתואר (שצה"ל מממן ב-100 אחוזים, כולל לינה במעונות שבבית החולים). שם בעצם נפלה עליי ההבנה, שזה מה שאני רוצה לעשות; פעם ראשונה, שהתעסקתי עם חולים. כל השנה הראשונה הייתה אי ודאות, כי אתה לא באמת מתעסק במקצוע. אולם, כשאתה נכנס למחלקה, ויוצר אינטראקציה עם אנשים, ורואה איך העבודה נעשית בשטח, אהבתי את זה מאוד".

היא מוצאת קשר בין עיסוקה כיום ללימודיה בבירת הנגב: "התחברתי לרעיון, כי למדתי בתיכון ביולוגיה וכימיה מוגברים. ביום הפתוח, הסבירו קצת יותר על הלימודים והמסלול. מה שעזר לי בעיקר היה שהמסלול מאוד מסודר במעטפת וגם מבחינת העתודאים האחרים, כשכולנו ביחד חיים במעונות. אף פעם, לא הרגשתי שהיה חסר לי משהו, והלימודים עצמם היו מאוד מעניינים".

ומתי הספקת להתחייל?

"עברתי יום חיול באוקטובר 2014, ובאותה שנה התחלתי ללמוד במסלול, וקיבלנו חוגר של עתודאים (ורוד) ותעודה המראה שאת בדחיית שירות עד סיום הלימודים. טירונות עשינו במסלול בין שנה א' לב', במשך כחודש וחצי, 'רובאי 02'".

וקרצ'ב מדגישה: "עברו לי השנתיים הראשונות ממש מהר, ובין שנה ב' לג', עשו לנו התנסות של חודש במרפאות בצבא. הממשק שם שונה, והמטופלים שונים. אהבתי את זה אפילו יותר מאשר העבודה ב'וולפסון', כי ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, ובמסלול צה"לי. ופתאום, לראות את זה בעיניים, זה שם את כל החלקים במקומות הנכונים. חזרתי לשירות לפני שנה באוקטובר 2017, והתחלתי את התפקיד שלי בגדוד 33 'קרקל' בדצמבר, כאחות גדודית. אחים ואחיות שולבו, בעבר, בכל מיני מערכים בצבא, אבל לא בגדודים, כי היה מחסור בכוח אדם, אז עשו חושבים איפה באמת כרגע לאייש, ועכשיו כשיש יותר כוח אדם אפשר להגיע גם לרמת הגדוד".

"נהניתי מהתפקיד"

מתי הוחלט שתגיעי לגדוד 33?

"ברגע שסיימתי את הלימודים, הבנתי שאני מיועדת לגדוד. יש לי עוד 4 אחים במחזור שלי, וכולנו באים רעננים ומלאי מוטיבציה, וזה מאוד תרם להצלחה שלנו בשנה האחרונה, כסוג של פיילוט. אני יכולה להגיד בלב שלם, שזה התפקיד הכי טוב שיכולתי לקבל בשבילי, כתפקיד ראשון. עכשיו, אני יוצאת לבה"ד 1 לחודשיים וחצי, ואחרי זה אני מיועדת לעשות עוד תפקיד שטח; אני עוד לא יודעת איזה".

כבעלת דרגת קצונה מיוחדת לעתודאים, קמ"א (קצין מקצועי אקדמאי), שקרצ'ב מספרת, שקיבלה באוקטובר 2017, (חודש לאחר שעברה את המבחן הממשלתי לקבלת מספר אישי לאחים ואחיות) בטקס מרגש בלטרון, היא התרגשה במיוחד כאשר בפעם הראשונה הצדיעה קרצ'ב אחרי המשפט שנאמר כמעט בכל הכנסים: "קצינים ונגדים, הצדע"!). לגבי הדרגה העצמה, אומרת קרצ'ב: "זה 'ארון' רגיל (של דרגת סגן משנה, סג"מ – י.ס.ד), רק שטוח". היא "יודעת שאחרי בה"ד 1, מיד אקבל את הדרגות של הסגן, כי כבר עשיתי את ההשלמה. בגדוד שלי יש בערך 600 חיילים. בהתחלה, תמיד יש את הפחד איך אגיע ואכיר את כולם, ואדע איך לעזור. אולם, מהר מאוד, מכירים את כולם, וכולם מכירים אותי. העבודה עם החובשים זה הדבר שהכי מעניין אותי לעשות, ללמד אותם, ללמוד מהם, ולהעביר להם את מה שלמדתי, שהם לא נגעו בו בקורס חובשים. הרגשתי משמעותית בגדוד, במיוחד כשחיילים היו צריכים לעבור פרוצדורה, ולא היו להם שום טפסים והם לא ידעו מה לעשות. ואז, 5 דקות שמסבירים להם הכל, נותנות לי סיפוק; נכנס אליי חייל מבולבל ולא מבין, ואחרי שהוא יוצא מהשיחה הוא מבין הכל; בשביל זה אני שם".

לסיום, מהן התוכניות שלך בצה"ל, לטווח הבינוי והרחוק?

"כל כך נהניתי מהתפקיד הראשון, וחוויתי חוויות כל כך נהדרות, שאני כרגע רואה את עצמי ממשיכה במסלול הצבאי, מעבר לחתימה הפורמלית (חתמתי על 3 שנים סדיר ו-3 קבע, לא כולל הלימודים…), ולהמשיך להיות כל השבוע בשטח. כשהייתי בגדוד, יצאתי כל שבת שנייה; שבועיים בכיף, וזה מעביר את הזמן הרבה יותר מהר, לדעתי. יש לי הרבה חברים, שהם גם עתודאים, אז הם מבינים אותי. המשפחה תומכת לגמרי בכל מה שאבחר לעשות, ולא מתלוננת. היציאות הנדירות גם גורמות לי להעריך הרבה יותר את מה שיש לי בבית, כשאני מגיעה לסופ"ש אחרי שבועיים".