השם זהבי, הפך לשם נרדף בכל מה שקשור בנבחרת ישראל בשנים האחרונות. יכולים לאהוב אותו, יכולים שלא, אבל אי אפשר שלא לדבר עליו. כשהוא כובש, כשהוא לא וכשהוא זורק…גם את סרט הקפטן, השם הזה, זהבי תמיד במרכז העניינים. גם אנחנו החלטנו לדבר על זהבי של נבחרת ישראל, אבל לא ההוא שפעם לקח אליפויות על הראש של באר שבע, לא ההוא שמבלה במדינת העלי אקספרס, בקיצור, לא ערן זהבי. תכירו את ניב זהבי, אחד משלנו – כרוז נבחרת ישראל.

בדרן

ניב זהבי, בן 42, גדל בירוחם ושיחק בהפועל ירוחם בילדותו. "גם הקמתי את קבוצת הבוגרים המחודשת בשנת 95-96", הוא מספר בראיון ל"שבע". "התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ז'-ח' והייתי דמות מאוד מוכרת בדרום", משחזר זהבי. "בכיתה יב' הייתי שחקן רכש בעומר והמאמן שלי, זה שליווה אותי כל החיים, קוראים לו איציק שכטר".

זהבי חשב שכדורסל יביא אותו למחוזות של מקצוען בתחום, "אבל הכדורסל בדרום לא היה מפותח אז ורציתי להמשיך לעסוק בספורט", לדבריו. "שיחקתי בירוחם וברמת הנגב וראיתי שאני לא מתפתח עם זה הרבה, אז לקחתי הפסקה וירדתי לאילת". שם הוא התקבל לצוות בידור בתור מלצר מזמר במלון המלך שלמה. "הייתי שם שנה", הוא נזכר השבוע.

"רציתי להתקדם בתחום הבידור ואיכשהו הגעתי לתיאטרון הבימה" | צילום: עודד קרני

"בידור תמיד היה הצד השני שלי. במחנות הכדורסל שהיו לי, כיום זה נקרא אקדמיה לכישרונות כדורסל, הייתי החקיין, הבדרן וזה שעושה סטנד אפ. אמרתי שאם כדורסלן בדרום לא ייצא ממני, אבל אולי משהו אחר כן".

לאחר כשנה, עלה זהבי לתל אביב, "כי במה זה חלק גדול בחיים שלי", לטענתו. "רציתי להתקדם בתחום הבידור ואיכשהו הגעתי לתיאטרון הבימה. שיחקתי שם במחזמר שנה. לא למדתי, אבל הבמאי צדי צרפתי התלהב ממני. זה היה לפני 18 שנה". מאז, הוא גר שם, בתל אביב. "אהבתי, התלהבתי והייתי שם שנה, אבל החלטתי בכל זאת שזה לא מה שאני רוצה, כי אני איש ספורט".

זהבי מספר שהוא "איש הפועל תל אביב בעברי", כהגדרתו. "כל החיים הייתי אוהד ירוחם והפועל תל אביב ואז הגעתי לאוסישקין יום אחד למשחק ואמרתי לעצמי שאני רוצה להיות הכרוז של הפועל תל אביב בכדורסל. למה? לא יודע. האולם, האווירה, אוסישקין. דיברתי על זה עם אשת השיווק של הפועל תל אביב ואיכשהו היא שאלה אותי-'תגיד, עשית פעם סטנד אפ באקדמיה לכישרונות בכדורסל'? לא הבנתי איך היא זכרה אותי. היא ענתה-'אי אפשר לשכוח אותך'".

כרוז

"אתה תקבל את הבמה במסגרת האירופאית ונראה", אמרה לו אשת השיווק של המועדון האדום. "התחלתי במסגרת האירופאית ושבוע לאחר מכן היה דרבי, כשהכרוז שהיה אמור להיות שם הורחק", נזכר זהבי. "קראו לי לדגל להיות הכרוז הרשמי של הפועל תל אביב. בשנה שאחרי, זו הייתה השנה הכי מיוחדת של הפועל תל אביב עם ארז אדלשטיין וכל הכוכבים הגדולים, שניצחו את מכבי תל אביב. מפה לשם, לקחו אותי גם לקבוצת הנשים של רמת השרון. התחלתי כתחביב ואני נהנה מזה, כיף לי, הקהל מפרגן ויש חיבור טוב", הוא מתאר. ואז הגעתי לרמת השרון וזו הייתה הקבוצה הכי עשירה שהייתה פה בכדורסל הנשים בארץ. הפועל תל אביב התפרקה ואני כבר לא שם". התחנה הבאה הייתה הפועל חולון, "ושם קראו לי הקמע". זהבי מספר כי אותה שנה "לא היו להם הפסדי בית והם זכו באליפות המדינה ובעונה שלאחר מכן גם בגביע המדינה. "באותם שנים, הייתי שכיר, איש מכירות ב'סנו'. אמרתי לעצמי פתאום שיש לי פה משהו שאין אותו בארץ – מנחה אירוע ספורט". זהבי יצר את המשרה.

"פתאום אני מוצא את עצמי מנחה באיגוד הכדורסל, כרוז נבחרת ישראל ואיגוד הכדורעף והתאחדות הספורט לבתי ספר ליגת התיכונים ואיגוד הכדוריד". שנים אחרי זה גם להתאחדות לכדורגל ולנבחרת ישראל, הוא הגיע.

"שנים חלפו, ובכדורסל החלפתי קבוצות", הוא מספר. "הייתי חותם על חוזה כמו שחקן והיום, אני כבר שש שנים הכרוז של מכבי ראשון לציון בכדורסל. אני חושב שאני הכרוז היחיד שיש לו שתי אליפויות שהן לא של מכבי תל אביב (בראשון לציון ובחולון)", אומר בגאווה. "עוד שבועיים אני מציין עשור ככרוז של נבחרת ישראל בכדורסל ובשבוע שעבר ציינתי בדיוק ארבע שנים ככרוז של נבחרת ישראל בכדורגל".

"אני הכרוז היחיד שיש לו שתי אליפויות שהן לא של מכבי תל אביב" | צילום: עודד קרני

מנחה אירוע

"ב-16 לנובמבר לפני ארבע שנים הייתי הכרוז במשחק ההוא של הנבחרת בכדורגל נגד בוסניה", נזכר זהבי. "זה היה המשחק הראשון שלי בנבחרת ישראל בכדורגל וזה היה משחק שנכנס לפנתיאון של הכדורגל הישראלי. להגיד שיצא משהו מאותו קמפיין? לא, אבל זוכרים את הניצחון 0:3 על הבוסנים ואת האווירה באצטדיון סמי עופר בחיפה".

לדבריו, מאמן הנבחרת דאז, אלי גוטמן, היה בקשר איתו לפני כל משחק. "הוא היה מדבר איתי, שואל מה הולך להיות ואיך אני מרגיש? אחרי המשחק נגד בוסניה הוא בא והביא לי חיבוק. הייתי בשוק. הוא אמר לי 'גדול, כל הכבוד'. זה עושה לך משהו. זה גוטמן". קשה שלא להשוות את החגיגות של גוטמן אז, החיוך בהגרלה והחיבוק שנתן לזהבי, לחגיגות מהניצחון על חדרה רק בשבוע שעבר. "כן, זה גוטמן", אומר זהבי, "לטוב ולרע".

בחודש מרץ, בשנה שעברה, שיחקה נבחרת ישראל מול נבחרת ספרד החזקה, ערב לאחר מכן התייצב זהבי לערב של קבוצת הכדורגל של הפועל ירוחם לדורותיה. "בזמן שאני מנחה את האירוע של הפועל ירוחם אני מספר להם שלפני שבוע הייתי בטדי עם נבחרת ישראל מול סרחיו ראמוס וכל השחקנים של ספרד ועכשיו אני רואה את גיבורי הילדות שלי, שחקנים כמו דוד אפריאט", אומר זהבי בלי להתבלבל. "אני נוסע כל שלושה שבועות לראות מה עם הפועל ירוחם ואני מתעדכן כל שבוע. זה משהו שהולך איתי כל החיים", הוא מספר.

היום, במשחק הראווה בין הפועל באר שבע להפועל ירוחם. עם שני המאמנים | צילום: פרטי

אולי אתם לא יודעים, אבל גם אתם, אוהדי הפועל באר שבע, פגשתם את זהבי. היה זה במשחק האליפות האחרון של הפועל באר שבע מול מכבי תל אביב. כן, המשחק שבו באר שבע הפסידה לראשונה באצטדיון 'טרנר', זה שבו אליניב ברדה תלה את הנעליים באופן רשמי, זו הייתה גם הפעם הראשונה שלו בהיכל הקודש של הפועל באר שבע. הוא ניהל את הטקס מטעם מינהלת הליגות בכדורגל.

"אצטדיון 'טרנר' הוא התרגשות לכל אוהד ספורט", מעיד זהבי. "יש לו את האקוסטיקה הכי מדהימה וטובה בארץ ולהגיע לשם, לכל אוהד ספורט זה מטורף. בכלל, מה שקורה בבאר שבע, הרבה ערים היו רוצות להתחלף איתה. זה מטורף ולא רק בכדורגל ובכדורסל, גם בכדוריד ובכדורעף וגם קבוצת הנשים בכדורגל עלתה לליגה הבכירה. באר שבע סוף-סוף מקבלת את התודעה הציבורית בכל הענפים. יש פה משהו מיוחד ולא רק כדורגל. אצטדיון טרנר ואולם הקונכייה מוסיפים הרבה לתרבות הספורט בעיר".

אי אפשר להתעלם מהשם משפחה שלך, זהבי זה שם מחייב בנבחרת.

"זהבי זה עיברות של סינגולדה. הגיטריסט המפורסם אבי סינגולדה, הוא דוד שלי. ערן זהבי לצערי זה לא קונצנזוס היום בנבחרת, אבל אני חושב שהגעתי לזה שאני כן קונצנזוס".

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"