מגזין

חברת המיחזור הגדולה בנגב, לא פועלת בבירת הנגב

מגזין18 בנובמבר 2018    9 דקות
0

מנכ"ל חברת "נגב אקולוגיה" ערן שמרלק, מספר בראיון מיוחד ל"שבע", בין היתר, על התפתחותה המטאורית של החברה שהוא מנהל (המצויה בשליטת שני קיבוצים דרומיים), השלכת פסולת פיראטית מכל הארץ בנגב (הגורמת למטרדי ריח קשים בבאר שבע) והאבסורד ש"נגב אקולוגיה" איננה פועלת בבאר שבע (בה עובדת חברה ממרכז הארץ)...

חברת המיחזור הגדולה בנגב, לא פועלת בבירת הנגב
סיפור הצלחה. ערן שמרלק | צילום: אדווה ברזילי

חברת "נגב אקולוגיה", הנשלטת בידי גורמים עסקיים מהנגב, ומעסיקה יותר מ-200 עובדים דרומיים, איננה פועלת בתחומי העיר באר שבע, בירת הנגב. כך מספר, בראיון בלעדי ל"שבע", מנכ"ל החברה זה כשנה ורבע, ערן שמרלק (35).

המנכ"ל מספר: "החברה היא בשליטת שני קיבוצים, משמר הנגב וחצרים, ואדם פרטי (היזם מוטי דנן, יליד אופקים, שעבר לקיבוץ משמר הנגב). הקימו פה פעילות מתקדמת וחדישה, וברמה הארצית אנחנו אחת החברות המובילות. אפשר לומר, שמהדרום צמחה התורה בעניין הזה. בכל אופן, 'נגב אקולוגיה' שולטת ב-20 אחוזים מהטיפול בפסולת במדינה: איסוף, הובלה, טיפול ומיחזור".

מה מייחד אתכם, לעומת חברות אחרות?

"שאנו נותנים טיפול הוליסטי, מקצה לקצה; יש לנו מתקני קצה בבעלותנו, ואנחנו גם רב גוניים במתן פיתרונות שונים לצרכנים, עם מתקנים נפרדים לטיפול בפסולת בניין, גזם, שפכים, קומפוסט, בוצה ופלסטיק. אנו באים ליצרני הפסולת הגדולים (רשויות, מפעלי תעשייה, חקלאים וכדומה), ואומרים להם: 'תנו לנו את המפתחות של הפסולת לידינו, וניתן לכם טיפול כולל', משלב הצבת כלי האצירה (בעלות של עשרות שקלים כמו פח, ועד עלות של מאות אלפי שקלים לדחסן), ואנחנו גם עושים את ההפרדה במפעל למיחזור, קומפוסט או הטמנה, ומשנעים עם המשאיות שלנו (יותר מ-50!) ל-10 מתקנים, הפזורים מדימונה עד ראשון לציון. המטה של החברה יושב במשמר הנגב, ויש לנו מתקנים בדימונה (2), דודאים (2), משמר הנגב, קיבוץ סופה, אופקים, קיבוץ רוחמה וראשון לציון (2)".

בהתרחבות מתמדת. מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ישראל דנציגר, בסיור ב"נגב אקולוגיה" | צילום: "צבי תקשורת"

"4 פקחים מ'המשטרה הירוקה'"

ושמרלק ממשיך: "אנו מטפלים בכל התהליך: מיצרן הפסולת שמבחינתו הפסולת היא מטרד, עד לצרכן הפסולת שהפסולת היא משאב בשבילו. למשל, חקלאי לא צריך ניילון חממות, ואני מייצר מהניילון הזה צנרת חשמל ומוליך חשמלי לתעשיית הבנייה. אנחנו מייצרים פסולת ביתית משאריות המזון וקומפוסט שבסוף הולך לחקלאות, לדשן אורגני. כך אנו נותנים יותר ויותר פיתרונות, כדי שלא להטמין פסולת, עד לייצור מוצר סופי בתוך המתקנים שלנו; זאת האסטרטגיה של 'נגב אקולוגיה', ואנחנו הולכים ומתרחבים; החברה נמצאת בהאצה ברורה. חצרים נכנסו אלינו לפני כשנה וחצי, ושמו עיניהם לפתח ולהעצים את 'נגב אקולוגיה'; יש להם ניסיון עם חברת 'נטפים', והם רוצים להשקיע את הכספים שלהם במקום, השומר על איכות הסביבה, ומצמיח קיימות".

השאלה היא, האם לצד הקיימות והאידיאלים הנעלים, יש בעניין הזה גם רווחים?…

"תראה, אנו אנשי עסקים, והחברה נועדה להרוויח כסף, ואנחנו לא מתביישים לומר את זה, אבל האג'נדה שלנו היא שאנו אנשי קיימות וחזון, ורוצים לשנות את העולם. לכן, אנחנו לא נכנסים לכל פעילות שהיא בתחום איכות הסביבה, אלא רק למה שאפשר לתקן, כדי לשמור על קיימות. אנו דואגים לדור שבא אחרינו, כאשר מדינת ישראל נמצאת הרחק מאחור, בכל מה שקשור לטיפול בפסולת, ולהערכתי אנחנו נמצאים בפיגור של 20 שנה מול מדינות העולם המערבי ובתחתית הרשימה במדינות ה-OECD"…

והוא מדגיש: "זה לא פשוט לתפקד במצב הזה, ואנו באמת לא רווחיים בכל הפעילות שלנו. אולם, אנחנו מאמינים, שזה יתוקן; 80 אחוזים מהפסולת במדינה מוטמנת, ו-20 אחוזים בלבד ממוחזרת. הממוצע באירופה הוא 60 אחוזי מיחזור, ו-40 אחוזי הטמנה, ובגרמניה 99 אחוזי מיחזור. ב'נגב אקולוגיה' רוב הפסולת ממוחזרת ופחות מוטמנת: 70 אחוזים מיחזור, ו-30 אחוזים הטמנה. אנו כמובן רוצים יותר ויותר למחזר פסולת, והולכים ומזהים פוטנציאל לחומרי גלם, מטרדים של פסולת שניתן למחזר אותם, בהשקעה מסוימת. לצד זה, אנחנו חייבים את הרגולציה של המדינה והאכיפה, ולכן עושים כל שלאל ידנו, כדי להניע את המדינה לכיוון של כלכלה ואכיפה בתחום".

לדברי המנכ"ל, "הרגולציה משתנה, וכל שר נוקט במדיניות אחרת. עכשיו, הולכים להקצות 4 מיליארד שקלים לטיפול בפסולת עד 2030, כך שהמדינה תמחזר יותר, ותקים מתקנים רוחביים לטיפול בפסולת. הרגולציה המשתנה לא נותנת כדאיות כלכלית למיחזור; אני תמיד מסתכל בדרכים שאני נוסע בהן, ורואה שיש אתרי הטמנה פיראטיים, פשוט מובילים מהצפון, השרון והמרכז, דרומה ומשליכים את הפסולת שלהם אצלנו, כי אין אכיפה; יש בסך הכל 4 פקחים של המשרד להגנת הסביבה, 'המשטרה הירוקה', מאילת עד אשדוד"…

לא להטמנה, כן למיחזור. שיקום אדמות מזוהמות של "רכבת ישראל" | צילום: דני שושן

"פח האשפה של המדינה"

ואז שורפים פסולת, וגורמים לריחות רעים בבאר שבע, כמו שחווינו בחג הסוכות האחרון…

"נכון, במצב הנוכחי, שורפים פסולת בלילות, ותושבי בירת הנגב סובלים מצריבות. יש גם מפגע נופי, זיהום מי תהום, ושפכים מסוכנים, לדוגמה ביער יתיר ובצאלים, כאשר כל יום עשרות משאיות נעות דרומה, כי אנו פח האשפה של המדינה. ודווקא בעולם הקשה הזה, 'נגב אקולוגיה' קמה, כתעשייה מוסדרת, ומשקיעה עשרות מיליוני שקלים בהקמת מתקני טיפול מוסדרים. זה לוקח זמן, ויש גם סיכון לא מועט. אנחנו מאמינים שבסוף האכיפה תתגבר, הרגולטור ייתן את אותותיו, ושאנו בדרך הנכונה, ורואים תוצאות. בעזרת חברות כמו 'נגב אקולוגיה', אנחנו משנים דברים, והחזון שלנו הוא לשנות את מאזן הפסולת במדינה".

ול"נגב אקולוגיה" יש בהחלט סיכוי לא רע להצליח בכך: "אין חברות בגודל שלנו באזור הנגב, אלא אספנים מקומיים או בעלי מתקנים הרבה יותר קטנים. בארץ יש עוד חברה בסדר הגודל שלנו. כדי להצליח בהעלאת אחוזי המיחזור, אפשר להטיל עיצומים כספיים, במקום קנס של 5,000 שקלים בלבד שיש היום, ונותן מוטיבציה כלכלית לא לטפל בפסולת. בבאר שבע התעוררו באחרונה, אבל רק משום שהם סובלים, ובשל כך שכמויות הפסולת גדלו. כיום, יש את המדיה החברתית, שבה אפשר להעביר מידע בקלות מאוד, כמו אש בשדה קוצים, ובכל זאת האכיפה מאוד איטית וקשה. צריך להבין, שלא משפחות פשע זורקות פסולת. אז, אני אומר למשרד להגנת הסביבה: 'לך ליצרני הפסולת הגדולים האלה, ותחייב אותם לדווח לפי רישיון העסק, מה עשיתם עם הפסולת'. שיקבלו מאיתנו, המתקנים המוסדרים, אישורים לא מזויפים, ויסגרו מעגל, ואז יגלו במשרד 'איפה קבור הכלב', כמו שאומרים. אני רו"ח במקצועי, ואצל רשויות המע"מ אין כמעט תופעה של חשבוניות פיקטיביות, כי חייבים לתת דיווחים מקוונים רבעוניים במחשב, שעושה הצלבות, וסוגר מעגלים. המשרד להגנת הסביבה עוד לא השכיל לעשות שימוש במערכות מידע; זה אומנם, דורש השקעה, אבל נמוכה מאוד, יחסית לנזק שנגרם לסביבה".

"תוכניות ל-10 השנים הבאות"

שמרלק הוא סיפור הצלחה די אופטימי, במישור האזורי, כפי שהוא מספר: "אני יליד דימונה, וכמה שנים עבדתי בתל אביב, אבל נשארתי לגור בבירת הנגב. לפני יותר מ-5 שנים, התחלתי כחשב ב'נגב אקולוגיה', אחר כך ניהלתי את הכספים בחברה כשנה וחצי, ואחרי 10 שנים כשהמנכ"ל הקודם פרש, ונקרתה לפניי ההזדמנות, קיבלתי את האתגר הזה, ומאז אני פה. כתושב הדרום, אני יושב בבית, וצופה בטלוויזיה יחד עם אשתי, שאומרת לי שיש ריח או שאני רואה לכלוך ליד הבית, ואז אני מנסה לעשות משהו בנושא. העובדים שלנו (יותר מ-200, כולם תושבי הנגב) רעבי מוטיבציה, ולא עושים רק לטובת הכיס שלהם; כל אחד בא עם אג'נדה ורצון טוב, כדי לעשות טוב יותר לדור הבא אחרינו. באופק, אנו עובדים על תוכניות ל-10 שנים הבאות, שיעשו מהפכה בכל עולם הפסולת במדינת ישראל, כדי שנהיה לחברה המובילה בתחום בישראל".

פיתרונות לחקלאות. "נגב אקולוגיה" בפעולה | צילום: דני שושן

מהם הדגשים שלך כמנכ"ל?

"יש לא מעט כאלה; קודם כל, התחלנו להתנהל באופן שונה, בכך שכל מנהל ומנהל מבין את הפעילות שלו, והולך להיות המנכ"ל של הפעילות שלו. כל מתקן שלנו הוא עצמאי, עם לקוחות וספקים ומתחרים שונים. הכשרנו את המנהלים שלנו בתוך כשנה בערך, להיות מנהלים יותר טובים וסוכני מכירות של עצמם, ונתנו להם כלים נוספים, כדי להתנהל כיחידות רווח עצמאיות. התרחבנו מאוד, והכפלנו את עצמנו ב-3 שנים. בעוד 5 שנים, אנחנו רוצים להיות פי 3. עשינו גם רה ארגון מחדש לכל הצוות; הפכנו להיות חברה מוטת לקוח, עם סקטורים מותאמים לצרכי הלקוח: מוניציפלי, חקלאי ותעשייתי, ורפרנטים של שיווק וכספים. יש יחד איתי צוות הנהלה צעיר; אני לא חושב, שבחברה גדולה אחרת בישראל, בסדר הגודל שלנו, יש חבר'ה צעירים כל כך. אנו נותנים הזדמנויות לעובדים בחברה להתקדם ולהתפתח. כך, למשל, נהג הפך למנהל מחלקה, פקידה למנהלת רכש ומנהל מחלקה הפך לסמנכ"ל תפעול".

והוא מסכם: "לקחנו על עצמנו אחריות לנהל חברה גדולה, בלי ניסיון קודם, ועד כה החבר'ה מוכיחים את עצמם. מעבר לזה, 'נגב אקולוגיה' היא חברה משפחתית דינמית, ומתאפיינת באווירה ו-וייב מאוד חיובי וטוב; יש לנו מועדון של החברה, שבערבים אנחנו רואים כדורגל ביחד, שותים בירה, ונפגשים מעבר לשעות העבודה. לפני כחודשיים, לקחנו את כל העובדים, כולל בנות הזוג, לסוף שבוע של גיבוש בתל אביב, על חשבון 'נגב אקולוגיה'. נוצרה בחברה כימיה מאוד מכובדת. לגודל הזה, הדבר לא מובן מאליו בכלל, לשמר את האינטימיות הזו".

לסיום, למה אתם לא עובדים בבאר שבע, בירת הנגב?…

"תראה, אנו מבינים את הצרכים של רהט ודימונה, ששם אנחנו כן עובדים. בחרנו להשאיר את באר שבע לעיתוי מאוחר יותר. בבירת הנגב פועלת חברה מאזור המרכז, שאוספת את הפסולת, ומטמינה אותו אצלנו בדודאים, בשני המפעלים שאנו מחזיקים"…

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה