צה"ל ידוע לעתים כגוף משקם עבור בני נוער שהסתבכו. אחת הדוגמאות המוצלחות לכך היא סיפורו של סגן שמיל (הגרסה היידישאית של השם "שמואל" – י.ס.ד) יגיאייב (25) מבאר שבע, שאומנם ניתן לומר ששוקם בידי הצבא, אך בה בעת יש להדגיש שלולא התעקשותו, יגיאייב היה היום במקום אחר לחלוטין…

הוא מספר ל"שבע": "גדלתי עם אימא שלי ואחותי הגדולה; ההורים שלי היו גרושים מגיל קטן, ולא הייתי בקשר עם אבא. באיזשהו שלב, כשהייתי בן 13, יצאתי עם עוד איזה חבר שהיה יותר גדול ממני. מצאנו חשיש, והתחלתי לסחור איתו, וככה החבר הכניס אותי לעולם הזה. מאוד הרגשתי כוח במקום הזה של הסמים והאלימות, כשפתאום אתה נהיה מקובל כזה אצל החבר'ה, וכולם סביבך, משהו שהיה חסר לי בתור נער. בהמשך, הפסקתי ללכת לבית הספר. בגיל 17, נפתח לי תיק די רציני (בשל שימוש בסמים ומקרי אלימות – י.ס.ד), והייתי תקופה קצרה (כחודשיים – י.ס.ד) בכלא. בשלב מסוים, שלחו אותי ל'קשב לנוער', ולא כל כך הצלחתי שם, ושוב הסתבכתי, שוב תיקים. ואז, הציבו לי את האולטימטום: או שאני חוזר לכלא או שאני הולך למוסד הגמילה 'רטורנו'".

ובחרת במוסד?

"בהתחלה, לא רציתי, כי היה לי מאוד טוב ונוח בעולם שהייתי בו אז; היה לי מאוד נוח להישאר בעולם הזה, ולא להתחיל

יגיאייב. לוחם | צילום: דו"צ

משהו חדש; להישאר במוכר ובידוע. אולם, אימא שלי מאוד לחצה עליי (היא המצפן שלי בדרך), שכן אלך וכן אנסה. גם קצינת המבחן וגם המדריך ב'קשב' לחצו עליי. אז, אמרתי לעצמי שאנסה את זה 3 חודשים, מה יש לי להפסיד? במקום לשבת בכלא, ולחזור לשטויות שלי. אחרי חודש ב'רטורנו', ברחתי משם. בדרך, עצרתי טרמפים, ובמקרה עצרה לי המדריכה שלי מהמוסד, והחזירה אותי ל'רטורנו'. לאחר עוד שבועיים, אבא שלי נפטר מסמים, ושם בעצם קיבלתי את הסטירה, והבנתי שזה לא החיים שאני רוצה, ולא לשם אני רוצה להגיע. הבנתי שאני יכול למות מזה, ושהעולם הזה הוא לא בשבילי. יותר הבנתי שזה לא הכיוון שאני רוצה בחיים; כל האנשים שגדלתי סביבם, כל הזמן היו בבתי סוהר ו'מעורבבים' בסמים ואלימות. וכשאבא נפטר בגלל הסמים, הבנתי שזו לא הדרך שאני רוצה. התחלתי לראות שיש דרך אחרת, שם ב'רטורנו', והחלטתי כן לנסות אותה. היה לי גם חבר במוסד, שהיה בעבר בכל הבלגן, וראיתי שהוא השתנה, ואם הוא יכול אז למה אני לא"?

מתאגרף מצטיין

והוא מוסיף: "המשכתי שם כמעט שנה וחצי בסך הכל, עד גיל 18.5. כשהייתי נער, הייתי מתאמן באגרוף. אז, אחרי שסיימתי את מוסד הגמילה, חזרתי להתאמן בזה, ועברתי לגור בירושלים אצל דודה שלי. התחלתי להתאמן באיגרוף תאילנדי. המדריך שלי אדי יוספוב, והדודה לקחו עליי חסות. המדריך מאוד עזר לי בחיים האישיים ובעולם של האימונים. הייתי באליפות ישראל ובאליפות אירופה, וסיימתי מקום שני באירופה".

ואז, נתקלת בסירוב לגייס אותך לצה"ל, שלאחר כשנה וחצי של מאבק, הצלחת להתגבר עליו.

"נכון, לא רצו לגייס אותי לצבא, בגלל העבר שלי. החלטנו, אני והמאמן, שאנסה לקבל מעמד של 'ספורטאי מצטיין', אם לא כלוחם. התחלנו את התהליך, ואז גייסו אותי ל'חוות השומר'. תוך כדי תהליך קבלת המעמד של 'ספורטאי מצטיין', החלטתי שאני רוצה להיות לוחם, ונתנו לי את האופציה הזו. מאוד עזרו לי שם בנושא הזה ב'חוות השומר' (אותה סיים כחייל מצטיין – י.ס.ד). ביקשתי להגיע ל'צנחנים' לגיבוש. אחרי שהתקבלתי, ביקשתי לעשות גיבוש סיירות, והגעתי לגדס"ר (גדוד סיור – י.ס.ד) 'צנחנים'. סיימתי מסלול אחרי שנה ושלושה חודשים. משמה, מפקד הצוות (המפק"צ) שלי הציע לי לצאת לקורס מ"כים. יצאתי לקורס, וסיימתי אותו. לאחר מכן, הייתי סמל בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי – י.ס.ד) חצי שנה. בהמשך, ביקשתי לצאת לקורס קצינים".

ויגיאייב ממשיך: "יצאתי להכנה לקצינים, ושבוע לפני סוף ההכנה, החזירו אותי לצוות, ואמרו לי שאני לא יכול לצאת, בגלל הנתונים שלי. חזרתי לצוות, ויומיים לפני שהקורס התחיל, שלחו אותי לרופא הראשי של פיקוד המרכז, שהעלה לי את הפרופיל, ועוד באותו יום יצאתי לקורס; המג"ד שלי אז, אורי דאובל, מאוד לחץ שאצא, ולא ויתר עד הרגע האחרון. כשסיימתי את הקורס, הייתי מפק"צ במסלול אצלנו ביחידה (מקביל למנהל מחלקה – י.ס.ד), ואחרי שסיימתי, הייתי מפק"צ לוחמים של הצוות הבוגר, וכיום (זה כ-4 חודשים – י.ס.ד) אני קצין לוחמה של הגדס"ר, אחראי על תחום קרב מגע, לחימה בשטח בנוי, ירי וכו'".

ומה עכשיו?

"עכשיו, יש לי שתי אופציות, במרץ הקרוב: לצאת לקורס מ"פים (מפקדי פלוגות – י.ס.ד) או למלט"ק (המכללה ללימודים טקטיים), ולעשות בה שנתיים לימודים וקורס מ"פים, כשאני אחר כך חוזר לעוד 4 שנים שירות, לאחר שיהיה לי תואר ראשון משם".

קצין מבטיח

הקצין המבטיח (שפיקד על צוות 8 חודשים, ובהמשך עשה אותו דבר עם הצוות הבוגר במשך 9 חודשים, במהלכם נבחר  אותו צוות למצטיין הפלוגתי – י.ס.ד) מדגיש: "אם לא הייתי ב'צנחנים' ובמקום הזה, לא היה קורה כל הדבר הזה, הדחיפה הזו; בלעדיהם, לא הייתי מצליח להגיע לאן שהגעתי; המשפחתיות הזאת וה-ביחד. מאז שהתגייסתי, ידעתי שאני הולך ל'צנחנים', המקום הכי טוב שאתה יכול להגיע אליו, חטיבת החי"ר מספר 1 בצה"ל.

כמי שחווה את הסירוב הראשוני הדי תקיף, ועם כל הניסיון שצברת בצבא, במה לדעתך יכול צה"ל להשתפר לגבי נערים כמו שהיית, המבקשים להתגייס, למרות עברם הבעייתי?

"אני חושב שברגע שאתה נכנס למערכת, היא מאוד עוזרת ותומכת, לנערים כמוני. הבעיה היא הכניסה למערכת; קודם כל, יש מחסום, כי מסתכלים על הנתונים היבשים שלך. כל הזמן, הייתי איתם בשיחות טלפון, וכל הזמן היו דוחים אותי, עד שהגעתי לקב"ן (קצין בריאות נפש – י.ס.ד), ודיברתי איתו פנים אל פנים, והוא הבין שבאמת עברתי שינוי. אני חושב באמת, שצריך לתת לחבר'ה האלה בצבא רעיון, שמישהו שהוא מקצועי בתחום קצין בריאות הנפש יפגוש וידבר כבר בהתחלה עם אלו שמבקשים להתגייס, והיו להם בעיות, והוא זה שיחליט אם הם מתאימים או לא, ולא יחליטו על זה לפי נתונים יבשים, של מספרים ומעצרים וכדומה".

ועל אף כל הצרות והחוויות הבלתי נעימות בעליל שעבר, מסכם יגיאייב (המרצה מספר פעמים בשנה ב"רטורנו", וכמה פעמים בחודש משתף את סיפורו עם חיילים ב"חוות השומר", וגם שהה במסגרת משלחת בארה"ב מטעם ה"חווה" שם הרצה לנוער בסיכון מהקהילות היהודיות, במטרה לעודד אותם לעלות ארצה, להתגייס ולהשתקם ב"חוות השומר"): "אם לא הייתי עובר את מה שעברתי, לא הייתי מי שאני היום. כיום, אני יודע לאן אני לא רוצה לחזור; יש הרבה אנשים (גם מבוגרים…) שלא יודעים את זה"…