מגזין

"אין הצדקה לפתוח בית חולים נוסף בעיר"

מגזין17 בספטמבר 2018    8 דקות
0

כך אומר בראיון מיוחד ל"שבע" ד"ר שלומי קודש, מנהל בית החולים "סורוקה" מזה כחצי שנה. ד"ר קודש, שהחל את עבודתו ב"סורוקה" לפני 30 שנה כעוזר לאחות, מביע חשש מהתארכות התורים בבית החולים עקב מחסור ברופאים, מסביר כיצד אפשר לפתור את המצוקה הכספית במערכת הבריאות ומבטיח לחזק את מעמדו של בית החולים כמוביל במדינה

"אין הצדקה לפתוח בית חולים נוסף בעיר"
מנהל בית החולים "סורוקה", ד"ר שלומי קודש | צילום: באדיבות סורוקה

מנהל בית החולים "סורוקה" הולך (פרופ' אהוד דודסון) ומנהל בית החולים "סורוקה" בא (ד"ר שלומי קודש), אבל העמדה הכללית של המוסד הרפואי הגדול בנגב, ומהגדולים במדינה, נותרת בעינה: אין צורך בשנים הקרובות בעוד בית חולים בבאר שבע.

בראיון ל"שבע", כשבעה חודשים לאחר שהחל בכהונתו כמנהל "סורוקה", מתייחס ד"ר קודש (52) גם למוכנות בית החולים בחירום, למהפכה שיביא המרכז החדש לחקר וטיפול במחלת הסרטן שנחנך לא מכבר, ולעדיפות שהוא יעניק לטיפול רפואי בקהילה.

"תנאים נורמליים"

תחילה, הוא מדבר על ההשפעה שתהיה למרכז הסרטן שנחנך לפני כשלושה חודשים, על רמת הטיפול בחולים באזור: "תהיה לכך השפעה דרמטית, במספר מישורים: מי שלרוע מזלו חולה בסרטן וזקוק לטיפול, הטיפול שהוא קיבל כאן עד היום, לא היה ראוי מבחינת התנאים שלו. הדבר הבסיסי הוא, שקודם כל יהיו תנאים נורמליים. המישור הבא, זה המישור המקצועי; הקיום של מרכז כזה מאפשר לנו לגייס את טובי אנשי הצוות, לא רק רופאים, אלא אנשי צוות בכל המקצועות הרלוונטיים. עניין נוסף, התארח אצלנו לפני זמן קצר לארי נורטון, סגן נשיא של אחד מבתי החולים לסרטן המובילים בעולם, שנמצא בניו יורק. הוא אמר, שבאמצעות היכולות שיש לנו כאן, הוא מתכנן לעשות איתנו פרויקטים משותפים. יש לנו את כל האמצעים להיות פורצי דרך ברמה העולמית".

חנוכת מרכז הסרטן החדש בסורוקה | צילום: שאולי לנדנר

קודש, שנכנס לתפקידו בפברואר השנה, הגיע לסביבה מוכרת; הוא גדל בבאר שבע מגיל שש (ובתחילת שנות ה-80 שימש ככתב נוער בעיתון "שבע"…) וכבוגר בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן גוריון, החל את הקריירה שלו בתחום ב"סורוקה".

בהמשך הדרך לאחר שרשם הישגים מקצועיים בקריירה, מונה ד"ר קודש ב-2007 לסגן מנהל בית החולים, תפקיד בו החזיק עד 2015, אז החל לכהן כמנהל הרפואי של מחוז דרום בקופת החולים "כללית".

"העבודה הראשונה שלי ב'סורוקה' הייתה עוזר לאחות", הוא אומר. "זה היה ב-1988. במשך חצי שנה, הייתי חובש והתפקיד היה לעזור לאחיות. אז, אין ספק שהיותי מנהל בית החולים היום, זה יופי של סגירת מעגל, מפני שאין דרג ב'סורוקה', שלא עברתי".

למרות ששימשת בעבר כסגן מנהל בית החולים, האם היו דברים שהפתיעו אותך עם כניסתך לתפקיד המנהל?

"קודם כל, גודל האחריות; בתור סגן, אתה מתחלק עם עוד אנשים באחריות. כשאתה מנהל, אתה לבד עם האחריות הכוללת, לא רק על הנעשה כאן. צריך להבין שהאחריות של מנהל 'סורוקה' היא הרבה מעבר לכותלי בית החולים. אני לא אגיד שזה מפתיע אותי, אבל כשנכנסתי לתפקיד, התברר לי מה כובד האחריות".

מטבע הדברים, כל מנהל מביא את הדגשים שלו. ד"ר קודש טרם הספיק, כמובן, להטביע את חותמו, אבל יש לו בהחלט כיוון מעניין: "להגיד שבפרק זמן מאוד קצר מאז שנכנסתי לתפקידי, הצלחתי כבר לשנות סדרי עולם במקום בסדר הגודל של 'סורוקה', יהיה יומרני, אבל מאוד חשוב לי שיתוף הפעולה עם הקהילה; צריך להבין שרוב הרפואה נעשית בקהילה, ולא בבית החולים. חלק מהדברים שאנחנו נדרשים לעשות כאן בבית החולים, ניתן היה למנוע אותם מבעוד מועד, דרך חיזוק הצד הקהילתי. בכל מה שקשור לכוח האדם הרפואי בנגב, ל'סורוקה' יש תפקיד ענק, מפני שכל הסטאז'רים לרפואה עוברים דרכנו, וכדי להביא אנשים טובים לעבוד בקהילה, צריך שיתוף פעולה משמעותי מצידנו. הדבר השני מבחינתי, זה האחריות של בית החולים מבחינת הפעולות, שניתן להן עדיפות מנקודת המבט של תושב הנגב; מצד אחד, 'סורוקה' רוצה להיות מתקדם, מוביל וחדשני. מצד שני, צריך לזכור שאנשים מחכים גם, לדוגמה, לטיפול בקטרקט, וגם בזה צריך לטפל. אז, המחשבה היא איך אנו נותנים שירותים רפואיים, לא רק במסגרת השטח של בית החולים, אלא איך אני משפיע על בריאותם של כלל תושבי הנגב".

"טיפול תקיף"

לפני כחודשיים וחצי, שם מנהל היחידה לכירורגיה פלסטית ב"סורוקה" ד"ר אלכס ברזובסקי, קץ לחייו, בשטח "סורוקה" (הראיון נערך לפני שרופא בכיר מהמוסד נוסף שם קץ לחייו). קודש מתייחס לנושא הטראגי: "הכרתי את ד"ר ברזובסקי ז"ל. זה הלם נוראי לכל המערכת. כשבן אדם בשיא כוחו ובשיא היכולת המקצועית שלו בוחר לעשות כזה דבר, זוהי טראומה

"יש לנו את כל האמצעים להיות פורצי דרך ברמה העולמית". ד"ר קודש | צילום: "שבע"

נוראית. אני מעדיף שלא להיכנס לפרטים, מפאת צנעת הפרט, אך אומר שזה מחייב תהליך הבראה של הצוות מכל הטראומה".

לצערנו, גם בית החולים "סורוקה" סובל מתופעות של אלימות נגד צוותים רפואיים. איך מטפלים בזה?

"זו פשיטת רגל של המדינה; אסור שיקרה מצב, שמישהו שבא לתת טיפול, יהיה מותקף בידי אנשים ולא משנה מה הסיבה. אף אחד לא היה מעז לתקוף שופט או שוטר. לא יכול להיות שרופא, אחות או כל אחד שעובד פה בבית החולים, ירגיש מאוים. יש היום מקומות ב'סורוקה', שהצוות מגיע בפחד. הסלחנות שמפגינים כלפי אנשים שתוקפים צוותים רפואיים, לא באה בחשבון. זה מחייב טיפול תקיף מצד המדינה. הצליחו לייצר הרתעה בהרבה מקומות אחרים, וצריך לייצר אותה גם כאן".

כמו קודמיו בתפקיד, סוגיית התורים הארוכים מעסיקה גם את ד"ר קודש: "משך ההמתנה הממוצע במיון כאן הוא פחות משלוש שעות; בקנה מידה ארצי, זו התוצאה הטובה ביותר בארץ. זה לא מעניין מישהו, שחיכה שש או שמונה שעות. אבל, אותו אחד שחיכה שש או שמונה שעות וראה בדרך יועץ ועשה CT, שיעשה חשבון כמה שעות הוא חסך לעצמו, אם הוא היה משתחרר מהמיון. אני לא מקל ראש בנושא, אבל ברמה העולמית וברמה הארצית, אנחנו נמצאים במקום מאוד טוב. דבר שני שצריך להגיד, זה שיש ביקוש יתר מטורף למיון; המיון ב'סורוקה' הוא הכי פעיל בארץ, וכמובן שזה משפיע גם על עומסים. הצוות במיון עושה כמיטב יכולתו, כדי שמי שמגיע עם מקרה דחוף, יראה רופא מוקדם יותר. בכניסה למיון, האחות כותבת את רמת הדחיפות, וזה מכתיב את הסדר. מי שמחכה באופן יחסי הרבה זמן, כנראה שדרגת החומרה שלו פחותה מאחרים, שנדרשים לקבל טיפול מיידי. כדי להתמודד עם תחושת חוסר הוודאות, יש לנו שירות של מסרונים, המעדכנים את החולה בכל נקודת זמן, היכן עומדים הדברים לגביו".

"לתעדף דרומיים"

אולם, האם במחלקות אחרות בבית החולים, המחסור הקיים ברופאים ואנשי צוות לא גורם בהכרח לתורים מיותרים?

"מספר הרופאים שיש כיום בנגב פר אלף אנשים הוא 3.1, והמספר הזה הולך לרדת; בתל אביב זה 5.5. לפער הזה יש משמעות יומיומית לזמינות של רופאים לניתוחים, למרפאות חוץ ולכל דבר אחר. מדוע המספר בנגב הולך לרדת? כי היום, תל אביב רוויה, ולאנשים אין תקנים שם. בעשור הקרוב, הולכים לפרוש 30 אחוזים מכוח האדם הרפואי בארץ. מדובר ברופאים שהגיעו בעלייה ההמונית בתחילת שנות ה-90 ממדינות בריה"מ לשעבר, המגיעים לגיל פנסיה. ברגע שיתפנו תקנים בתל אביב, לצערי, הדור הצעיר יותר, שלרוב שואף להתגורר בגזרת גדרה – חדרה, יעבור לשם, כדי למלא את החלל, ולנו יהיה הרבה יותר קשה, מבחינת כוח אדם. הדבר הזה משפיע על אורך התורים והזמינות של הרופאים".

קודמך בתפקיד, פרופ' אהוד דודסון, הביע חשש שבית חולים נוסף בבירת הנגב עלול להחליש את "סורוקה", משום שאין מספיק כוח אדם מיומן לתפעל שני בתי חולים בעיר. מהי עמדתך בסוגיה?

"יכול להיות, שיהיה מבנה חדש ומאוד יפה, אבל מבחינה כלכלית או תפעולית, אין הצדקה לפתוח בית חולים נוסף בעיר. ל'סורוקה' יש תוכנית מסודרת כיצד להוסיף עוד 300 מיטות. את אותו תקציב שמתכננים לשים בבית חולים חדש, אפשר לשים כאן, בלי הצורך לייצר מנגנון ניהולי נוסף. יכול להיות, שמתישהו בעתיד, יהיה צורך בעוד בית חולים, כשמטרופולין באר שבע יגדל למימדים של כמיליון נפש, אבל אם לא מתכננים מראש, מאיפה יגיע כוח האדם לבית החולים החדש? אין לזה שום תוחלת. אפשר יהיה להחזיק כמות של בתי חולים כמו בתל אביב, כשיהיה כאן כוח אדם כמו בתל אביב".

מאיפה יגיע כוח האדם לבית החולים החדש? השר כחלון בסורוקה | צילום: דוברות סורוקה

הראיון המלא בעיתון "שבע"

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה