בגיל 66, ועדיין רץ בג'בלאות על מדים: מרק לאוצקר (66), תושב להבים ועובד בחברת כי"ל, הגיע בשבוע שעבר, לבית נשיא המדינה בירושלים, יחד עם פלוגת המילואים שלו, כדי לקבל את אות הגדוד המצטיין מהנשיא ראובן ריבלין, זאת במעמד שר הביטחון והרמטכ"ל.

ל"שבע" נמסר, שמשרתי מילואים רבים מחכים, כידוע, בקוצר רוח לטופס השחרור מצה"ל, המשחרר אותם משירות מילואים פעיל. לא כך המקרה עם לאוצקר, הממשיך להגיע מדי שנה לאימונים, תעסוקות מבצעיות ואף למלחמות ולמבצעים עם גדוד המילואים שלו.

"מעבר לאימונים השנתיים, קראו לנו גם לשלושת המבצעים האחרונים בעזה, בצו שמונה", אומר לאוצקר. "רק ביוני האחרון, סיימנו תעסוקה מבצעית של כמעט חודש. אני אומנם, מתנדב ומבוגר הרבה יותר מכל שאר החיילים, אך מרגע שחתמת על הנייר, אתה חלק מהגדוד, וברגע שיוצא צו שמונה, אתה מקבל את אותה שיחת הטלפון, כמו כל שאר החיילים".

הוא זוכר איך ההתנדבות שלו בשירות המילואים החלה: "לפני 21 שנה, קראו לי לכנס משתחררים משירות מילואים, ואפילו הביאו לנו קולה ובורקס. הלכתי למג"ד עם תעודת השחרור, ואמרתי לו: 'אתה לא רוצה אותי יותר'? הוא שלח אותי לקצינת הקישור, שהחתימה אותי על טופס התנדבות לשנתיים. מאז, כל שנתיים, אני מחדש את הטופס, ומסביר לפקידה החדשה, שאני עדיין רוצה לשרת".

לספקנים, המודאגים מגילו, משיב לאוצקר, שדווקא עכשיו, הוא יותר מתאים לשירות מילואים, מכשהיה צעיר: "בגיל 30, עם ילדים בבית ומקום עבודה, נורא קשה לעשות מילואים. בגיל 60, הילדים כבר לא בבית, אז יש לך זמן למילואים. גם מבחינה פיזית, יותר קל לי; יש לי יותר זמן לחדר כושר, ולכן אני היום יותר חזק ממה שהייתי בגיל 40. בנוסף, כשאתה בן 66, אתה לא צריך כל כך הרבה שעות שינה; אני מתעורר גם ככה מאוד מוקדם. לפעמים, אני אפילו נשאר בשמירה או בחמ"ל, במקום מישהו מהפלוגה, כי אני יודע שכבר לא אחזור לישון, ואם הוא יתעורר, הוא סתם יהיה עייף".

יש שכר לעמלו. לאוצקר ונשיא המדינה | צילום: פרטי

והוא מוסיף: "למרות שהמיטה לא נוחה והשעות לא נוחות והאוכל לא הכי טוב, אתה נהנה עם החברים לשירות, ואתה בחברה טובה עם אנשים חדורי מוטיבציה. כיום, אני כבר מקבל הערכה מיוחדת. התרומה שלי לצבא היא לא רק שאני מחליף מישהו בחמ"ל או בנהיגה, התרומה היא שאנשים מסתכלים עליי, ואומרים ש'אם הוא עדיין משרת, גם אני יכול'. אנשים מתביישים לא לעשות משהו, כשרואים שאני עושה את זה".

לאוצקר עובד ב-25 השנים האחרונות בחברת כי"ל; הוא החל את דרכו בחברה כמהנדס כימי, וכיום עובד לאוצקר במחלקת מינרלים חיוניים: "אחד הדברים, שמאפשרים לי לצאת למילואים באופן קבוע, הוא העובדה שהנהלת החברה מקבלת את הבחירה שלי לצאת למילואים, ולפעמים אף לתקופות ארוכות מאוד".

על השאלה, למה הוא ממשיך להתנדב לשירות מילואים, עונה לאוצקר: "בוא נגיד, ציונות, אבל מעבר למושגים יפים, אני מאמין שכל ישראלי צריך לעשות שירות; המדינה שלנו לא שווה כלום בלי צבא, והצבא שלנו לא שווה כלום בלי חיילי המילואים". מעבר להתנדבות במילואים, הוא מתנדב בזמנו הפנוי גם בעמותת "גיבורים קטנים", במסגרתה מוביל לאוצקר טיולים, שהעמותה מארגנת לילדי החינוך המיוחד באזור.

והוא מסכם: "יש לי הרבה תחביבים: צלילה בים, כתיבה אך בעיקר טיולי ג'יפים. כשאני יוצא לטיול שטח עם החברים, אף אחד לא דואג למים, אוכל, מקלחות, אוהלים; אתה צריך לדאוג לכל אלה לעצמך. אז, מהבחינה הזאת, המילואים זה פיקניק עבורי: מים, אוכל חם, מקלחות עם מים חמים, מה רע לי"?…