סיבה לגאווה באר שבעית: התיכון היחיד בארץ, המתמקד בלימודי משטרה וקרימינולוגיה (בהתמחות בפשיעת סייבר), הוא "גימנסיה באר שבע", בניהולה של יעל לזמי. ל"שבע" נמסר, שלימודי המשטרה נעשים במסגרת תוכנית לימודים שלמה, כאשר את הנושאים והתכנים שלה גיבשה לזמי, יחד עם קצין המשטרה הבכיר לשעבר, סגן ניצב בדימוס ז'אן אלוש, שכיהן בתפקידים בכירים במחוז דרום במשטרה.

באחרונה, הודיעה משטרת המחוז למנהלת המוסד, שאושר גיוס של בוגרי "גימנסיה באר שבע" לשח"מ (שירות חובה משטרתי); כל התלמידים העומדים בפני גיוס לצה"ל חותמים בתיכון על טפסי גיוס למשטרה (באישור מפכ"ל), הטפסים מועברים במרוכז למשטרה, ומשם ללשכת הגיוס, וכך יודעים המתגייסים הצעירים, שהמסלול הצבאי שלהם מסודר: במשטרה "הכחולה", ולאחר מכן ישירות להמשך קצונה. זאת ועוד, בוגרי "גימנסיה באר שבע" אינם מחויבים ללמוד במכללה הלאומית לשוטרים, מאחר שהנושאים הנלמדים כעת במסגרת מגמת המשטרה הם אותם עניינים שלומדים במכללה. הם גם לא צריכים לעבור קורסים נוספים, וכל תלמיד נבדק בידי קב"ט המשטרה.

"שמיים וארץ"

המנהלת לזמי מספרת: "זו השנה הראשונה, שנפתחה מגמה אצלנו בבית הספר, וזו המגמה היחידה הנלמדת בתיכון; כל בית הספר, זה מה שאנחנו לומדים, וכל התיכון הוא ללימודי משטרה. תלמידינו לומדים את זה ברמה של חמש יחידות, המורכבות משתי יחידות מדעי המשטרה, שתי יחידות קרימינולוגיה ויחידה אחת של התמחות בפשיעת סייבר. מעבר ללמידה, נבנתה תוכנית מעטפת שלמה, תלת שנתית, עם משטרת ישראל, הכוללת קורסים, סיורים והרצאות של אנשי משטרה בתחנות משטרה בבאר שבע ובכל הארץ. בנוסף, לצורך בגרות מלאה, צריך לעשות שעות מעורבות בקהילה, וכל שעות המעורבות של תלמידי כיתות י', י"א וי"ב הן במשטרה. הם גם מתנדבים במשמר האזרחי כל שלוש השנים, מכיתה י'. השורה התחתונה היא, שבסוף י"ב הם מתגייסים לשח"מ, כמובן בכפוף לתנאי הגיוס; אם הכל בסדר עם הילד וכו'. מה שחשוב לי להדגיש הוא, שיש כבר אישור לגיוס אוטומטי לשח"מ, ובוגרי י"א של השנה כבר חותמים, בימים אלה, על הניירת, ומגויסים אוטומטית לשח"מ".

לא רק בכיתות לימוד. עם יחידת הפרשים | באדיבות "גימנסיה באר שבע" / יעל לזמי

ממבט על של מנהלת, איך השפיעה השנה הראשונה להפעלת המגמה על תלמידייך?

"המטרה שלי בכלל בפתיחת המגמה (ואני רואה שהיא מוגשמת במלואה השנה), היא שהילדים יהיו מעורבים בקהילה ואזרחים פעילים, והם עושים את זה בצורה מדהימה במשמר האזרחי. בנוסף, בתחום פשיעת הסייבר, גם כיתות י' וגם י"א הפיקו מיזם, שיעזור לבני נוער להתגונן מפני סכנות ברשת; הופקו סרטונים, שעוד מעט יעלו ב'יוטיוב' וב'פייסבוק'. זו גם איזושהי תרומה לנערים אחרים ואזרחות פעילה מאוד חזקה. דבר נוסף: זה שינה שמיים וארץ את היחס שלהם והתפישה כלפי המשטרה; בהתחלה, היה להם ספק אם הם כן רוצים את זה, והיום כל אחד ואחד מהתלמידים מבקש לעשות שירות צבאי במשטרה. מאוד חשוב לתלמידים, שיהיה להם אופק לשירות צבאי משמעותי ולקריירה משטרתית. יש המון תקווה לילדים, שרואים שזה קורה בפועל, וזה משפיע על האמונה שלהם בעצמם והתקווה שלהם; הם מסתובבים כמו טווסים היום"…

ומה הלאה? לזמי: "אנחנו ממשיכים באותו מסלול, בשנה הבאה. חוץ מזה, כל תלמידי כיתות י"א עושים פעמיים גדנ"ע, פעם אחת רגילה ופעם של מג"ב. למעשה, הם נחשפים לכל יחידות המשטרה והפעולה שלהן, בשלוש שנות התוכנית".

יעל לזמי. "אזרחות פעילה" | באדיבות "גימנסיה באר שבע" / יעל לזמי

"ללא גבול"

ואילו סגן ניצב בדימוס אלוש, אומר: "הרעיון היה של יעל המנהלת; היא פנתה למחוז הדרומי של משטרת ישראל, והתחילה יחד איתם לגבש את הרעיון, ולחפש איזשהו אדם, שיוביל את המגמה. אני אז פרשתי מהמשטרה (בתפקידי האחרון הייתי קצין אמ"ן, אגף המודיעין, מחוז דרום), ומפקד המחוז באמצעות שלוחיו המליץ, שיעל תאתר בקרב רשימה של קצינים שפרשו בדיוק מהמשטרה את מי שיעמוד בראש העניין הזה. בעבר, הייתי מדריך בבית הספר לשוטרים, אני מאוד אוהב ילדים, וקיוויתי בכל מקרה לאחר הפרישה שלי לעסוק בתחום של בני נוער. ואז, יעל פנתה אליי, נפגשנו, ושם התחיל 'הרומן' עם בית הספר".

ואיך הצלחת להתמודד עם אוכלוסייה בגילאים, שלא עבדתם מולם הרבה במשטרה?

"דווקא פרק זמן ארוך בסוף השירות שלי, הרציתי לתלמידים בגילאים האלה לגבי מניעת סמים ואלכוהול; זה עבר בבתי הספר בדרום מפה לאוזן, וביקרתי בכל האזור. כמובן שבהתחלה יש סוג של חשדנות; 'קצין משטרה, מה הוא עושה פה'? שאלות כמו 'מה, אתה שוטר של בית הספר' ו'מה, אתה סמוי'? בחצי חיוך כמובן; שאלות של חשדנות. אני יכול להגיד, שעד היום יש כאלה תלמידים בודדים, שלא מצליחים להבין שאני כבר לא איש משטרה, אלא מורה לכל דבר, כך שהעניינים האלה 'הפשירו'".

רוצים להיות כמוהם. קציני משטרה עם התלמידים | באדיבות "גימנסיה באר שבע" / יעל לזמי

והוא מגלה: "אני בעצמי הייתי ילד, שלא הגיע לבתי ספר, ולא למדתי כילד. רק אחר כך, במסגרת המשטרה, עשיתי השלמות, מכיתה ג' ועד תואר שני. לכן, זה מאוד אישי אצלי. אני רואה ילדים, שלא מצליחים להתחבר לבית הספר ועל תקן של חייבים להגיע אליו, ו'מה אני עושה פה בכלל'? ואני משתדל בכל מקום, בזהירות המתבקשת, להכניס את הסיפור האישי שלי, כמה הרגשתי ככה, ולהכניס אותם ללמידה, לא כחובה, אלא כהעשרה וצורך לרכוש ידע ולהרחיב אופקים ולחלום (למרות שזה קיטש ונדוש); ככל שהידע גדול יותר, כך גם החלומות גדלים, ומשם אפשר להתפתח ללא גבול".