מגזין
לעבור את החופש בשלום
מנהל "סיירת הורים" בב"ש, איציק כהן, מתאר בשיחה עם "שבע" איך מצליחים לסייע לאורך כל ימות השנה (ובעיקר בחופש הגדול) לבני הנוער המבלים במסיבות וברחובות
בימים טרופים אלה של חופש גדול בבתי הספר וילדים ובני נוער משועממים, מתעצמת חשיבותה של "סיירת הורים" הוותיקה בבאר שבע. מנהל הסיירת (בהתנדבות) איציק כהן, מספר ל"שבע" איך מצליחים זה יותר מעשור לסייע, ולו במעט, להורים ולילדיהם, גם במהלך הלימודים.
כהן (64, נשוי ואב לחמישה, מנהל בחברת האבטחה "עמישב" ואלוף משנה במילואים, הממשיך לבצע שירות מילואים פעיל!) מתנדב ב"סיירת" מאז הקמתה (לפני כ-12 שנה), ומנהל אותה בחמש השנים האחרונות, מזכיר את תחילת הדרך של שיתופם הפעיל של הורים בהשגחה על תלמידי העיר: "ב-2006, העלתה הנהגת ההורים העירונית, שהייתי חבר בה, רעיון איך לעזור לבני הנוער המסתובבים בפארקים ומבלים, ושותים ומעשנים (לא כולם כמובן, רוב הנערים הם באמת ילדים טובים), להקים את הגוף הזה, שנקרא 'סיירת הורים', ולנסות לבוא לילדים בקטע של עזרה, הבנה, תמיכה והסברה; אנחנו לא עוסקים בשום צורה של אכיפה. אין לנו שום סמכויות, ואנו גם לא רוצים אותן. בהמשך, הסיירת נוסדה והתחילה לעבוד, כאשר היו בה מספר מתנדבים, שיצאו בימי חמישי ושישי בלילה, לפארקים ולמקומות הבילוי, חניונים, חצרות בתי ספר (שהם למעשה, היום הטרנד של בני הנוער; יש שם יותר פרטיות, וזה לא אזור מעבר או ליד מגורים, שדיירים מתלוננים על רעש…)".
ומה עשית עם בחירתך למנהל "הסיירת"?
"לפני חמש שנים נבחרתי וקיבלתי את הניהול. הכנסתי מן הסתם כל מיני שינויים, שנראו לי שיכולים לשפר את הגישה והפנייה לנערים; חיזקתי את הקשרים שלי מול הרשויות, שאני נתמך על ידן. הגדלנו את כמות המתנדבים וכיום אנחנו עומדים על 52 מתנדבים ומתנדבות פעילים. אנו מפעילים משמרות של בין שישה ל-12 מתנדבים. בדרך כלל, אנחנו מתחילים בסביבות 23:00, ומסיימים בהתאם להתפתחויות באותו ערב; אם אנו מסתובבים ופוגשים בני נוער, אנחנו נשארים איתם אפילו שש שעות, כמה שצריך. בצוותים הגדולים, אנו מתחלקים לשני צוותים של שבעה שבעה, במטרה להגדיל את מספר נקודות ההגעה שלנו, להיות בכמה שיותר נקודות יעד".
לדבריו, "המתנדבים ששומרים שבת יוצאים בימי חמישי, ואלה ששומרים פחות או בכלל לא, מתנדבים בימי שישי. אנחנו נוכחים גם בכל מסיבות הנוער, המתקיימות בעיר בכל שלב: חגים, תחילת וסיום שנת הלימודים, פסטיבלים, 'לילות לבנים' בקיץ. היות שיש פעילויות, ואנו כאמור מחוברים לכל הגורמים ברשות לגבי כל הפעילויות שנערכות בעיר, דרך חברת 'כיוונים', אנחנו יוצאים בקיץ לפעילות מעבר לימי חמישי ושישי, בימי האירועים הקיציים, וזה יכול להיות בכל יום בשבוע; יש בקיץ יותר בילויים בימי חמישי ושישי וגם באמצע השבוע, כי לא לומדים ולא קמים לבית הספר למחרת"…
"שיכורים כלוט"
בפרספקטיבה של 12 שנות ההתנדבות שלך ב"סיירת ההורים", האם אתה חושב שעזרת במשהו לשמור על ביטחונם ורווחתם של בני הנוער בבירת הנגב?
"אני לא יודע אם השפענו (כי יפה להתהדר בנוצות בכלל…), אבל בטוח שסייענו להרבה מאוד נערים, וזה בא לידי ביטוי בזה שאנו פוגשים בני נוער, שלא יודעים מה ההבדל בין עישון סיגריה לנרגילה, המשמעות ואובדן השליטה בצריכת אלכוהול (גם אם שותים עם חברים…) והמשמעות החוקתית של צריכת אלכוהול במקומות ציבוריים. שלא לדבר על איסוף פיזי של נערים שיכורים כלוט, שהיו יכולים (אם לא היינו מפנים אותם) לעבור תאונות דרכים, אונס, גניבה, התעללות ואפילו למות. טיפלנו בשנתיים האחרונות בשלושה מקרים של בני נוער כנראה סכרתיים עם משאבת אינסולין צמודה, שהיו שיכורים כלוט, גמורים, ומבחינה רפואית שתיית אלכוהול במצבם יכולה להיות קטלנית, משום שיש באלכוהול סוכרים. וצריך לדעת, שיש היום משלוחים טלפוניים של משקאות חריפים עם תוספים למיניהם, שהמקורות שלהם לא ידועים. זה עוקף את חוק איסור מכירת המשקאות לקטינים. אסור גם לשתות משקאות חריפים בלילה, בחוק עזר עירוני, אבל כדי לשתות אלכוהול לא צריכים היום להתאמץ, למרות שזה כנראה עולה להם קצת יותר. יש גם נהגי הסעות מהפריפריה, שמוכרים אלכוהול לקטינים, בדרך אל מסיבת הנוער. חלק מהדברים למדנו תוך כדי התנדבות. אולם, אנחנו גם עוברים קורסים של עזרה ראשונה, ומעבירים הרצאות בטיפול בנערים ובתקשורת עימם".
ואיך מגיעים לבני הנוער? הנה התשובה של מנהל "הסיירת": "התקשורת מתחילה בזה שמגיעים לפארקים, ויוצרים איתם קשר ב'ערב טוב'. מדברים על דא ועל הא ועל מה ועל הניצחונות של הפועל באר שבע או טרנד חדש של זמר או זמרת או הופעה גדולה שהולכת להיות בבאר שבע. וככה בני הנוער מתחברים אלינו. הרבה מאוד פעמים, מתנדבים חדשים מתפעלים איך אנו מצליחים ליצור קשר עם הנערים, כשהם עם הילדים שלהם לא יכולים להגיע לרמת שיחה כזו. זה עצוב, אבל כולנו מבינים שיש פערי תקשורת. אני מכוון חלק מההתעניינות שלי לנושאים, שמעניינים את בני הנוער, ולפעמים אני משתדל להתאים את עצמי אפילו לסלנג הדיבור שלהם. יש גם הבדלים מגזריים בין הנערים, אלה שנולדו פה בארץ ואלה שלא, כך שאתה עושה מישמש כזה. יש גם הרבה נערים בדואים, השוהים כאן, רבים מהם מהפזורה או מרהט, לקיה וחורה, והם מתחברים לבני הנוער שלנו, כאשר המטרה העיקרית שלהם היא יותר בנות מאשר בנים (…). וגם איתם אנחנו יודעים ליצור את הקשר. חלק מהמתנדבים שלנו עובדים ברהט, אז הם מכירים את ראש העירייה, הגזבר, מנהל בית ספר כזה או אחר. בהתחלה, הנערים מאוד חשדנים ומסוגרים, אבל לאט לאט, גם הם נפתחים".
והוא מוסיף: "אנו משתדלים להיות בקשר עם כל הרשויות מסביב (דימונה, ירוחם, ערד, להבים, מיתר, יישובים ומושבים), כי למסיבות נוער כאן מגיעים מכל האזור, אפילו מאשדוד ואשקלון. תפקידנו לנסות ליצור קשר עם מי שיש אצלו 'סיירת הורים', ואז אנחנו מודיעים לו שיש פה מסיבה, והם שולחים או אנו ממליצים שישלחו, נציג. יצא לנו, פעמים בודדות, שהסענו מישהו לירוחם או דימונה, אבל לסביבה היותר קרובה, זה קורה לא פעם ולא פעמיים. לכל אירוע כזה, תמיד יוצאים מתנדב ומתנדבת, ואין מצב שמתנדב מסיע נערה או להיפך, כך שאנחנו שומרים על צנעת הפרט. ואנו משתדלים מאוד לפני שמסיעים את הנער או הנערה (כי זו לא חברת הסעות…), ליצור קשר עם בני המשפחה, כדי שמישהו יבוא לאסוף את הנערה או הנער. לרוב זה עובד, למרות שיש בזה קשיים, להשיג את הטלפונים, או חבר או חברה, שחוששים גם הם לשתף פעולה איתנו. אנחנו מפתחים כל מיני שיטות איך לסייע ולעזור, כאשר המגמה היא לא לפגוע, אלא לסייע, ושבני הנוער יבינו את זה, והם מבינים"…
"נגעה לליבי"
האם ישנם אירועים שחווית ונחרטו בזיכרונך?
"כן, הייתה מסיבת נוער באחד המועדונים בעיר, ונערה אחת הייתה שיכורה כלוט, והחברה שלה נשארה איתה; ישנם מקרים, שהחברים נוטשים, כי הם לא רוצים להפסיד את עלות הכרטיס שקנו למסיבה, ואז הולכים. הנערה שהשתכרה הייתה משדרות, והחברה מאופקים. זו משדרות לא אמרה למשפחה שלה, שהיא הולכת למסיבה, אלא שהיא הולכת לישון אצל החברה באופקים. כשהצענו להן להחזיר את הנערה לבית באופקים, הנערה מאופקים דווקא לא הייתה מוכנה, כי היא חששה שאימא שלה תראה שהיא חוזרת עם החברה הכי טובה שלה הביתה שיכורה, וזה לא מסתדר. אז, הן נשארו ברחוב, ולא היו מוכנות שיסיעו אותן כל הלילה, עד שהגברת התפכחה קצת, אחרי כשעתיים שלוש (כמו שזה קורה, במקרה הטוב…). המסירות של החברה שלא נטשה נגעה לליבי. כמובן שנשארנו איתן והשגחנו עליהן. באופן טבעי, אנו תמיד מצוידים במים ועוגיות ובגדים חמים; בתקופות קרות, אתה צריך לראות איך הנערות האלה מגיעות למסיבות בלבוש מינימלי. אנחנו עם פליזים, והן רועדות מקור. במסיבות נוער, אנו אוספים את השיכורים והשיכורות לפינה, ומטפלים ומשגיחים עליהם, כדי שחלילה מישהו לא יאבד הכרה או ייחנק; הם לא יודעים מה קורה איתם בכלל".
על הטיפול בשתויים, מרחיב כהן: "לצערי, זה הפך להיות לאיזושהי נורמה, שמותר ושותים בכל מקום, והיום בכל עסק שפותחים אם זה בוטיק, מכולת, משרד עו"ד וכו', בפתיחה זה שולחן עם משקאות חריפים. גם בבתים אנחנו כהורים לא תמיד מקפידים לשמר את החשיפה הזאת מול הילדים שלנו, ואז נותנים לזה לגיטימציה. איננו מצליחים להעביר את המסר של המשמעויות לעניין. את כל זה אנו מנסים להעביר לאותן קבוצות עם אלכוהול, שאנחנו פוגשים בפעילות. אנו מביאים להן דוגמאות של השפעת אלכוהול בצירוף משקאות ממתיקים וה'רד בולים' האלה, משקאות האנרגיה; פיזיולוגית בגוף, כל אחד יוצר תופעות אחרות, מנמיך או מגביר את לחץ הדם, וההתנגשות הזאת בתוך הגוף לא פעם מביאה לקריסה של מערכות ולאשפוזים של בני נוער. אנחנו מסבירים להם את זה, והם יושבים איתנו ומקשיבים לנו, וגם מנהלים שיח. אנו שואלים אם הנערים יודעים למה אלכוהול גורם, ואז מתחיל דיון, וזה מחבר אותם אלינו. אם אנחנו קולטים מנהיג או מנהיגה, אנו נותנים לו במה יותר גדולה, ו'מתעמתים' איתו, במטרה להביאו להבנה, מתוך תפישה שהוא יוכל להשפיע יותר, אחרי שנלך. אגב, בחמש השנים האחרונות הייתה פעם אחת אלימות, לא מזמן, כאשר מישהו כמעט דרס מבלים עם אופניים חשמליים, והתפתח איזשהו ויכוח לא נעים בין ראש הצוות של 'הסיירת' לאותו בחור".
מי מממן את הפעילות שלכם?
"אנחנו ממומנים בידי העירייה, כשהגופים שמממנים בפועל הם 'כיוונים', לשכת ראש הרשות, מינהל החינוך העירוני, 'עיר ללא אלימות' והרשות העירונית למלחמה באלכוהול וסמים. אנו משתתפים בישיבות תקופתיות, שמתקיימות לאורך כל השנה, ובעיקר בקיץ, לקראת 'לילות לבנים' ו'קיץ חם', מעבירים אינפורמציה ומקבלים".
והוא מדגיש: "יש לנו ב'סיירת' מטרות נוספות, כמו איתור נערים, שנפלטו ממערכות חינוכיות. הייתה תקופה, שנתקלנו בסיורים בבני נוער, שנפלטו ממוסדות חינוך מסיבות שונות, והמסגרות לא דיווחו לרשויות שהנערים לא לומדים. במקרים כאלו, אנחנו (בהסכמתם של בני הנוער, כמובן) מעבירים את הפרטים שלהם לאגף החינוך בעירייה, ואיתם ביחד האגף מנסה או להחזיר את הנערים לאותו מוסד שנפלטו ממנו או למצוא להם מוסד חלופי, כך שלא יפלו בין הכיסאות. בשנה האחרונה, היו לנו לפחות שמונה מקרים כאלה. אנו גם מציעים סיוע למשפחות במידת הצורך, ובנוסף לטיפול בנערים".
"תומכים בילדים"
הוא מציין, שמתנדבי "סיירת הורים" הם "אנשים עם נשמה הכי גדולה שיכולה להיות, אנשים מיוחדים, שעוזבים את הבתים שלהם בימים הכי קרים ויוצאים לרחוב, ובימים חמים מהמזגן יוצאים החוצה בשעות הקטנות של הלילה, ומוכנים להסתובב ולדבר עם בני נוער, ואחרי זה הסבלנות והיכולת הנפשית והאקטיבית ליצור את הקשר ולהתחבר לנערים ונערות, כדי לסייע להם. כל אדם, שמביע נכונות להתנדב, מזומן לראיון אצלנו בבית 'הנהגת ההורים' ברחוב אברהם אבינו 91. האיש מגיע לראיון, ואנחנו מבקשים ממנו כמובן קצת קורות חיים, שואלים ומתרשמים איפה הוא עובד, ואחרי המיון הראשוני, הוא מוזמן להתנסות ראשונית, בהשתתפותי; אין מתנדב שנכנס ל'סיירת', שמישהו אחר חנך אותו בפעם הראשונה, אין מצב כזה כמעט. אנו מצטרפים לקבוצה, שעובדת באותו ערב, ומסבירים לו את כל התורה וההיסטוריה של 'הסיירת'. זה ממחיש, הדברים שרואים בשטח, ורק אחרי זה המתנדב למעשה מתקבל ל'סיירת הורים'. חשוב לדעת, שכל חבר מבוטח בביטוח מתנדבים, דרך הרשות".
לסיום, עם יד על הלב, האם אינך חושב שהפעילות המבורכת שלכם נעשית במקום עבודה הרבה יותר מקיפה, שהממסד במדינה צריך לבצע?
"אני מסכים איתך, אבל היות שגילינו שיש פער בעניין הזה, החלטנו שאנחנו רוצים להיכנס לנישה הזו, ולהשלים איזשהו פסיק קטן לטובת בני הנוער, כי בדרך כלל הרשויות מטפלות באירוע שכבר התרחש, וכל המטרה שלנו זה אולי למנוע את האירוע, אם אנו מגיעים אליו או נוכחים במקום, באמצעות סיוע והסברה. אנחנו מעבירים הרצאות בבתי ספר להורים, כדי להעיר אותם תרתי משמע, כי לא פעם אנו נתקלים בנערים, שההורים שלהם בכלל לא מודעים למתרחש איתם, לא חס וחלילה מתוך זלזול, אלא מתוך מעורבות. מסיבות מתחילות ב-23:30, 24:00, וההורים נותנים לילדם כסף, שייסע למסיבה. אנחנו ממליצים, שההורים יסיעו את הילדים למקומות הבילוי, כך הם מתחברים לילד ולמקום שבו הוא הולך לבלות ועם מי, ולהציע להסיע איתם עוד חבר או חברה, ואפילו להחזיר אותם בסוף הבילוי, למרות שזה קורה בשעות הקטנות של הבוקר, עם כל הקושי שבדבר. ואז, הילדים חושבים פעמיים איך הם ייראו אחרי הבילוי, כי אז הם יפגשו את ההורים שלהם. בדרך הזו ההורים יכולים להיות שותפים ותומכים בילדים, כדי לחשוף אולי פעילויות לא בריאות".
וכהן מסכם: "אנו מזמינים כל אזרח או אזרחית לבוא ולהתנדב, גם אם הם לא הורים; יש לנו ב'סיירת' שלושה רווקים וגם סבים וסבתות, שיותר פנויים ועם ניסיון חיים, ורואים את המהפך שהדור שלנו עובר. אנחנו עושים גם פעילויות העשרה למתנדבים, הרצאות, מפגשים חברתיים, סיורים וכדומה. מתנדבים אצלנו מנהג מונית, דרך מנהלי בנקים, ד"רים, אנשי תעשייה וניהול ועד אנשי חינוך ומורים בכל חתך של האוכלוסייה, כולם איכותיים ביותר".
כתבות נוספות במגזין
מסעדה עם ערכים
במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr
גיבורה על מדים
רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית