מגזין

"השריף של מינכן", הבאר שבעי שלנו באירופה

מגזין4 ביולי 2018    7 דקות
1

בגיל 51 בלבד, מנהל יורם ביטון את כל אזור מרכז אירופה של רשת המלונות הידועה "לאונרדו", אבל לא שוכח לרגע את עיר הולדתו. בראיון בלעדי ל"שבע", נזכר ביטון בימיו כנער בבירת הנגב, מספר איך עלה לגדולה בתחום ומגלה איך ניצחון אדום ב'טרנר' גרם לו להזיל דמעה באצטדיון של באיירן מינכן

"השריף של מינכן", הבאר שבעי שלנו באירופה
"באר שבעי כמו כולנו". יורם ביטון | צילום: אלבום פרטי

כשתראו אותו חנוט בחליפה מהודרת, לא תאמינו שמנהל אזור מרכז אירופה של רשת המלונות הידועה "לאונרדו", יורם ביטון (51), נשאר עדיין יורם מבאר שבע, הזוכר בערגה את ימי ילדותו ונערותו בבירת הנגב הקטנה של שנות ה-70 וה-80 הנוסטלגיות.

נפגשנו איתו, באחרונה, באחד מביקורי סוף השבוע שלו בעיר, לראיון במלון "לאונרדו" המקומי (שפעם, ביטון חלם לנהל אותו, פרטים בהמשך…). באופן מפתיע משהו, מתגלה המנהל הבכיר כדמות חביבה עד עממית ביותר, איש רעים להתרועע, אך גם כמנהל מוכשר כשד, שהצלחתו לא באה לו במקרה.

ביטון מספר: "אני יליד 'סורוקה'. גדלתי את רוב שנותיי בבאר שבע, מהיסודי ב'קורצ'אק' ועד מקיף ג', באר שבעי כמו כולנו. גרתי בדרך שמשון, ליד מקיף ג'. היינו הולכים לאצטדיון 'וסרמיל' ברגל. המשפחה שלי הייתה פשוטה ביותר; אבא שלי עבד בחברת 'רמט', ואימא הייתה עקרת בית. אנחנו חמישה אחים; חוץ ממני, שלושה אחים ואחות. הייתי ילד נורא עסוק. למדתי, שיחקתי כדורגל, אבל גם לא ויתרתי על חיי חברה; הייתי ב'צופים' וב'מחנות העולים', יצאתי לטיולים ולמחנות עבודה, ולעתים אפילו ויתרתי בשביל זה על הכדורגל. הנושא של אהבת הכדורגל היה אצלי כמו אצל כולם, לא מהבית והמשפחה, אלא מהשכונה ומהחברים; היינו יוצאים למשחקים, ומאוד פעילים".

והיית לא רע ככדורגלן מבטיח.

"נכון, הייתי כדורגלן טוב, בתפקיד של מגן-קשר. גדלתי בתחום ממועדון 'חוגלה' בשכונה ה', עוד לפני שהגעתי להפועל באר שבע. אחר כך, הייתי בהפועל בילדים, בנערים ובקבוצת הנוער, אבל לא זכיתי להגיע לקבוצה הבוגרת".

והוא מסביר: "זכינו בגביע המדינה לנוער, במשחק ששיחקתי בו 90 דקות בהרכב הראשון, אבל אז התגייסתי לצה"ל, ואפילו לא הזמינו אותי למבחנים לקבוצה הבוגרת. הלכתי ל'טכני' בחיפה, ושרתתי בחיל האוויר. אמרו לי אז בצבא, שאני יכול לתרום שם והוחמאתי מזה. בשלב מסוים, בשירות שלי בצה"ל, באתי להפועל באר שבע ושלחו אותי להפועל ירוחם. התאמנתי שם חצי שנה ולא אהבתי את הכדורגל הזה. מאוחר יותר, החלטתי שאני רוצה ללמוד אחרי השחרור מהצבא ונשארתי בסוף רק אוהד של הפועל באר שבע".

לא זכיתי להגיע לקבוצה הבוגרת". יורם ביטון ושמעון ביטון

"התפתחות יפה ומהירה"

לאחר שחרורו, "נסעתי שנה לארה"ב וחייתי בפלורידה. לפני כן, תקופה קצרה מאוד, עבדתי במלון 'גני מוריה' בים המלח כקצין ביטחון, שם 'נדבקתי' בחיידק המלונאות. באותו מלון הכרתי גם את אשתי להיום, הגרמנייה; היא הייתה פקידת קבלה ודרכינו התחברו. נסעתי איתה לארה"ב לשנה וכשחזרתי הלכתי למלון 'נירוונה' ים המלח. משם שלחו אותי ללימודים ב'טכניון' במינהל בתי מלון; זה היה או 'הטכניון' או 'תדמור' ול'תדמור' לא יכולתי ללכת. שילבתי את הלימודים עם עבודה ופעם בשבוע הייתי לומד. בזמנו, 'נירוונה' היה מלון פרטי, והיום הוא חלק מרשת 'פתאל', נקרא 'לאונרדו קלאב', ושייך לרשת שלנו. שם התפתחתי מפקיד קבלה עד לסמנכ"ל המלון אחרי שש שנים בלבד".

מרשים מאוד.

"כן, הייתה לי שם התפתחות יפה ומהירה. אחר כך, קיבלתי הצעה לעבוד בבתי מלון, בעיקר במזרח אירופה. כחמש וחצי שנים הייתי מנכ"ל מלון ברומניה בבירה בוקרשט ובהמשך ניהלתי רשת קטנה של ארבעה מלונות בוטיק (60, 70 חדרים בכל מלון) בהונגריה וצ'כיה. ואז, פגשתי את דוד פתאל, שסיפר לי על חזונו להקים באירופה רשת כמו שיש לו בישראל. הוא שמע שאני דובר גרמנית וגם עוד חמש שפות: איטלקית, צרפתית, עברית, רומנית וכמובן אנגלית ושאני חי עם משפחתי והילדים בגרמניה, והציע לי לעזור לו להקים את הרשת הזו".

ושלא תחשבו שמדובר ב"קייטנה": "כל הזמן, הייתי נע ונד באירופה; טיסה זו תרבות עבודה ביבשת הזו. למזלי, אשתי הבינה את זה ותמיד תמכה וגידלה את הילדים לבד. זה נורא קשה, אבל בסך הכל רציונלית (ולא אמוציונלית…), כל אחד צריך לעשות את חלקו בעניין. התחלתי מניהול מלון קטן במינכן והשאר היסטוריה. אחרי זה, התפתחתי לניהול 10 מלונות, והיום רק במינכן יש לנו 11 מלונות, שהקמנו או רכשנו. פתאל קורא לי 'השריף של מינכן'. אנחנו מחוברים לכל הסמלים הבולטים, כמו באיירן מינכן ו-BMW; כולם פרטנרים שלנו היום. יש לנו נט-וורקינג חזק ביותר במינכן".

"פתאל קורא לי השריף של מינכן". עם דוד פתאל

ואיך הגעת לתפקידך הנוכחי?

"לפני כשנה, רכשנו רשת בריטית של מלונות בשם 'ג'וריס אין', בתי מלון של ארבעה כוכבים. ואז, דניאל רוג'ר, שניהל את אירופה ברשת ועבדתי תחתיו כמנהל אזור דרום גרמניה ושוויץ, עבר ללונדון בעקבות הרכישה הזו, ואני נקראתי לנהל בינואר האחרון את מרכז אירופה, הכולל כ-80 מלונות בסטנדרט ארבעה כוכבים וארבעה כוכבים סופירייר. אלו מלונות עסקיים בערים מובילות ביבשת, הרוב בגרמניה, וגם באיטליה, צ'כיה, פולין, הונגריה, אוסטריה, שוויץ וספרד".

"אני רוצה להתחבר"

הכל טוב ויפה וענייני, אבל כשביטון מדבר על באר שבע, עיניו ממש נוצצות כשהוא אומר ברגש: "הכדורגל חיבר אותי חזרה לעיר. כמו שאמרתי, יש לנו קשרים חזקים מאוד לבאיירן מינכן ואני כמעט לא אומר 'לא' לבאר שבעים שמבקשים ממני להשיג להם כרטיסים למשחקים וכדומה; לשרים אמרתי שקשה לי לעזור להם, אבל לבאר שבעים כמו אורן סגרון ושמעון ביטון והמון אחרים, אני לא אומר 'לא'. אני רוצה להתחבר, יש לי תשוקה להתחבר ואני משיג להם כרטיסים למשחקים כי אני רוצה שהם יהיו איתי במלון. זה מחמם את הלב, ומחבר אותי לעיר. כועסים עליי לפעמים כשאני בבאר שבע, ולא מבקר אותם"…

איפה היית כשהפועל זכתה באליפות שלישית, לאחר 40 שנות יובש?

"באליפות הראשונה שהגיעה אחרי 40 שנה, באתי ארצה שבוע לפני שהאליפות הוכרעה לראות את המשחק בחוץ מול מכבי חיפה (מחזור אחד לסיום העונה), ולאחר שלא הושגה הכרעה כי הפסדנו, חזרתי לגרמניה. בזמן המשחק במחזור האחרון מול סכנין כשזכינו באליפות, הייתי חייב להיות עם לקוחות במהלך גמר הגביע הגרמני (באיירן מינכן מול דורטמונד), ועזבתי הכל; לא עניין אותי בכלל המשחק בגרמניה, וראיתי בלפ-טופ את המשחק של באר שבע. אגב, המשחק בגרמניה הוכרע בפנדלים, שכבר לא ראיתי"…

והזכייה באליפות ממש לא הותירה אותו אדיש: "אפשר להגיד, שהזלתי דמעה בלאונג' של האצטדיון ובכיתי כמו ילד. יש לי צמרמורת כשאני מדבר איתך עכשיו על זה. כל הילדות שלך עוברת ברגעים האלה לנגד עיניך. העדפתי באותו זמן את באר שבע על פני הקוויאר ופינוקים אחרים בגרמניה. אגב, הבן הקטן שלי, שהוא בגיל 15, משחק כקשר אחורי בקבוצה מקצועית והוזמן ליום הטלנטים של באיירן מינכן. הוא הגאווה המשפחתית שלנו. מהבית, הילד אוהב כדורגל ואשתי אפילו באה למגרשים"…

העדפתי באותו זמן את באר שבע על פני הקוויאר ופינוקים אחרים בגרמניה. ביטון עם מיכאל באלאק

"צריך לחלום בגדול"

מנכ"ל מלונות "לאונרדו" במרכז אירופה טוען, ש"די הגשמתי או שאני בדרך להגשים את השאיפות שלי מבחינה מקצועית; אני בודק ובוחן מלונות ברמה היומית. החלום שלי, כבחור צעיר, היה להיות המנכ"ל של המלון כאן, בזמן שהוא עוד נקרא 'הילטון באר שבע'".

"אני אומר לצעירים כאן שצריך לחלום בגדול, והשמיים הם הגבול. אין שום תקרת זכוכית, בטח לא היום, כשבאר שבע נמצאת יותר על המפה שלא כמו בתקופתנו".

למזלי, אשתי הבינה את זה ותמיד תמכה וגידלה את הילדים לבד. יורם ביטון והמשפחה

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"

כתבות נוספות במגזין

0

מנותקים

חשיפה: לפי הצעת תקציב משרד התחבורה לשנת הכספים 2019 ודברי הסבר שהוגשו לכנסת ה-20 בפברואר השנה, המטרופולין הרביעי של מדינת ישראל, מטרופולין באר שבע, כלל איננו קיים > אין אפילו פרויקט אחד שייצא השנה לביצוע מתוך שלל הפרויקטים, שהיקפם התקציבי נאמד ביותר מ-64 מיליארד שקלים

מגזין10 בנובמבר 2019    9 דקות
0

קחי אותי שרון

שרון אייזנברג מנפצת כל סטריאוטיפ על דוגמניות > בראיון ל"שבע" היא מספרת על השאיפות האקדמיות, הצילומים לקמפיינים ועל הזוגיות הצמודה עם כדורגלן הפועל באר שבע, דוד קלטינס

מגזין7 בנובמבר 2019    6 דקות

כתיבת תגובה

  • אייל
    כתבה יפה מאוד שכיף לקרוא

    איזו כתבה יפה על סיפור הצלחה לדוגמא ולתפארת המדינה. יש במה להתגאות. כל הכבוד. יורם ביטון