חרדים מתגייסים: בימים טרופים אלה, של הפגנות סוערות וחסימות כבישים אלימות של חלק מהחרדים במדינה, המתנגדים בתוקף לגיוס לצה"ל, מחשש לפגיעה בערכיהם התורניים, מתנהלת לה בבאר שבע מערכת מסודרת ויעילה לגיוס חרדים לצבא. עיתון "שבע" נפגש עם מייסד ומנהל הפרויקט, הקרוי "קידום נוער חרדי", חבר מועצת העיר שמעון טובול (35, נשוי + 4). באחרונה, זכה הפרויקט בפרס החינוך ע"ש יצחק ולבר ז"ל.

טובול, בעל תואר ראשון בחינוך ממכללת "אחווה", הלומד לתואר שני בתחום במכללת "מורשת יעקב" שברחובות, משמש מגיל 23 כמנכ"ל מוסדות "בית יוסף", מיסודו של רב הקריה החרדית המנוח, הרב בנימין בצרי זצ"ל (שבשנים האחרונות עומד בראשם בנו וממשיך דרכו, הרב יוסף חיים בצרי, שקיבל יחד עם טובול, יניר ישי, מתנאל מגירה ובועז טיירי את פרס ולבר – י.ס.ד), הוא דוגמה חיה לשילוב מוצלח של חיי תורה ועבודה; לצד עבודתו הציבורית (במועצה, כנבחר ציבור) והמקצועית (בניהול מוסדות "בית יוסף"), הוא מוצא גם זמן לפעול כ"חבר בכמה ארגונים וכיועץ של כמה חברות גדולות, המתעסקות בכל הנושא של עולם התשובה", וגם לבצע שירות מילואים קרבי פעיל חודש ימים בשנה.

מנכ"ל מוסדות "בית יוסף". טובול על אזרחי | צילום: פרטי

"חום ואהבה"

טובול מספר על תחילת הדרך של פרויקט הגיוס: "'קידום נוער חרדי' הוקם לפני כשמונה שנים; בזמנו, נפגשתי עם שוש ריחני, מנהלת המחלקה לקידום נוער באגף החינוך בעירייה, שהיא גם מנהלת היחידה לביקור סדיר; שני התפקידים הללו שלה יצרו אצלנו את החיבור. היא לקחה את פרויקט בני הנוער החרדים בתור 'בייבי', עם ערך מועדף, ובזכותה הפרויקט הזה נפתח. בהתחלה, היו מלא קשיים, כי הציבור החרדי לא כל כך אהב את זה; לקחת נערים שלא נמצאים בישיבות, ללמד אותם (לימודי) ליבה, ולגייס אותם לנח"ל החרדי. אולם, הרב בצרי נתן לזה גושפנקה, ולא רק גושפנקה סתם, אלא עמד על זה, בתמיכה רשמית שלו; הוא דיבר עם הנערים, ושכנע אותם להצטרף לפרויקט. נכנסנו גם לרב (אהרן יהודה לייב) שטיינמן (מהמנהיגים החרדים הבולטים במדינה – י.ס.ד), והוא נתן לנו את ברכת הדרך. אגב, הרב שטיינמן ביקש לשמוע את הסיפור של כל נער ונער. מדובר בנערים ללא מסגרת, שמסתובבים ברחובות, יש כאלה בגלל בעיות בבית, ויש עקב מערכת הישיבה מבחינה דתית (משבר אמוני). הבעיה הגדולה היא חום ואהבה, וכשאלו חסרים הנער נפלט; הרב בצרי היה כל כולו חום ואהבה, וזה מה שהוא רצה לתת לאותם נערים תלושים".

מה היקף הפעילות של הפרויקט?

"בשמונה השנים האחרונות, קרוב ל-250 נערים עברו דרכנו, קרוב ל-200 מהם גויסו, רובם כלוחמים, וקרוב ל-70 יצאו לפיקוד, ושבעה אפילו לקצונה. ותחשוב על זה שהם יכלו לא להגיע לכלום! חוץ מזה, מעבר לאידיאל שיש לי אישית עם כל הנושא הצבאי, שאני מאוד מאמין בו, הרב בצרי דגל הכי חזק במשפט, שמי שלא מגן על העולם בלימוד התורה, חייב להגן על העולם במסגרת צה"ל; הוא היה אידיאולוג בקטע הזה. והרב בצרי, ייאמר לשבחו, היה המתון שבמתונים. בהתחלה, גיבשנו קבוצה סביבנו, והיום זה כבר נהיה מפה לאוזן. הנערים יצאו כבר לקורס צלילה ('כוכב' ראשון ושני, בקבוצות של 10 נערים), קורס ספרות סת"ם (לכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות – י.ס.ד), קורס הישרדות כהכנה לצה"ל שכלל שלושה ימים בשטח רק עם מוצרי מזון בסיסיים בהדרכת מפקדים מסיירת מטכ"ל ו'שייטת 13' ועם אימון קרבי וקורס מדריכי טיולים; יש לנו מדריך בוגר סיירת מטכ"ל, המלווה אותנו כבר חמש שנים, ונותן להם 'רעל' על צה"ל, אתה לא מבין כמה. יש להם גם פעילויות של רכיבה על סוסים, גיבושים וקורס לתיקון פלאפונים, דברים שיכינו אותם טיפה לקראת היציאה לצבא".

הפעילות העיונית חברתית מתבצעת "מול הישיבה; השכרנו מתחם של 180 מ"ר במרתף גדול, קומת קרקע במרכז מסחרי, ואנחנו מפעילים שם כיתות לימוד. בבוקר עד 13:00, מתנהלים לימודי קודש: גמרא, דינים, הלכות ומוסר, בעיקר מהספרים התורניים הידועים 'חובות הלבבות' (שחיבר רבנו בחיי – י.ס.ד) ו'מסילת ישרים' (של הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו – י.ס.ד) ותורת רבי נחמן מברסלב. אחר הצהריים, ישנה השלמה ל-12 שנות לימוד במקצועות אנגלית, מתמטיקה, ספרות ואזרחות, הכל כמובן בהתאמה למגזר החרדי. בנוסף, פתחנו בישיבה, בשיתוף עוד כמה חבר'ה מבאר שבע, כולל לחבר'ה שלמדו בישיבות, והיום עובדים ('בני תורה עובדים'). הכולל הזה הוא ברמה יותר גבוהה מאשר ב'דף היומי', כאשר כולם בערך באותה רמה".

קשר עמוק. טובול והרב בצרי המנוח | צילום: פרטי

"המשרתים 'מתיישרים'"

וכיצד אתם מממנים את הפרויקט?

"רשת 'עתיד' עם פרויקט 'הילה' מתקצבים אותו בלימודי הבוקר, ושוש ריחני דואגת מכל הלב לעניין האמנויות. את המימון ללימודי אחר הצהריים אנו משיגים בעיקר מתרומות. אגב, אני משאיר את הנערים פה עד שמונה תשע בערב, בפעילויות של סנוקר, ביליארד, 'סוני פלייסטיישן' וכו', כך שהנער לא צריך לצאת החוצה בכלל, לפעמים ישר לוויכוחים עם ההורים בבית המובילים לוונדליזם. מספר התלמידים בכל מחזור נע בדרך כלל בין 30 ל-50, והשנה יש לנו כבר 54 נערים, ואנחנו מגיעים למאה אחוזים מהנערים שנפלטים מהישיבות בעיר. בסך הכל, הפרויקט הולך וצובר תאוצה. יש לנו גם עוד מסגרת לחבר'ה יותר תורניים שלא 'נפלו' מישיבות, אבל הם פשוט לא מצליחים להסתדר בהן; ארגנו להם השלמה של 10 שנות לימוד, רק תורניות; ידוע הרי, שחסרות בבאר שבע מסגרות חינוך למגזר הדתי והחרדי, שאוכלוסייתו גדלה כל הזמן; יש ישיבה חרדית ואחת ושתי ישיבות דתיות לאומיות בלבד. קיימים גם סוגים שונים של חרדים, שגרים בעיר: חרדים מבית, בעלי תשובה, חרדים נושרים וחרדים שלא מסתדרים בישיבות, ולכולם צריך למצוא פיתרונות, כל אחד לפי צרכיו הפרטניים. הרב בצרי אמר לי פעם, שהוא מעדיף לקבל אותם בתחילת 'הקלקול' שלהם, ולא אחרי שעברו כל מיני דברים לא פשוטים, והם מגיעים אליו בתור בעלי תשובה".

לא פעם, מתייצב חבר המועצה החרדי במדי צה"ל ישירות לישיבות מועצת העיר, אך לא רק שם: "כשאני עושה מילואים, אני בא על מדים אל הנערים בפרויקט, עובר דרכם, כדי לתת להם הרגשה שגם אנשים שקרובים אליך ביומיום ואתה סומך עליהם, עושים צבא; הדוגמה האישית מקלה על כניסתם לצה"ל בהמשך".

וזה עוד לא הכל: "פנינו גם לשירות האזרחי לאומי, והצלחנו להשיג דרכם (באמצעות פרויקט 'עיר ללא אלימות') 35 אברכים שלומדים בכוללים בבאר שבע, ועושים שירות לאומי ארבע שעות ביום. האברכים האלו מגיעים ללמוד עם הנערים בפרויקט שלנו, כחונכים אישיים. כך, גם האברכים נותנים שירות למדינה, וגם הנערים שלנו מקבלים מעטפת רוחנית וחום ואהבה (כמו שפסיכולוג נותן), ממישהו שגדל כמוהם בישיבות".

אבל איך מתמודדים עם הרחוב החרדי, שלא ממש מעודד גיוס לצבא, כפי שאנחנו רואים גם בתקופה האחרונה?

"תראה, בבאר שבע אין לך בעצם ממה לפחד; יש לי שני אחים שעשו שירות בצה"ל, ושלושה שעשו שירות לאומי. לפני הגיוס, תמיד מפחידים את הנערים מה הולך להיות להם בצבא. אולם, הנח"ל החרדי הוא מסגרת חמימה, דבר מבורך מאוד, שבמסגרתו המשרתים 'מתיישרים', וחוזרים להיות יהודים יראי שמים, לא בהכרח תלמידי הישיבה הכי גדולים, אבל מתפללים שלוש פעמים ביום, עושים 'עתים לתורה', ומחנכים את ילדיהם בחינוך תורני, כך שהם בעצם הופכים להיות אנשים מהיישוב. אבא אחד מ'הקריה' סיפר לי, לא מזמן, שארבעה מחמשת ילדיו למדו בישיבות, ואחרי שהתחתנו עברו לגור ביישובים של הנשים שלהם. דווקא הבן החמישי שלא למד בישיבה, ועשה הכי הרבה בעיות עד שהתגייס לצה"ל, נשאר בסופו של דבר לגור ליד אביו המוגבל קצת, אותו אבא, שלא האמין בו בהתחלה, שיצליח להגיע למשהו"…

"חייב להתגייס". שמעון טובול | צילום: פרטי

(הראיון המלא בגליון סוף השבוע המודפס. 2358)