מגזין

"צריכים להשתחרר מהסטיגמות"

מגזין23 במאי 2018    7 דקות
0

שחקן תיאטרון באר שבע, עלא דקה, בכנות לא אופיינית לאנשי במה ולמרות ההצלחה הגדולה כבר בגיל 23, מסתבר שהוא בכלל רצה להיות זמר. ראיון

"צריכים להשתחרר מהסטיגמות"
מתוך "הבן דוד" | צילום: שחף הבר

עלא דקה (23) הוא מה שבתעשייה אוהבים לכנות "עשוי מאבק כוכבים". הוא רק בן 23, אך מהגיחה הטלוויזיונית הראשונה שלו היה ברור שיש בו מהחומר ממנו עשויים כוכבים. תוסיפו לזה את העבודה שבמדינה המורכבת שלנו, דקה הוא שחקן ממוצא ערבי, ותקבלו סיפור שמספר את עצמו.

כמו לא מעט מהכוכבים המקומיים שלנו היום, דקה הוא תוצר בית הספר למשחק – גודמן בבאר שבע. אם תרצו, מחלקת הנוער של תיאטרון באר שבע. את לימודיו בבית הספר, עשה השחקן הצעיר בכפר הנוער אשל הנשיא ואת כל חייו העביר בבאר שבע.

דקה הוא גם כזה שהגורל לקח אותו לתחנות שונות בקריירה ואם זה היה תלוי בו, כנראה שהייתם רואים אותו על הבמה, שר ומנגן בגיטרה. אבל החיים לוקחים אותנו לכיוונים שונים ודקה מצא את עצמו דווקא בעולם המשחק. עכשיו, עם סרט קולנוע מצליח בהשתתפותו, בבימויו של צחי גראד ותפקידים בתיאטרון באר שבע, נראה שדקה מצא את הכיוון שלו.

"האהבה האמיתית זה מוזיקה"

"אם לומר את האמת, אני ניסיתי לעשות את זה במוזיקה, בשירה", מתחיל דקה את הראיון. "הייתי באודישן ל'דה וויס' ואיכשהו זה דווקא גרם לי להגיע למשחק ול'גודמן'. לא הצלחתי להתברג כאחד המוזיקאים. הייתי באודישן עם השופטים, הם מאוד אהבו ולא הסתובבו", מודה דקה בכנות לא אופיינית לאנשי במה. בכלל, נראה שאצל דקה אין חרטות. הוא אומר את הדברים כהווייתם, בלי להתבייש או להסתתר מאחורי מסכות: "האודישן הזה עשה מספיק רעש כדי שאני אקבל יותר אופציות. להפתעתי, זה היה יותר לכיוון המשחק ולא למוזיקה. ואז אמרתי לעצמי, רגע, אולי אני צריך להיות שחקן".

אין חרטות. דקה ב"הבן דוד" | צילום: שחף הבר

הגורל נוכח מאוד בקריירה של דקה, כשגם הבחירה להגיע לגודמן, היתה די מקרית. "התגלגלתי למשחק במקרה. הגעתי לבית הספר למשחק אחרי שרפי ניב, המנהל האמנותי, ואיילת בראל, היום מנהלת תיאטרון הילדים באר שבע, אמרו לי לבוא לעשות אודישן. אמרתי ישר שאני לא יודע אם אני שחקן. אבל אמרו לי 'מה אכפת לך'? מה יקרה אם תלך לאודישן'. אחת הסיבות הייתה שלא ידעתי איך ההורים שלי יקבלו את זה. בבית הספר אמרו שיפתרו הכל ויהיו מאחורי, ובאמת היו ודחפו אותי קדימה. אני חייב לצוות בית הספר הרבה", הוא משחזר.

דקה מסביר כי היום, המשפחה שלו בכלל וההורים בפרט, תומכים בו בכל צעד בקריירה, בניגוד להתחלה: "לא כל כך רצו שאהיה שחקן. ההורים שלי פחדו, כמו כל הורה, מהפרנסה. היום הם מאוד בעדי. הם כאילו לא רצו שאלך ל'דה וויס' מצד אחד, אבל מצד שני מאוד התרגשו מזה, ידעו כמה אני רוצה לעשות מוזיקה. אני עדיין רוצה לעשות מוזיקה, אני כותב שירים, מלחין ומוזיקה זה חלק גדול מהחיים שלי ויכול להיות שאני אחזור לזה בעתיד. האהבה האמיתית זה מוזיקה, אבל זה כמו שתגיד את מי אתה אוהב אבא או אמא. היום שני הדברים מביאים אותי למקומות אחרים".

האהבה האמיתית זו מוזיקה. עלא דקה מתוך "סוליקא" | צילום: מעיין קאופמן

"להסתכל על החיים בצורה עמוקה"

אי אפשר להתעלם מהעובדה שדקה מחזיק בכרטיס ביקור קצת "שונה" מכל שחקן אחר. תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל העובדה שהוא מגיע ממוצא ערבי, היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלו כאדם אבל גם כשחקן. "הבנתי בשלב מוקדם שזה יכול להאט אותי או לעשות לי רע. אבל אז הבנתי שזה גם עושה טוב ויש יתרונות וחסרונות. אתה נולד עם אלמנטים בתוך הנשמה שלך וזה אחד האלמנטים בנשמה שלי. אלה הקלפים שקיבלתי ואני צריך ללמוד לנצל את הקלפים האלה לטובתי. אני צריך לנצח עם הקלפים האלה. לא קיבלתי יד פחות טובה", הוא אומר. "היתרון נמצא בתוך החיסרון. היתרון הוא שאין הרבה שחקנים ערבים-ישראלים. מצד שני, אולי האוכלוסייה לא פתוחה מספיק עדיין לקבל שחקן ממוצא ערבי, למרות שעכשיו יש התפתחות רצינית. זה משהו שלא היה לפני 8-9 שנים. היתרון הוא שזה גורם לי להסתכל על החיים בצורה עמוקה, בטח בבאר שבע. אני מבין יותר אנשים וזה עזר לי מאוד בהבנת דמויות".

נראה שמהר מאוד הגעת לפסגה. קיבלת תפקידים ראשיים בתאטרון ושיחקת כבר בשלושה סרטי קולנוע.

"אני מתמיד. אני עובד מאוד קשה כדי להגיע. זו לא דרך קצרה. ניסיתי את הדרך הקצרה דרך הריאליטי וזה לא הלך לי. היום אני מאמין בעבודה קשה וכל דבר, גם אם הוא הקטן ביותר, מוסיף לי לניסיון. בגלל ההצטברות של הדברים, אנשים מכירים ואוהבים אותך. כשאתה נחמד לאנשים ועושה דברים טובים שמדברים לאנשים, בטח לאנשים שגדלתי איתם, זה הכי חשוב בעולם. אתה אומר שהגעתי לפסגה מהר, אבל אני אומר שאני כבר שש שנים קורע את התחת בעבודה מאוד קשה".

הבן דוד

עכשיו כאמור, דקה משחק בסרט "הבן דוד". הסרט מגולל את סיפורו של נפתלי הליברל, שחקן, יוצר ואיש משפחה, שאוסף מוקדם בבוקר את הפועל הערבי פאהד, לטובת שיפוץ הסטודיו שלו, הצמוד לביתו שבישוב כפרי במרכז הארץ. בדיוק באותו בוקר מותקפת נערה בישוב, וחשדם של השכנים נופל על פאהד. נפתלי יוצא להגנתו של פאהד ולהגנת השיפוץ עליו הוא חולם זמן רב, אלא שהמציאות גדולה עליו. הוא לא מצליח להתמודד עם ההתנגדויות והלחצים סביבו, ובמהלך יממה אחת חייו הולכים ומשתבשים: השיפוץ לא מתקדם, ריב עם אשתו מתפתח, הפועל מרגיש מאוים מול אנשי הכפר, פגישה חשובה של נפתלי נכשלת ועוד. כל זה קורה בזמן שפאהד מתגלה כתחמן, ובמקביל הולך ומתרופף ביטחונו של נפתלי בחפותו של העובד שלו. על התפקיד הזה, דקה היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית שחקן המשנה. בנוסף, בימים אלו אפשר לראות אותו על המסך הגדול בדמות הטרוריסט ב"שבעה ימים באנטבה", ולאחרונה ראינו אותו מופיע בטלוויזיה בסדרה "המדרשה" וב"תאג"ד" ולפני כן בסרט "מעבר להרים ולגבעות".

בסרט "הבן דוד", דקה, משחק את דמותו של פאהד, הפועל הערבי, מה שכמובן מעלה את שאלת הטייפ קאסט. "פאהד הוא דמות כמו כל דמות אחרת", אומר דקה. "כמו דמויות שטום הנקס עושה. לנו, בישראל, יש איזו חשיבה לגבי 'הפועל הערבי', אבל אם תטוס לונציה או צרפת, לא תמצא את זה. הפועל הערבי הוא דמות, כמו כל דמות אחרת בסרט. צריכים להשתחרר מהסטיגמות. אם זה מעצבן אותי שחושבים כך? זה לא באמת משנה. כי אם זה קורה במציאות ואני כועס על זה, אז לי לפחות יש את האופציה להילחם על זה בסרט, בתסריט. דרך פאהד אני נלחם, אני אומר שזה לא אני, זו לא המלחמה שלי, אבל זו הזדהות עם הדמות. כשבאים אלייך ואומרים לך שדפקת למישהו את האוטו. אתה אומר שזה לא אתה. אז זה מכעיס".

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"

עם צחי גראד ב"הבן דוד" | צילום: שחף הבר

כתבות נוספות במגזין

0

המלחמה שלפני החתונה

חשבתם שלכם היה יום רע? אז מה יגידו הזוגות הבאים שאמורים היו להתחתן

מגזין12 בנובמבר 2019    5 דקות
0

מנותקים

חשיפה: לפי הצעת תקציב משרד התחבורה לשנת הכספים 2019 ודברי הסבר שהוגשו לכנסת ה-20 בפברואר השנה, המטרופולין הרביעי של מדינת ישראל, מטרופולין באר שבע, כלל איננו קיים > אין אפילו פרויקט אחד שייצא השנה לביצוע מתוך שלל הפרויקטים, שהיקפם התקציבי נאמד ביותר מ-64 מיליארד שקלים

מגזין10 בנובמבר 2019    9 דקות

כתיבת תגובה