ב-2008 הוא עשה את צעדיו הראשונים בתיאטרון הרפרטוארי, בוגר טרי של בית הספר למשחק גודמן על הבמה הגדולה, בהצגה קומדיה של טעויות, ומאז הפך לשחקן מוביל ולאחד מסמלי התיאטרון.

כהן הוא בוגר המחזור הראשון של בית הספר למשחק-גודמן. הוא החל את לימודיו בשנת 2005 ובאותה תקופה בית הספר רק קרם עור וגידים.

"התחלתי ללמוד בגיל 25, בעיקר כי לקח לי מלא זמן לאזור אומץ. פשוט לא היה לי אומץ לעשות את זה לפני. זה היה הימור כי זה לא היה בית ספר כל כך, הוא רק הוקם, אבל דווקא זה הדליק אותי כי רציתי להיות חלוץ. אחרי זה נפגשתי עם שמוליק יפרח שהיה מנהל בית הספר וראיתי את הרעל שלו בעיניים, אז אמרתי שאני הולך על זה", הוא משחזר בשיחה עם "שבע".

כהן תמיד רצה להיות שחקן, אבל מצהיר שבתור ילד שדרותי, הוא היה מאוד מוכוון מטרה אחרת: "תמיד ידעתי שאני רוצה להיות שחקן. בתור ילד משדרות, דור שני למשפחה ממעמד הפועלים, זה מפחיד כי אתה מרגיש שאולי אין לך את הפריבילגיה לעשות את זה. אז דחיתי את זה ומאוד פחדתי. למדתי כלכלה וניהול עשיתי דברים אחרים, מהראש. עד שהחלטתי ללכת עם הלב. אני חושב שזה שהתבשלתי עם זה ושידעתי שאסור לי ליפול, השאיר אותי דרוך".

ההצגה הראשונה של כהן הייתה ב-2008, מיד אחרי שסיים את לימודי המשחק, ולא עוד תפקיד, אלא תפקיד ראשי בהצגה של תיאטרון באר שבע. "מיד כשסיימתי את לימודי המשחק, נתן דטנר שהיה המנכ"ל של תיאטרון באר שבע, לקח אותי מהכיתה ישירות לבמה", נזכר כהן. "הוא נתן לי הזדמנות וליהק אותי לתפקיד ראשי בהצגה 'קומדיה של טעויות'. זה היה עבורי רגע שאני לא אשכח אף פעם. הבנתי שיש לי פה הזדמנות שאני חייב לתפוס בשתי ידיים ולהבין אם אני באמת שייך. עד אז קיבלתי מחמאות, אבל בפעם הראשונה אני מחזיק תפקיד ראשי בתיאטרון רפרטוארי לקהל שמשלם כסף. זה היה מאוד משמעותי".

כהן זוכר את ההצגה הראשונה וגם את החזרה הראשונה, "מה שאני זוכר בעיקר זה את החזרה הראשונה על ההצגה. החזרות היו בתל אביב וכל הדרך התרגשתי והתהפכה לי הבטן. אני זוכר את שידעתי את התפקיד לפרטי פרטים. כבר בחזרה הראשונה ידעתי מי הדמות. אני גם זוכר את הפעם הראשונה שעליתי על הבמה במשכן לאמנויות הבמה. ההצגה הזו גם חנכה את המשכן, אז זו הייתה התרגשות עוד יותר גדולה. זה היה גם חדש לתיאטרון. לשמחתי הכל עבד כמו שצריך".