מועדון הפורום תמיד היה אחד מסמלי העיר באר שבע ולאורך השנים הפך למותג בקנה מידה ארצי. כבר מתחילת הדרך הפורום הציב סטנדרטים אחרים שבבאר שבע לא הורגלו אליהם. ועדיין, מי חשב אי שם בשנות ה-80 העליזות, שמועדון הפורום יהפוך למקדש בתרבות הבילוי בארץ. אחרי הכל, בסצנה בה מועדונים נסגרים בארץ ובעולם בקצב מסחרר, הפורום לא רק שרד במשך 30 שנה, אלא התבסס כמוביל בארץ בתחומו.

בראיון חגיגי לכבוד חגיגות 30 השנה למועדון, שמגיעות באופן סמלי במקביל לחגיגות ה-70 של מדינת ישראל, יוסי שוורץ, הבעלים של המועדון, מצהיר שמבחינתו הפורום הוא משפחה. משפחה שכוללת מאות עובדים, שחלקם נמצאים במועדון עשרות שנים. משפחה שהפכה את המועדון לבית השני שלהם. שם לדבריו, טמון סוד הקסם של אחד המותגים המובילים בארץ, כשמי ששותף מלא לאורך כל הדרך לצידו של יוסי, הוא אחיו רועי.

להיות פורץ דרך

יוסי שוורץ נולד בצפון אבל גדל בקיבוץ בדרום וכמו צעירים רבים אחרים, גם הוא הגיע לבאר שבע כדי ללמוד וחשב שיישאר כאן באופן זמני. הוא החל לעבוד בפאב הסמטה, שם התקדם עד ניהול המקום. כאשר הבעלים נאלצו לעזוב את הפאב, שוורץ קנה את הסמטה ומאז למעשה החל יחד עם אחיו רועי, לבנות את המותג שאותו אנחנו מכירים היום: "עוד כחייל אהבתי לבלות. התחלתי לראות הופעות של שלום חנוך ושלמה ארצי. בגיל 12 הייתי בהופעה של כוורת. כשהבאתי את שלום חנוך ביום הולדת שנה לפורום ב-89 הייתה לי צמרמורת כשהוא בא ללחוץ לי את היד. בגיל 15 הייתי רודף אחריו בפסטיבלים. אחרי שרכשתי את פאב הסמטה החלטתי להביא משהו שלא היה בבאר שבע. הבאנו את אריק לביא, אריאל זילבר, הדודאים ומתי כספי", משחזר שוורץ וממשיך: "שם זה התחיל וראינו שיש רעב גדול לעניין. זה מה שהנחה אותנו לכל אורך הדרך".

פסטיבל התמר, אינפקטד משרום. נחל זוהר 2010 | צילום: יח"צ

"כשפחתנו את המסעדה הראשונה-קמפאי, הזהירו אותנו שלא יהיה ביקוש. אמרו לנו אז-'מי יבוא למסעדה כזו מפוארת עם סוג כזה של אוכל בבאר שבע. מה אתם משוגעים? אחרי זה היו לא מעט ספקנים בהקשר של חדר הכושר שפתחנו. אמרו שאנחנו משוגעים וכבר במכירה מוקדמת מכרנו 1000 מנויים. אנחנו הבאנו את בוב דילן לבאר שבע ב-92 כשהוא היה קרוב לשיאו. לאורך השנים הבאנו בשורות חדשות לבאר שבע. זרם המסעדות שמגיע היום לבאר שבע, זה משהו שאנחנו התחלנו. אף אחד חוץ מאתנו לא עשה אז הופעות באצטדיון. זו לא החלטה אסטרטגית, זה גם בא מהבטן. בכל דבר שעשינו לקחנו סיכון. פתחנו חברת היי-טק שהתחילה בבאר שבע במחסן מתחת לפורום. להכל היה צריך אומץ ואמונה. היו גם לנו כישלונות בדרך, אבל ברוך השם היו יותר הצלחות מכישלונות". בהקשר של המסעדות ובתי הקפה של קבוצת הפורום, שוורץ מציין כשותפים לדרך את אלון אלבז וגולן בוטבול, כמומחים בתחום הקולינריה ומי שמביאים את הזווית המקצועית בתחום ומובילים את העניין.

משפחת הפורום

לא משנה באיזו תדירות יצא לכם לפקוד את הפורום לאורך השנים, ישנם דברים שאי אפשר לקחת מהמועדון הוותיק בארץ. כל צעיר מסוף שנות ה-80 ועד היום, ביקר בצורה כזו או אחרת במועדון. אין באר שבעי או דרומי, שלא בילה בפורום לפחות פעם אחת בחייו. בשנים האחרונות המועדון עבר שינוי, כאשר ויותר-ויותר בליינים ממרכז הארץ וצפונה ומגיעים מדי סוף השבוע. עוד דבר שאי אפשר לקחת מהמועדון הוא הרלוונטיות והחלוציות. הפורום תמיד היה מוביל ולא מובל. הוא יצר טעם מוזיקלי, הוא יצר קוד לבוש, הוא הביא אמנים שמצאו בו בית חם והתפתחו בהמשך, הצליח לשמור על רלוונטיות גם 30 שנה אחרי שפתח את שעריו, ובנוף חיי הלילה מדובר במשימה קשה עד כדי כמעט בלתי אפשרית.

"מועדון הפורום זה סוג של מוסד במובן החיובי של המילה, זו משפחה", אומר שוורץ. "יש פה צוות גדול של אנשים שאנחנו קוראים להם דוסים, דו ספרתיים שנמצאים איתנו 10, 20 ואפילו 30 שנה. יש הרבה דברים שקשורים לכך שאנחנו עדיין רלוונטיים, אבל אין איזושהי נוסחה. אם הייתה כזו, כולם כבר היו מאמצים אותם. יש כמה נקודות שהופכים אותנו לכאלה. הראשונה היא אהבה ותשוקה למה שאנחנו עושים".

שוורץ ממשיך ומזכיר שוב את צוות העובדים של המועדון שמלווה אותו כמעט מתחילת הדרך. בכלל, נראה שחשובה לו מאוד המשפחתיות של המועדון והוא דואג להזכיר בכל פעם שהפורום זה ממש לא הצגה של איש אחד: "כאשר יש לך צוות קבוע שרץ איתך לאורך דרך ארוכה וכולם מרגישים שזה שלהם, אז זה הופך לממש עסק משפחתי. יש פה הרבה מאוד אנשים שזו המשפחה שלהם".

מועדון הפורום. מילניום 2000 | צילום: יח"צ

החיבור להפועל באר שבע

"אנחנו מרגישים כמובילים ומסתכלים על עצמנו, לא הסתכלנו על אחרים, רק על עצמנו. ואם כבר הסתכלנו על אחרים, אז רק לכיוון דברים שקורים בחו"ל. אנחנו מסתכלים רק על עצמנו, לא על אחרים. זה כמו בכדורגל. היום אני שומע מאלונה ברקת, אסי רחמים וברק בכר שהם מסתכלים רק על עצמם ולא על אחרים. כשאתה מסתכל על אחרים אתה נגרר, כשאתה מסתכל על עצמך, אתה מוביל". שוורץ מזכיר את אלונה ברקת, אסי רחמים וברק בכר שמבחינתו הם מעין שילוש קדוש ולא סתם. שוורץ אוהד ותיק של הקבוצה, כזה שגם היה הבעלים של המועדון במשך שלוש שנים, כשותף של רן פסח בשנות ה-90. מי שמגיע למשחקי הקבוצה יכול לראות אותו כאורח קבוע ביציע הכבוד, לא רק באצטדיון טרנר, אלא גם במגרשי החוץ אליהם מגיעה הקבוצה. לא הרבה יודעים אבל הוא היה הבעלים הכי צעיר של קבוצת כדורגל בישראל, כאשר בגיל 30 בלבד היה שותפו של פסח והוא לא שוכח את אותן שנים מדהימות מבחינתו.

"הייתי רווק ועברתי שלוש שנים חווייתיות מאוד. כל אימון הייתי מגיע. בטח כל משחק. אני חושב שלא פספסתי שום אימון. אני אוהב כדורגל מגיל קטן. הייתי אוהד שרוף שנוסע אחרי הפועל באר שבע לכל משחק. פתאום בגיל 30 הייתי בעלים. אני זוכר שנסעתי לתל אביב והחתמתי את אורי מלמיליאן". בהקשר לבעלות על קבוצת כדורגל, לשוורץ יש תובנה מעניינת: "אומרים שיש שלושה דברים שהרגע הכי משמח בהם זה כשאתה קונה אותם ולאחר מכן מוכר אותם: אופנוע, יאכטה וקבוצת כדורגל. החיידק הזה מכונן בתוכי עד היום".

שוורץ אגב, טוען בתוקף שגם אם אלונה ברקת תרגיש תחושה של מיצוי ותחליט לעזוב, הוא לא יחזור כבעלים ראשי: "קודם כל אלונה לא תלך לשום מקום. חוץ מזה שמבחינה אישית, היום הכסף שבעלים צריכים להשקיע כל שנה בכדורגל גדול עליי". גם בכדורסל שוורץ היה הבעלים והיום הוא אחד הספונסרים הראשיים. "כפיר ארזי הוא אחד החברים שלי כבר 30 שנה. הוא ראוי לכל הערכה. הוא נותן את הדם והלב שלו. ואני משתדל כמה שיותר לעזור לו".

פסטיבל רבולושן. חוף ניצנים 2004 | צילום: יח"צ

"הכל פסיכולוגי בסוף"

בחניה של מועדון הפורום אפשר לראות רחבה ענקית שמיועדת כולה לפרויקט פורום אקספרס. מדובר בפרויקט במסגרתו הפורום עוזר לבליינים מכל הארץ להגיע למועדון בעזרת אוטובוסים ומיניבוסים. כל זה חלק משינוי המיתוג לפורום ישראל, מועדון שהוא לא רק של באר שבע, אלא של כל הארץ, שוורץ: "אנחנו חיים בכפר גלובלי, כמעט תמיד כשאתה הולך לכל מדינה בעולם אתה רואה שהמועדונים המובילים הם בערים המרכזיות. פה אתה רואה שהמועדון המוביל בארץ הוא בעיר פריפריאלית. כשהייתי צעיר בחלק מהשנים שהפורום קיים, הייתה תנועה לכיוון תל אביב. בשנים האחרונות הפכנו את זה, התנועה היא הפוכה. זה הכל פסיכולוגי בסוף. תמיד אמרתי שהדרך מבאר שבע לתל אביב יותר קצרה מהדרך מתל אביב לבאר שבע. בסוף, הוכחנו להם שזה אותו מרחק".

מועדון הפורום בלילה נראה נוצץ ומרגיש כמו איביזה, ברלין או כל עיר בירה אחרת. אך מאחורי הפרויקט הענק הזה יש מאות עובדים שעובדים בכל יום, כדי שאתם תוכלו לקבל בלילה את כל מה שאתם רוצים לקבל מהמועדון, שוורץ: "אני גאה בכך שאנחנו מעסיקים כל כך הרבה עובדים. במועדון מועסקים באופן ישיר 450 עובדים ומעבר לזה יש ספקים קבלנים ומוניות. כל שירות שאנחנו צריכים אנחנו נותנים קודם כל לספקים מקומיים. בגדול, בכל הקבוצה אנחנו מעסיקים בין 1300 ל-1400 עובדים, שזה מספר עצום עבור מגזר הפרטי".

אז איך נראה סדר יום של אדם שהצהיר בעבר שהוא עובד 18 שעות ביממה? בעיקר עבודה, עבודה ועוד קצת עבודה. לדבריו של שוורץ אפשר לצפות ללא מעט הפתעות: "אנחנו כבר מתכוננים לדברים גדולים. חוף ניצנים לדוגמא חוזר אלינו אחרי שבע שנים ויהיה שלנו לעשור הקרוב. כבר ביולי נביא את סולומון למסיבה ובשנה הבאה אנחנו מתכננים להחזיר את בומבמלה. בגלל שאני כבר לא ילד אבל רוצה להרגיש צעיר עוד הרבה שנים, אני עושה את מה ששמעון פרס, אותו הערצתי, אמר. פרס אמר שכאשר החלומות שלך יותר גדולים מההישגים שלך אתה צעיר. ברוך השם ההישגים שלנו גדולים אבל החלומות גדולים. בסוף, אין משהו שיותר משקף את ה-DNA של הפורום מאשר השלט שתלוי לי במשרד בו כתוב-'Work hard, Have fun, Make history', זו המהות וזה מה שמשאיר אותנו רלוונטיים".

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע המודפס של "שבע"