במשך שנים רבות, נתפסו הנחירות כנחלתם של הגברים. ל"שבע" נמסר, שמחקר ישראלי חדש של חוקרים בבית החולים "סורוקה", בהובלת פרופ' נמרוד מימון (מנהל מחלקה פנימית ב' ומומחה במחלות ריאה), שפורסם באחרונה, בכתב העת Journal of Clinical Sleep Medicine, מראה שגם נשים נוחרות, אם כי לעתים קרובות הן לא מודות בכך, וגם אם כן הן מתעקשות באופן שגוי שהנחירות שלהן אינן חזקות כמו של גברים.

נחירות הן הסימן השכיח ביותר לדום נשימה בשינה (obstructive sleep apnea), הפרעה המהווה גורם סיכון משמעותי ליתר לחץ דם ואירועים מוחיים, ירידה באיכות החיים ונטייה לישנוניות והירדמות בשעות היום. מזה שנים, ידוע שיש הבדלים מגדריים בהפניית מטופלים למעבדות שינה, לצורך אבחון הבעיה, ושנשים סובלות מתת אבחון של דום נשימה בשינה, מה שחושף אותן לסיכונים בריאותיים מוגברים.

המחקר ב"סורוקה" כלל 1,913 משתתפים בגיל ממוצע של 49 שנה, (675 נשים ו-1,238 גברים), לפני בדיקה במעבדת שינה. המשתתפים התבקשו למלא שאלון, ולדרג את חומרת הנחירות שלהם, ובהמשך נמדדה עוצמת הנחירות במעבדת השינה, באמצעים אובייקטיביים. נמצא שהנשים נוחרות בעוצמה של 50 דציבלים בממוצע, והגברים בעוצמה קצת יותר גבוהה של 51.7 דציבלים, בדומה לרעש המופק בעת שיחה בבית או בכל מקום שקט אחר. מהנתונים עלה, שלמרות שנשים נחרו בעוצמה דומה לזו של גברים, בקרב הנשים שהצהירו שהן לא נוחרות, כ-40 אחוזים כן נוחרות, ואף בעוצמה חזקה או חזקה מאוד. המספרים בקרב גברים אינם כה מרשימים: 6.8 אחוזים דיווחו שהם לא נחרו, כאשר במציאות רק 3.5 אחוזים אכן לא נחרו.

פרופ' מימון: "גילינו שלמרות שכמעט שאין הבדל בעוצמת הנחירות בין 2 המגדרים, מעט נשים נוטות לדווח על העובדה שהן נוחרות, וממעיטות בעוצמת הנחירות שלהן. העובדה שנשים מדווחות על נחירות בכמות מועטה מהמתואר, יכולה להיות אחד המחסומים, המונעים מהן להגיע למעבדת שינה, כדי לבדוק את איכות השינה שלהן. ממצאי המחקר מעידים, שעל רופאים לחפש אחר סימנים אחרים לדום נשימה בשינה בקרב נשים, ולא להתבסס על דיווח עצמי של נחירות בלבד, שכן נראה שהסטיגמה המגדרית משפיעה על תשובות הנשים המטופלות. יש חשיבות לאבחון דום נשימה בשינה, למניעת סיכונים בריאותיים משמעותיים ובמטרה לשפר את איכות החיים".

"לשפר את איכות החיים". פרופ' נמרוד מימון | צילום: רחל דוד "סורוקה"