רכילות ולילה

“להיות סמל זה נטל”

רכילות ולילה9 בדצמבר 2019    11 דקות
0

צחי גולן היה במשך שני עשורים הסמל של חיי הלילה בבאר שבע והחליט מכס הסלקציה מי יכנס ומי לא למועדון ה"פורום" > בשיחה מארה"ב גולן מספר על הזיכרונות מחיי הלילה הבאר שבעיים ועל תהליך הפונדקאות שעובר יחד עם בן זוגו

“להיות סמל זה נטל”
צחי גולן | צילום: באדיבות המצולם

כל מי שגדל בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 בבאר שבע, וודאי זוכר את התחושות רגע לפני הבילוי במועדון “הפורום”. החל מבחירת הבגדים “הנכונים” כדי להיכנס, ועד לדפיקות הלב המואצות בכניסה למועדון ורגע לפני המפגש עם הסלקטור, בתקווה לעבור את הבדיקה האחרונה לפני הבילוי. במשך יותר מ-12 שנה, על כיסא הסלקטור עמד אחד, צחי גולן, שעם השנים הפך לסמל של המועדון.

אין בליין מקומי שלא זוכר את גולן. אם זה ההערות העוקצניות בכניסה, הסטנדרטים הקשוחים, ועד הצבעוניות של האיש. למרות שזה נראה כמו עידנים, צחי גולן עזב את משפחת הפורום באופן סופי רק בשנת 2015. בין לבין הספיק ללמוד לתואר ראשון ולעזוב, לחזור לעוד תקופה בעמדה הסלקציה ולעזוב שוב, הפעם לתמיד, לארצות הברית.

את גולן, כבר בן 40, אנחנו תופסים לשיחה מפלורידה, שהפכה להיות הבית שלו. גולן, בן להורים אמריקאים ואזרח אמריקאי בעצמו, עבר לשם לפני כמעט חמש שנים ללמוד תואר שני. היום הוא מנהל השיווק בחברת אלקטרוניקה מאוד גדולה בארצות הברית, וקצת כמו בפורום, גם שם הוא בעצם אחראי על טיפול בכל מה שקשור לשיווק של החברה. “עזבתי ב-2011 לארצות הברית לשנה וחצי וכשסיימתי את התואר הראשון, חזרתי. ב-2015 עזבתי שוב ועשיתי תואר שני בתקשורת חזותית”. אגב, באותה חברה עובדת עוד אקסית של מועדון הפורום וחברה טובה של גולן, יפעת זיו.

כולנו זוכרים את גולן של מועדון “הפורום”, וככל שעברו השנים נראה היה שגולן יהיה כמו הפיטר פן של המועדון, הילד שלא יגדל. אבל גולן גדל. הוא כאמור בן 40 ושינה את הסטטוס לנשוי, לבן זוגו בשנתיים האחרונות, בחור בן 28 אותו הכיר בארצות הברית. ואם כל זה לא מספיק, אז בקרוב גולן גם יהיה אב לתאומים, בתהליך פונדקאות שעוברים השניים.

“לפני שלוש שנים התחתנתי ויחד עם בעלי התחלנו תהליך פונדקאות. אנחנו מצפים לתאומים”, אומר גולן. “בתהליך, אנחנו בעצם בוחרים אישה ומהביציות שלה ומהזרע שלנו מייצרים עוברים. אחרי זה יש את מי שנושאת את התינוק, שזו אישה אחרת, לא האימא הביולוגית. כולם אמריקאים בתהליך הזה”.

את בן זוגו, קולומביאני במקור, הוא הכיר כשהאחרון הגיע לטפל בתקלה בחברה בה הוא עובד. “בעלי הוא מהנדס מכונות. הוא הגיע לפה לטפל בתקלה. הכרנו שם וזה המשיך. החתונה הייתה על יאכטה בנמל במיאמי. המשפחה שלי הגיעה מישראל. גם ביקרנו בישראל. היינו יחד בתל אביב, בירושלים. הוא מת על ישראל. כמובן שגם היינו ב’פורום’. הייתה חוויה חבל על הזמן. אני מאוד מתרגש מהעובדה שאני אהיה אבא. אני מאוד מחכה לזה. זה מה שכל אחד רוצה בסופו של דבר. זה גם היה חלק מהמעבר שלי. כשעברתי לארצות הברית זה היה חלק מזה, היכולת להקים משפחה ושיהיו לך ילדים ביולוגיים”.

“בדור של היום לא הייתי יכול לעבוד”

גולן החל את דרכו הארוכה בפורום בגיל 18. הוא התחיל בכלל מאחורי הבר כברמן, עד שאוהד שנהר, היום הבעלים של מועדון הברקה, דחף אותו להיות הפנים של המועדון. “הייתי בן 18 ואוהד שנהר היה מבחינתי האח הגדול שלי, הוא דחף אותי לשיווק, לעמדה של הסלקציה, להכל. אם לא היה את אוהד שנהר, לא היינו מדברים היום. התחלתי שם ועד הרגע האחרון הייתי בעמדת הסלקציה, גם כשרציתי לעזוב, המשיכו לדחוף אותי לשם. גם כשחזרתי בגלגול השני ב-2013 הייתי בסלקציה. מי שעובד בסלקציה היום יודע שיש לזה תוחלת חיים מאוד מוגדרת, ואני המשכתי עוד ועוד”.

גולן אמנם כבר לא חווה את חיי הלילה בכלל, ואת אלה של באר שבע בפרט, אבל בעידן של היום, הוא בטוח שלא היה מצליח להתמודד. “בדור של היום לא הייתי יכול לעבוד עם כל המצלמות שכל הזמן מצלמים ותובעים אותך, זה דברים שלא היו בדור שלי, לא היו רשתות חברתיות. כשאתה עומד בכניסה וכולם מכירים אותך אין לך חיים פרטיים, אתה לא יכול לעשות כלום. אתה עומד בעמדה של הפורום 11,12 שנה ואין בנאדם שלא מכיר אותך. בסופו של יום, זה נטל בחיים. באיזשהו שלב לא רציתי את זה. הייתי אומר שזה נטל כבד. זו לא הגזמה. תשאל כל בנאדם היום, הוא יגיד לך את אותו הדבר”.

גולן היה הסמל של המועדון, הבנאדם הראשון שאתה פוגש וגם זה שיכול להחליט בתנועת יד לגרום לך לחזור הביתה בלי לבלות, “להיות סמל זה נטל”, הוא חוזר. “זה לא היה לי חיובי מבחינתי. להיות חלק ממשפחת הפורום זה דבר מדהים ונהדר. צריכים להבין שזו משפחה מדהימה. אבל זה הופך להיות מוגזם. כשאתה ילד בן 21 אז אולי זה כיף, טוב לך לעשות את זה. אבל כשאתה בן 30, אחרי 12 שנה בעמדה הזו, אתה מרגיש שזה לא מתאים יותר. בגיל 30 התחלתי להרגיש אפילו קצת פתטי להיות בכניסה, במיוחד כשאתה סלקטור ואתה צריך להיות מעורב בהכל. מה שנראה מאוד נוצץ מבחוץ הופך למביך. כשאתה צריך להיות מעורב בהכל זה לוקח ממך הרבה דברים, במיוחד נפשית. בגיל כזה אתה צריך להיות עם משפחה, עם ילדים”.

גולן ובן זוגו | צילום: אלבום אישי

לאורך כל השנים התפתחו להן אגדות אורבניות, לגבי החיים של גולן, כוכב חיי הלילה, ולגבי היחס שלו לבליינים. לגולן יצא שם של סלקטור קשוח, עוקצני, ציני, כזה שאתה לא רוצה לפגוש ביום לא טוב, כזה שבליינים מפחדים ממוצא פיו. “יש הרבה דברים שאומרים שאמרתי לבליינים. חלק מהם נכונים. אבל הייתי ילד. לקחתי את זה בצורה אחרת. זה היה בהומור. במקום להגיד לבנאדם ‘לך הביתה זה לא מתאים’, הייתי משתמש באמירות עוקצניות. אם הייתי סלקטור היום זה היה לי קשה כי היו תובעים אותי כל הזמן. אז לא הייתי מאופק כמו היום. אני אומר את מה שאני חושב, אני לא פוליטיקלי קורקט, אם מישהו היה מצלם אותי כל הזמן, לא הייתי יכול לעבוד, זה לא היה נגמר טוב”.

והנהגת גם קוד לבוש מסודר.

“זה נכון, היה קוד לבוש. אבל הסלקציה זה לא קוד לבוש, זה לא שאתה אומר אני לא אוהב חולצות פסים אז אנשים כאלה לא ייכנסו. אתה פשוט מזהה אנשים שלא מתאימים למסיבה, אני מתכוון לאנשים שיש פוטנציאל גדול שיעשו בעיות בתוך המועדון. אתה מנסה לנטרל אנשים שיכול להיות שיקרה איתם משהו, שיש סיכוי גבוה שיהיו אלימים בתוך המועדון. זו לא תחרות יופי. אם בנאדם חנון מגיע עם חולצה שהיא לא מתאימה אתה אומר לו פעם הבאה אל תבוא עם חולצה. אבל זה שטותי לדבר על זה עכשיו. היום דברים השתנו. ב-2009, 10 שנים לאחור לדוגמה, היה ידוע שאם אתה מגיע עם מותגים מסוימים אתה לא נכנס למועדון. היום זה לא ככה”.

זה היה מבוסס על הרבה סטריאוטיפים.

“היתה איזושהי הנחת עבודה, שקהל מסוים, לובש מותגים מסוימים. בזמנו הנחנו שזה סוג מסוים של קהל. המון דברים השתנו מאז. סלקציה זה ההיכרות שלנו עם הבנאדם, עם העבר שלו. זה מה שקורה שאתה 12 שנה במועדון, אתה מכיר את העבר של כל בנאדם”.

אתה מצטער על האמירות, על ההתנהלות שלך בעמדה הזו?

“אני לא מצטער על כלום. אני חושב שאין אנשים היום שיגידו שהם שונאים אותי או נפגעו ממני, אנשים הבינו את זה בסופו של דבר”.

היה טוב וטוב שהיה

גולן היה חלוץ בבאר שבע. נראה שבתקופתו היה יותר קל “לצאת מהארון” בחיי הלילה, הצבעוניות, המוזיקה, הכל השתנה, הרבה בזכותו “הרגשנו שאנחנו מובילים למשהו אחר” נזכר גולן, “השיא היה כשפתחנו את ליין הגייז. זה היה משהו שהפורום רצה לעשות הרבה זמן. זה היה תו תקן לאיכות בשנים האלו. היה ליין גייז בבאר שבע לפני, אבל מה שאנחנו עשינו, לא היה סדר גודל כזה בבאר שבע לפני. זה הפך להיות מיינסטרים. הבאנו את זה למיינסטרים. אבל זה לא היה רק להומואים או לסביות, זה היה ליין לכולם. כל מי שהוא שונה. היתה פתיחות להכל, לא היה רצון להביא מגזר מסוים. זה משהו שאני הבאתי ושקיבלתי מהפורום את היכולת להוביל את זה. היה קו להכיל את כולם”.

הבנתם שאתם עושים פה משהו חדש?

“כן. שבוע ניסינו לפרוץ גבולות, הייתה פתיחות למוזיקה, לבגדים ולאנשים. היינו חלוצים. ניסינו לעשות דברים. הכנסנו את עופר ניסים לפורום, הכנסנו דיג’אים הכרנו לקהל הבאר שבעי סוג מסוים של מוזיקה. ניסינו להביא משהו אחר וגם הצלחנו להביא. אני חושב שהיום אני מביא את החלוציות הזו לחברה בה אני עובד. אני גם מנסה לפתח במקום העבודה שאני נמצא, אבל יש הבדל מלפתח קהל. אז הייתה לי השפעה אדירה, לא היו גבולות. פה זה יותר מוגבל לבית שלי, למקום העבודה שלי”.

הרגשת את האחריות שלך כמוביל?

“חד משמעית כן. אתה מבין את האחריות שלך. וגם זה בסוף מתנקז לעובדה שהעבודה הזו כסלקטור, כאחראי על השיווק, הופכת לנטל. יש עליך המון אחריות על הכתפיים. בסוף זה לא רק לשווק את המסיבות, לעמוד בכניסה ולהחליט מי נכנס ומי לא. זה אחריות על הכל. אלכוהול החזרה הביתה, תאונות, אלימות. כל מה שקשור לחיי הלילה, וזה הופך לנטל כבד מאוד”.

אז אם זה היה נטל כבד, איך נשארת כל כך הרבה זמן?

“הפורום זו משפחה, וקשה לקום וללכת מהמשפחה. קשה להתגרש ממשפחה. זה מקום עבודה ששואב אותך. ברגע שאתה הופך לחלק ממשפחה כזו, מאוד קשה לך לקום וללכת”.

ומה לגבי האגדות על חיי ההוללות שלך?

“אין דבר כזה. לא היו חיי הוללות. בסוף, זו עבודה מאוד בודדה, אתה חוזר הביתה לבד. הסיפורים לא נכונים. בסוף, החיים הם די משעממים. בסופו של דבר אתה רואה כל כך הרבה אנשים ואתה חוזר לבד, אז זה עוד יותר קשה”

סיפרת לבן זוג שלך על התקופה הזו? הוא יודע מי היה צחי גולן?

“הייתי חייב לספר לו. אני חושב שהוא מבין. היום אנחנו כמעט לא יוצאים, אנחנו יותר עסוקים בלהקים משפחה ובתא המשפחתי שלנו. אנחנו נמצאים בעיר מדהימה, אנחנו מבלים, אבל זה רחוק ממה שהיה אז”.

לפרוץ גבולות. גולן | צילום: אלבום אישי

אתה מתגעגע?

“זו שאלה קשה כי להגיד שאתה מתגעגע אומר שאתה יושב כל היום, מסתכל לאחור ומתגעגע. אז לא. אבל מצד שני, אני יכול להסתכל על זה ולהגיד וואו, עשיתי את מה שעשיתי ואני שמח על זה. אנשים שמתגעגעים זה אנשים שרוצים לחזור ואני לא רוצה לחזור לתקופה הזו, אבל אני שמח על מה שעשיתי”.

יש לך הסבר איך מועדונים כמו הפורום והברקה מחזיקים כל כך הרבה זמן. הקהל משתנה, הבילוי משתנה אבל הם שם כבר כמה עשורים…

“אני חושב שהתשובה טמונה בקהל הבאר שבעי. הקהל בבאר שבע הוא קהל מאוד נאמן. הקהל הבאר שבעי זה קהל שיש לו סוג מסוים של הרגלים, והם לא אוהבים לשנות. הצעירים רוצים לצאת בשישי בערב, כל שישי. הקהל מתרגל לברקה ולפורום, ובשבילו זה הופך לבית. הפורום היה בית להרבה מאוד אנשים, הרבה זוגות הכירו שם. וזה הסוד”.

אז לסיום, מה למדת מהעמדה בה עמדת יותר מ-12 שנה?

“למדתי מהפורום מה זה לעבוד קשה, להאמין במה שאתה עושה. למדתי איך לפתח ביזנס, איך להקים ביזנס. כשהיינו פותחים ליינים זו היתה עבודה מאוד קשה. אנשים באים למסיבה ולא מבינים מה עומד מאחורי זה. זו היתה עבודה קשה. למדתי המון מהפורום ומשם התפתחתי. לשמחתי, מכל המניירות למדתי להיפטר”.

כתבות נוספות ברכילות ולילה

0

תכירו את ליאור נחמן

מי שהיתה נגדת בצה"ל הפכה למעצבת שיער מוערכת

רכילות ולילה14 באוגוסט 2020    דקה אחת
0

MISSGUIDED הושקה בסינמה סיטי באר שבע

החנות הראשונה בישראל הושקה עם הפרזנטורית של המותג בארץ, טיילור מלכוב

רכילות ולילה5 באוגוסט 2020    דקה אחת

כתיבת תגובה