טייב, מעצבת אופנה בת 29 מבירת הנגב, טוענת שמבחינתה, כבר מילדות ידעה שהיא רוצה להיות מעצבת אופנה. "אני זוכרת את עצמי בכיתה ה', יושבת עם מחברת ובמקום להקשיב למורה, הייתי מציירת שמלות כלה ושמלות לילדות", היא מספרת.

צילום: אבי פרי

"אז חשבתי שזה סתם תחביב ובגיל 20 כשגדלתי, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו כל חיי. מאז, הלכתי ולמדתי תפירה, עשיתי המון קורסים, למדתי עיצוב אופנה גם לתקופה קצרה ועבדתי ב-2 סטודיו לשמלות כלה אצל רות כהן והדס כהן. למדתי משתיהן המון על העיצוב של הדגם".

טייב מצהירה כי היא מקבלת המון סיפוק מהעבודה: "מה שהכי מספק זה העיצוב של דגם, להתחיל אותו מחתיכת בד לא ברורה ומחומרי גלם ואז לראות תוצר שהוא שלי. זה הכי מספק שיש. כשלקוחה יכולה לחייך מאוזן לאוזן מהתרגשות שסיימנו לה דגם שייצא מבחינתה מושלם, זה ממלא אותי. או לקבל ווטסאפ באמצע הלילה מלקוחה שכותבת שלא הפסיקו להחמיא לה על הדגם. יש ימים שאני יכולה לעבוד מהשעה 8 בבוקר עד 22:00 בלילה, שזה מה שקורה לרוב וזה ממלא אותי".

צילום: אבי פרי

לפני כשנה פתחה סטודיו בבעלותה ומבחינתה זו רק ההתחלה. "אני רואה את עצמי כמעצבת אופנה שיכירו בכל הארץ, הצעד הבא שלי זה לעצב שמלות כלה ומבחינתי השמיים הם הגבול, בעבודה קשה והתמדה", היא מספרת.

כשהיא לא עובדת על סקיצות לשמלות תמצאו אותה מבלה עם חברות, בעתיקה, או בבר הצ'יצ'י, ומדי פעם גם קפיצה למועדון הפורום.

"נופשים זה מבחינתי החיים, לראות מקומות חדשים, תרבויות שונות, ובעיקר כל מה שקשור לאוכל. מבחינתי כשיש מסעדה בערב או כל מה שקשור באוכל, אני מחכה לזה כמו

צילום: אלבום אישי

ילדה קטנה. אבל אני תמיד אזמין את המנה הקבועה שלי. המבורגר או פסטה".

כשהיא רוצה קצת שקט, היא נוסעת לים, שם היא יכולה לבלות שעות רק בלהסתכל עליו. היא כרגע לא נמצאת בזוגיות, אבל בן הזוג שלה חייב לדעת שאת הכביסה שהיא מקפלת, הוא יסדר בארון. מצד שני, היא תבשל לו בשמחה. "בוא נגיד שלניקיון אני פחות מתחברת, למרות שאין ברירה, אז צמודה אני לאקונומיקה. מזל שהיא קיימת".