בחודש אוקטובר האחרון, הלך לעולמו נועם כהן שהיה ידוע בכינויו "נומי", בתאונת אופנוע. כהן היה דמות מוכרת בסצנה המוזיקה המקומית ובסצנת ההיפ הופ הארצית. בחודש ינואר 2020, התראיין נומי ז"ל ל"שבע" ושם אמר משפט שבימים שלאחר מותו קיבל משמעות אחרת: "לא רוצה למות צעיר", הוא ענה בתשובה לשאלה איך יקרא לאלבום הבא שלו שיהיה אחרי גיל 28.

"נומי" היה דמות מוכרת בעיקר בסצנת ההיפ הופ בישראל. באותו ריאיון אמר: "אני ממלא הופעות. ועדיין אין עליי הרבה 'שיט' בחוץ. יצא לי בשנים האחרונות, להופיע הרבה מבלי שהוצאתי שיר. ופתאום, אמרו רגע, איך יש פה בן אדם שעובד מצד אחד, ומצד שני לא יודעים עליו כלום? באיזשהו מקום, אני גם שמח שלא יודעים עליי הרבה, כי זה מוסיף עניין ומסתורין. מצד שני, צריך עוד חשיפה".

"נומי" ז"ל לא היה מאלה שוויתרו. באותו הריאיון שקיימנו איתו לפני כשנתיים, סיפר שגם בתקופות הפחות טובות שלו מבחינת הקריירה המוזיקלית, תמיד הוציא שירים: "ללכת אף פעם לא הלכתי, אבל היו תקופות שהפסקתי ושוויתרתי. כשאתה בן 18 וחושב שאתה על גג העולם והכי טוב בארץ, אתה אומר לעצמך: 'וואלה, איך אני לא מצליח? למה הדברים לא קורים'? זה היה סוג של ייאוש כי מכירים אותי, יש לי צפיות והופעות, אבל אתה מרגיש שאתה לא מקבל את היחס שמגיע לך. היום, כשאני מסתכל על זה, אני מרגיש אידיוט, אבל בזמנו, זו הייתה תקופה כזאת, אבל תמיד הייתי שם. ואני לא חושב שהייתה שנה שלא הוצאתי בה שיר".

בסצנת ההיפ הופ ספדו לו בימים שאחרי התאונה הטרגית. רביד פלוטניק, אותו החל "נומי" לחמם בהופעות, ספד לו: "אני פשוט בהלם. איזה בחור זה. בוטה ופראי וכנה, עם מוח חד ופה שאומר כל מה שבא לו על המיקרופון. היה לו פוטנציאל להיות כוכב פרוע מהסרטים, ועם זאת הוא היה האיש הכי נעים להיות בסביבתו. לב של זהב. בחור כישרוני מלא פוטנציאל וחלומות ענקיים. חברי מתן שרון, ניסח את זה מדויק: פאקינג רוקסטאר עד הרגע האחרון".

מאז, במשך כמה חודשים, משפחתו וחבריו עובדים ימים כלילות להנציח את זכרו. זה התחיל עם הופעה לזכרו עם כל החברים מהסצנה בלבונטין 7 בתל אביב, והמשיך עם במה פתוחה בבאר שבע לצעירים שהוקדשה כולה ל"נומי".

אם עד לפני כשנה, "נומי" ז"ל היה מוכר בעיקר לחובבי סצנת ההיפ הופ, נראה שמאז מותו, יותר ויותר צעירים בבאר שבע נחשפו לשמו ולמורשת אותה הוא השאיר. מי "שעבדו קשה" בחודשים האחרונים, להנציח את שמו של "נומי" היו מירל מאור עמרם, יוצר בעצמו וחבר קרוב, ואימו של נומי, צופיה. העבודה התנקזה לפרויקט אחד, "אין לי זמן". פרויקט של "סברס", בניהולו של עמרם ומחלקת הנוער בחברת "כיוונים", יחד עם הכוריאוגרף בני אברהם. צופיה מספרת: "מיד בתום 'ההופעה האחרונה' של נועם (שהייתה הלוויה), אחרי שהגענו הביתה, והייתי עטופה בכל החברים של נועם, ישבנו ושרנו שירים שלו ביחד. בשיר האחרון שנועם הוציא 'הנוף משתנה', הוא כתב בשורה האחרונה של השיר: 'אין שום סיכוי, אבל אם אמות, יזכרו את השם'. ושם ידעתי שאימא תדאג תמיד שיזכרו את השם. שבועיים לפני שנועם נהרג, ישבנו יחד, ושאלתי את נועם: 'נו, מתי כבר תגיע לתודעה של כולם'? אז הוא ענה: 'אימא, השנה זו השנה שלי, ותהיה לי פריצה אחת חדה, וכולם יכירו אותי'. הוא התכוון כנראה לכל מה שקורה עכשיו. האמת, מאז הוא בתודעה. וכל עוד נשמה באפי, אעשה הכל להנציח אותו. איבדתי ילד אחד, וזכיתי בכל כך הרבה ילדים לחיי, שכולם באמת עושים הכל למען מפעל ההנצחה הזה. מירל שהיה חבר ילדות של נועם, והוא בעצם גם היוצר והמפיק של הפרויקט הזה אמר לי פעם: 'אגדות חיות לנצח'. אני כאן כדי לעשות 'חסד של אמת'. כשהוא בא עם הרעיון שנוצר מהכאב העמוק שלו, ושילב אותו עם העבודה שלו עם בני הנוער של משפחת 'סברס', הבנתי שהולך להיות כאן משהו מרגש ביותר. אין כמו בני נוער שהם הדור הבא, שיכולים להיות השגרירים הכי טובים של נועם. עד עכשיו, אני כל פעם מחדש נרגשת כשאני מדברת על הפרויקט המדהים הזה. ביקשתי ללוות את בני הנוער לאורך כל הפרויקט, ונוצר בינינו קשר מדהים. גם הם הפכו להיות חלק מחיי. ואני גאה בעיר שלנו באר שבע שאלו הם ילדיה".

מאור עמרם סיפר על הפרויקט: "'אין לי זמן' הוא פרויקט להעלאת המודעות לזהירות בדרכים לזכרו של הראפר נועם 'נומי' כהן ז"ל שנהרג בתאונת דרכים באוקטובר 21'. במסגרת הפרויקט, נפגשו חברי משפחת 'סברס' של מחלקת הנוער ב"ש עם רקדני סטודיו  B.A ומשפחתו של נומי ז"ל ל-4 מפגשים מרתקים ומעצימים בנושאי זהירות בדרכים, הגשמה עצמית ומרדף אחרי החלומות בהשראת נועם ז"ל. כחלק מהתהליך, הופק קאבר בעיבוד מקורי לשירו של נועם ז"ל 'אין לי זמן' (שעל שמו נקרא הפרויקט) וקליפ שכלל עשרות רקדנים וזמרים לביצוע השיר. בנוסף, חברי סצנת ההיפ הופ בארץ השתתפו בקליפ כמחווה לזכרו של נועם, עם תנועת הידיים 'רוקסטאר', ביניהם רביד פלוטניק, לוקץ', מוקי, איזי ועוד. 'אין לי זמן' הוא פרויקט משמעותי ומרגש אשר הוביל יצירה מקורית ומקומית עם תכנים חינוכיים ומשמעותיים לבני הנוער לצד הנצחתו של אמן מקומי מב"ש".

מירל ו"נומי" ז"ל כאמור, היו חברים וקולגות שעבדו יחד על מוזיקה. בימים שלאחר התאונה הטרגית, מירל התקשה להתמודד עם לכתו של החבר, אבל ידע שהוא חייב להנציח את שמו ואת המוזיקה של "נומי": "אני ונועם הכרנו בגיל 15 בבית הספר הטכני בב"ש. נועם למד שכבה מעליי", מספר מירל: "התחברנו דרך חברים משותפים. נועם פתח לי את העולם של היצירה, והקליט אותי בשיר הראשון שלי. היינו מקליטים שירים אצלו בחדר. אפילו התארחתי אצלו בהופעה כשהיינו נערים. מאז, שמרנו על קשר חברי ומוזיקלי. לפני כשנתיים וחצי, הוצאנו שיר ביחד, ואף זכיתי לארח אותו בהופעה שהייתה לי במתחם 'הקטר' בעיר. זכיתי לסגור שם מעגל, ולקיים את ערב השקת הקליפ וסיום הפרויקט באותו המתחם ואותה הבמה. לשמחתי, הצלחתי לרתום המון בני נוער לפרויקט, והמון צעירים אחרים התחברו. אני חושב שזה בעיקר בגלל הסיפור של נועם. הסיפור של אדם שרדף אחרי החלומות שנגדעו באמצע. בני נוער מזדהים עם זה. הסדנאות שעשינו נגעו גם בזהירות בדרכים וגם בהגשמה עצמית ורדיפה אחרי החלום בהשראת נועם. נועם היה פייטר רציני. לא מתפשר. איש של אמת שהתמיד בדרכו. נועם מהווה השראה להמון בני נוער. ויש לו קהל מעריצים גדול. נועם תמיד יהיה השראה גדולה בשבילי. ניסינו דרך הפרויקט הזה להשיג את מה שאנחנו רוצים להשיג תמיד: יצירת תוכן איכותי ומשמעותי לנוער וקידום יצירה מקורית תוך כדי חיבור לקהילה. הצלחנו לחבר בין כל אלה לבין קיום צוואתו של חבר ואמן".

וכך, במשך חודשים, התקיימו סדנאות והרצאות שסיפרו את סיפורו של נועם, אבל מעבר לזה, את סיפורם של צעירים שחולמים ורוצים להגשים את החלומות שלהם, הרצאות וסדנאות לבני נוער על החשיבות בזהירות בדרכים והטרגיות שיכולה להגיע בכל רגע: "בפרויקט הזה, השתתפו כ-50 בני נוער ועוד עשרות שהגיעו ליום צילומים פתוח. אתה מבין מה זה אומר?? אלו ילדים שלא הכירו או שמעו עליו מעולם. ילדים בני 14 שפעם ראשונה נתקלים בי ובשכול הנורא שלי. והם מתגייסים בכל האהבה הענקית שלהם לטובת הנצחתו של נועם. אין מרגש מזה בעולם. אנחנו זכינו", אומרת צופית. "הרעיון לקחת את השיר שהיה הכי מזוהה עם נועם ושאני הכי אוהבת מכל השירים שלו, וליצור ממנו קאבר חדש עם קליפ מדהים ועשרות בני נוער, זה מכונן. במהלך הפרויקט נערכו 4 סדנאות עם בני הנוער. בסדנה הראשונה, אני שוחחתי עם בני הנוער על נועם, על החלומות שלו ועל יום התאונה, והמעמד היה קשה מנשוא. בכל פעם שאני מדברת על היום הארור ההוא, אני מתרסקת. ובני הנוער המדהימים האלה ידעו לאסוף אותי, לנחם אותי, ולחבק את הכאב שלי אל הלב הענק שלהם, ולכאוב יחד איתי. הם הכוח שלי. הם הלב הפועם. הפכנו להיות משפחה אחת גדולה. אספר לך את שיא הריגוש: במהלך הפרויקט, חגגתי יום הולדת. בערב, הגיעו אליי מירל וקבוצה מתוך בני הנוער הביתה בהפתעה מוחלטת עם עוגה, בלונים והמון אהבה. הם שימחו אותי, שרו ורקדו אצלי בבית. הם ביקשו ממני לראות את החדר של נועם. הראיתי להם את החפצים שלו, את החדר שבו הוא גדל. והם ינקו את הסיפורים בהתרגשות. כאן הבנתי שזה נמצא חזק בתודעה שלהם, וזה הכי ריגש אותי.
אם נועם היה בחיים ורואה את זה? ואוו, אני חושבת שנועם היה כל כך גאה בחבר שלו, מירל. הוא היה שמח מאוד, והיה בעצמו מאמץ את כל בני הנוער האלה אל חיקו".

צפו בקליפ: