תרבות ופנאי

אנטיגונה תוצרת הבית

תרבות ופנאי18 ביוני 2020    5 דקות
0

נעה אוחיון רק בת 23 ובשבוע הבא תעלה על בימת בית הספר למשחק "גודמן" ותגלם את דמותה של אנטיגונה. רגע לפני שהיא חוזרת לבמה מ"פגרת הקורונה", משתפת אוחיון בטרגדיה האישית שלה והדמיון לדמות אותה תגלם, ועל התהיות על עולם התרבות ביום שאחרי

אנטיגונה תוצרת הבית
נעם אוחיון. צילום: מעיין קאופמן

בשבוע הבא תעלה על בימת “גודמן”, אם ירצו השם והקורונה, ההצגה אנטיגונה, הצגה של הסטודנטים לשנה ג’ בבית הספר למשחק שנקטעה לאחר שלוש הצגות בעקבות התפרצות הנגיף. מי שתשחק את הדמות הראשית בטרגדיה היוונית הוותיקה והמוכרת היא נעה אוחיון, רק בת 23 וכבר נכנסת לנעליים הגדולות של הדמות. במקרה או לא, אוחיון תשחק בטרגדיה היוונית ותביא אל הבמה את החוויות האישיות שלה מהטרגדיות אותן היא עברה.

אוחיון על הבמה כאנטיגונה. צילום: רדי רובינשטיין

אוחיון, שהגיעה לבית הספר למשחק מרחובות מיד לאחר שסיימה את השירות הלאומי. מבחינתה, הבחירה ללמוד משחק ב”גודמן” היתה די טבעית: “המקום הזה פשוט הרגיש שונה מכל בתי הספר האחרים, מאוד ביתי ומאוד מקבל, מעין סביבה בטוחה ליצור בה ולהתפתח בה. התחרות במקום הזה בריאה. אני פחות עובדת טוב תחת איום, ואני עובדת יותר טוב בצוות. הרגיש לי שב’גודמן’ עובדים יחד”. אוחיון אמנם “רק” בת 23 אבל נשמעת מאוד בוגרת ובעיקר מאוד בטוחה במקום שלה. בבית הספר למשחק אותו היא בחרה, ובעיר בה בחרה לגור: “לא היו חששות לעבור לגור בבאר שבע. פחות עניין אותי איפה הסצנה כביכול נמצאת. רציתי להתמקד באומנות ובתיאטרון, חיפשתי את המקום הכי טוב לעשות את זה. לא חשבתי יותר מידי על תל אביב או באר שבע כי התפיסה הזו שאומנות עושים בתל אביב פשוט לא נכונה. באר שבע היא עיר מדהימה, ואני מאוד אוהבת אותה”.

אבל למה לבחור משחק מלכתחילה?

“אני באה מבית של עולים. אבא שלי עלה ממרוקו ואמא שלי מצרפת, כל הזמן היו בבית שנסונים צרפתיים, מלא סרטים צרפתיים, ספרים ותרבות היו דבר מאוד נוכח. סבא שלי היה סופר ומשורר, והופיע בקברטים אסורים בסוף מלחמת העולם השנייה. התרבות היתה בדם שלנו. הייתי מאוד חשופה לעולם הזה, הייתי סביב זה, אז זה היה מאוד ברור”.

כאמור, אוחיון חוותה לא מעט טרגדיות כשהיתה קטנה: “כשהייתי בכיתה ה’ אבא שלי חלה בסרטן. זו היתה תקופה מאוד קשה, מאוד מבלבלת. חיפשתי דרך להתעסק במשהו אחר. אני זוכרת שסיפרו לנו על בימת הנוער, הלכתי וראיתי שם את ‘אוליבר טוויסט’. אחרי זה כבר החלטתי שזה מה שאני הולכת לעשות. מכיתה ה ידעתי שזה מה שאני אעשה”. כשגדלה חוותה אובדן משפחתי נוסף: “בגיל 16 גם אחותי נפטרה מסרטן. היה גל טרגדיות במשפחה, משהו שמאוד לא פשוט. אבל אני מבינה היום שכל אחד מגיע עם התיק שלו”.

אפשר להגיד שלמעשה “ברחת” למשחק?

“לחלוטין. זה היה מקום המפלט שלי. זה הציל לי את החיים באיזשהו אופן. הייתי ילדה מאוד מבולבלת אחרי הפטירה של אבא שלי, אני עדיין קצת מבולבלת. אבל על הבמה כשיחקתי דמות שהיא לא אני, הרגשתי שזה היה הבריחה שלי. זה הוציא ממני את הרגשות שלי, ואנחנו נורא אוהבים לשמור על הרגשות שלנו. נזהרים במה שאומרים. מלמדים אותנו תמיד לשמור על איפוק וזה בריא, אבל על הבמה אנשים רוצים לראות ההיפך. החוט הזה הוא מאוד מנקה ומטהר. זה לא שאני משחקת וחושבת על אבא שלי, אם זה היה ככה הייתי מתפרקת. הכאב הוא אותו כאב, אבל על הבמה אתה חווה אותו ומתנתק ממנו. זה כן עזר להבין יותר איך לשחק”.

ואיך זה בא לידי ביטוי ביצירה?

“זה משהו שיוצא המון. הם כל הזמן איתי ביצירה שלי. כשאני בבמה, הם איתי בחדר חזרות. אני בנאדם מורכב יותר, אני מבינה אובדן אחרת, אני מבינה מורכבויות אחרת, לטוב ולרע. במקרה בחרתי מקצוע שהכאב הגדול יכול לעזור לי להבין חוויות אנושיות אחרות. יש משהו באובדן שרק מי שעבר אותו באמת, יכול להבין לעומק. מה שעברתי זה חוויות די נוראיות, אבל הדמויות שאני משחקת זה דמויות שמבינות את המקום הכואב והפצוע הזה. זה לא במקרה. לא צריך לעבור טרגדיות כדי לשחק. אתה יכול לעבור הרבה חרא בחיים ולהיות שחקן לא טוב, ובנאדם אחר שגדל במשפחה ‘נורמטיבית’ יכול להיות שחקן נפלא. במקרה שלי, זה עוזר לי לראות את החיים ברובד אחר, יותר עמוק”.

בשבוע הבא כאמור, תעלה אוחיון לבמה בתור אנטיגונה, הדמות המרכזת במחזה המוכר, וגם שם היא לקחה את החוויות האישיות אל תוך הדמות: “באנטיגונה זה עזר לי להבין דברים על עצמי. הדמות היא מאוד מונעת מהמוות של המשפחה שלה. היא איבדה את ההורים שלה, את האחים שלה, היא חוותה מוות בצורה מאוד גדולה. היא הבינה שיש לה יותר אנשים חשובים למטה מאשר למעלה. אני יכולה להתחבר לזה מאוד. הדרך שהיא עברה גרמה לי לחשוב על עצמי. היא עושה את כל מה שהיינו רוצים לעשות, בלי פחד ורסן”.

גרסה מודרנית לדמות וותיקה. אוחיון כאנטיגונה. צילום: רדי רובינשטיין

ההצגה עלתה לשלוש הצגות, ורגע לפני ההצגה החגיגית נאלצה לרדת בעקבות נגיף הקורונה: “עלינו לשלוש הצגות, ואז הפסקנו בגלל הקורונה. החזרות להצגה היו מאוד אינטנסיביות ומרתקות. בגלל שזה מחזה מאוד ישן, קשה לתקוף אותו בצורה חדשה, אז  לא ניסיתי להמציא את הגלגל. בעזרת הבמאי כפיר אזולאי, כן ניסינו להביא משהו אחר לדמות. לא לקחת אותה כשחור מול לבן, חושך מול אור. היה חשוב לנו להפוך את הדמויות לאנשים מורכבים. לנסות להבין ולחקור את הדמויות האלה זו המתנה שקיבלתי מהמשחק.

 

“הפסקנו את הכל באמצע, ואתה מתחיל להבין את סדר הגודל של הדבר הזה. לא היתה לנו ברירה, עולם התרבות והתיאטרון ספג מכה קשה, וזה מעלה שאלות לגבי עולם התרבות, מה יהיה איתנו. מפחיד לחשוב על זה שאנשים ישכחו את החשיבות של עולם התרבות. אבל התיאטרון הוכיח, לאורך כל ההיסטוריה, את החשיבות שלו”.

ההצגה אנטיגונה תעלה על בימת תיאטרון גודמן 23,25.6 בשעה 20:30, 27.6 בשעה 21:00

 

כתבות נוספות בתרבות ופנאי

0

הפרינג’ בשטח

אירוע תרבות ראשון של התיאטרון התקיים בבאר אברהם בארגונה של מנכ"לית הפרינג' אפרת זיו אספיס. יו"ר ועדת ההתנדבות וחברת מועצת העיר עו"ד מינה קלמן-חדד: "היה ערב מדהים ומרגש"

תרבות ופנאי25 ביוני 2020    4 דקות
0

בלה נועה

היוצרת הבאר שבעית נועה פרג' הוציאה השבוע את הסינגל החדש שלה, בלה. הזדמנות מצוינת לראיון עם מי שמסומנת כדבר הבא

תרבות ופנאי19 ביוני 2020    4 דקות

כתיבת תגובה