השירים של הלהקה הם בעצם באנגלית ואתם מאוד חזקים בתחום הבין לאומי ובהופעות באירופה, אבל מי שמקשיב טוב למילים של השירים מגלה הרבה צבא, הרבה געגוע של אמא וגם לא מעט מלחמות. אלה נושאים שבכל זאת רלוונטיים לארץ שלנו. אתה מרגיש שהאנג'לסי הם יותר להקה ישראלית או יותר להקה של חו"ל?

"אנחנו להקה ישראלית ששרה באנגלית. כשאנחנו מגיעים לגרמניה, לצרפת, לשוויץ ולכל מקום שאנחנו מגיעים, אנשים יודעים שאנחנו להקה מישראל. אנחנו מדברים באנגלית והם יודעים שעומדים על הבמה חבר'ה ישראלים. אנחנו מספרים להם על עצמנו, וגם על נושאים אנושיים יותר כלליים. מן הסתם אנחנו לא מתעסקים מהבוקר עד הלילה במצב בישראל, אבל גם. כל הדברים שהם חלק מהחיים שלנו באים שם לידי ביטוי".

כשהקמת את הלהקה הייתה לך התלבטות האם להתחיל קריירה בישראל או בחו"ל?

"בכלל לא חשבתי רחוק כל כך. כשדיברתי עם החבר'ה של הלהקה אמרתי להם שנעשה סיבובי הופעות באירופה. זה היה מין חלום כזה. בשלב הראשון, כשרק הקמנו את הלהקה, היעד היה אינדי נגב. רק רציתי להצליח להיכנס לאינדי נגב וזה הכל. הופענו שם משהו כמו חודש וחצי-חודשיים אחרי שהקמנו את הלהקה, עם כל השירים של האלבום הראשון".

לאחרונה הוצאתם אלבום שני, גם הוא נולד בסיבוב ההופעות באירופה. סיפרתם שאתם נמצאים בואן שלכם חצי מהשנה והאלבום ממש נוצר שם. מה אתה יכול לספר לנו עליו?

"חלק מהשירים נכתבו במסעות שלי עם עצמי וחלק באמת נכתבו כחלק מאלתור של הלהקה בואן, למשל Mona Lisa, שנכתב תוך כדי נסיעה. הרבה להקות עושות את זה, זה לא דבר נדיר כל כך. בגדול אנחנו משתעממים ואנחנו מנגנים".

אתם חוזרים לבאר שבע אחרי שמונה חודשים. הקהל פה מאוד התגעגע. אתה מתרגש לחזור?

"בטח, אנחנו אוהבים את באר שבע. זו כבר מערכת יחסים ארוכה, עם הרבה מאוד רגעים מכל מיני סוגים. עברנו הרבה ביחד. אז כן, נחמד מאוד לחזור. בהופעה ננגן שירים מהאלבום החדש וגם את השירים הישנים. יהיה כיף".