מה קרה בתשעה באב?

תשעה באב הוא יום האֵבל הגדול ביותר בלוח השנה היהודי. במשך אלפי שנים, דור אחר דור, מתאבלים ישראל ביום זה על שורה ארוכה ומכאיבה של אסונות שפקדו את האומה. אך מה הופך יום זה לכה ייחודי? מדוע דווקא בתשעה באב נצטברו כל כך הרבה פורענויות?

המשנה במסכת תענית (פרק ד, משנה ו) מונה חמישה אירועים מרכזיים שאירעו בט' באב, אך חז"ל בתלמוד ובמדרשים הוסיפו עוד שכבות של פורענות שהצטברו על אותו תאריך גורלי. מאמר זה סוקר את כלל האירועים הללו לפי סדרם ההיסטורי, ממעשה המרגלים בימי משה ועד לחורבן בית שני ואחריו.

א. חטא המרגלים — ראשית הבכייה לדורות

האירוע הראשון הקשור לט' באב מתרחש עוד לפני כניסת ישראל לארצם. התורה מספרת כיצד שלח משה שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, ועשרה מהם חזרו עם דיבה רעה על הארץ.
"וַיִּשְׂאוּ כָל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" — (במדבר י"ד, א')
הגמרא במסכת תענית (כ"ט ע"א) מלמדת שאותה לילה של בכייה ללא סיבה הייתה ליל תשעה באב. אמר הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכייה של חינם — אני קובע לכם בכייה לדורות. מכאן מתחיל הקשר הנצחי בין ט' באב לאֵבל הלאומי.
כעונש על חטא המרגלים נגזר על דור המדבר שלא ייכנסו לארץ, ומדי שנה בשנה, במשך ארבעים שנה, מתו מאנשי אותו דור בט' באב. המדרש (תנחומא פרשת שלח) מתאר את ישראל שהיו חופרים קבריהם בח' באב, ישנים בתוכם, ומדי שנה חלק מהם לא קמו — עד שכלה הדור כולו.

ב. חורבן בית המקדש הראשון (423 לפנה"ס)

האסון ההיסטורי הגדול הראשון שאירע בתשעה באב הוא חורבן בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנאצר מלך בבל. ספר מלכים מתאר את שרשרת האירועים של ימים ז'–י' באב:
"בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ… בָּא נְבוּזַרְאֲדָן… וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-ה'" — (מלכים ב' כ"ה, ח'-ט')
הגמרא (תענית כ"ח ע"ב–כ"ט ע"א) דנה בסתירה לכאורה בין הפסוקים: בספר מלכים נכתב "בשבעה לחודש" ובספר ירמיהו נכתב "בעשור לחודש". המסקנה היא שהאויבים נכנסו להיכל בז' באב, האכלו ושתו ועשו בו מעשי חורבן בז' וח' באב, והציתו את האש בט' באב לפנות ערב — שרפה שנמשכה כל יום י' באב. על כן נקבע ט' באב כיום האבל המרכזי.

ג. חורבן בית המקדש השני (70 לספירה)

כחמש מאות שנה לאחר חורבן הבית הראשון, שוב נחרב בית המקדש — הפעם בידי הרומאים בפיקוד טיטוס. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו ("מלחמות היהודים", ספר ו') מתאר בפירוט כיצד הוצת האש במקדש בדיוק באותו תאריך שבו נחרב הבית הראשון — תשעה באב.
חז"ל ראו בחפיפה זו של התאריכים אצבע אלוהים. הסיכוי שני חורבנות, בהפרש של מאות שנים, ייפלו על אותו יום בדיוק — ייחסו חז"ל להשגחה עליונה. התלמוד (יומא ט' ע"ב) מבאר שהבית הראשון חרב בגלל שלוש עבירות חמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואילו הבית השני, שבו לא שררו עבירות אלו, חרב בגלל שנאת חינם — שהיא חמורה משלושתן יחד.

ד. כיבוש ביתר ועקירת ירושלים

המשנה בתענית מוסיפה שני אירועים נוספים שאירעו בט' באב, שניהם בתקופת הרומאים:
כיבוש ביתר (135 לספירה): לאחר חורבן הבית השני פרצה מרד בר-כוכבא, שמצא את מרכזו בעיר ביתר. עיר זו החזיקה מעמד שנים רבות, אך ביום תשעה באב נפלה. הגמרא (גיטין נ"ז ע"א) מתארת את ממדי הטבח הנורא שהתרחש בה, ואת ההקפדה שלא לאפשר לקבור את הרוגיה עד שנתן הקיסר רשות. חז"ל קבעו ברכה מיוחדת — "הטוב והמטיב" — על הנס שבסוף ניתנה הרשות לקבור, ושהגופות לא נרקבו.
חרישת ירושלים (לאחר 135 לספירה): לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא, ציווה הקיסר הדריאנוס לחרוש את שטח ירושלים ואת הר הבית, כדי למחוק לחלוטין את זכר העיר הקדושה. גם אירוע מכאיב זה, לפי חז"ל, חל בתשעה באב. על אתרו של ירושלים הוקמה העיר הרומית "אאיליה קפיטולינה", ויהודים נאסרו לגור בה.

ה. אירועים נוספים בט' באב לאורך הדורות

מעבר לחמשת האירועים המנויים במשנה, צירפו חכמים וקדמוני ישראל אירועים היסטוריים נוספים שחלו ביום זה:

א. גירוש ספרד — 1492 (פרי חדש ואחרונים)

אחד האירועים הכואבים ביותר בתולדות הגולה. בשנת 1492 חתמו פרדיננד ואיזבלה מלכי ספרד על צו הגירוש המפורסם. המועד הסופי שנקבע ליהודים לעזוב את ספרד חל בתשעה באב. קהילות ספרד — מהפוריות והיצירתיות שבתולדות ישראל — פוזרו לכל רוח. גדולי ספרד, כרבי יצחק אברבנאל, תיארו את נסיבות הגירוש בספריהם, ורבים מן הפוסקים ציינו את החפיפה לט' באב כסימן שמיימי.

ב. גירוש יהודי אנגליה — 1290 (ספרי היסטוריה יהודית)

בשנת 1290 חתם המלך אדוארד הראשון על הצו המגרש את יהודי אנגליה. גם תאריך זה חל בסביבות תשעה באב. יהודי אנגליה לא חזרו לארצם עד שנת 1657, כאשר אפשר להם אוליבר קרומוול לשוב — כ-370 שנה מאוחר יותר.

ג. פרוץ מלחמת העולם הראשונה — 1914 (החפץ חיים ואחרים)

ב-1 באוגוסט 1914, שחל בתשעה באב, הכריזה גרמניה מלחמה על רוסיה, ופתחה בכך את תיבת פנדורה של מלחמת העולם הראשונה. מלחמה זו הניחה את התשתית לשואה. הגאון מראדין, החפץ חיים, שציפה לאסון גדול, ייחס חשיבות מיוחדת לתאריך זה.

ו. מדוע מתרכזות הפורענויות בט' באב?

שאלה עמוקה זו הטרידה את גדולי ישראל בכל הדורות. ניתן לגשת אליה מכמה כיוונים:
הביאור ההיסטורי מיסטי: הרמב"ן בפירושו על התורה (שמות ל"ד) מבאר שיש לימים מסוימים "כח" — ימים שבהם כוחות הדין שולטים, וימים שבהם כוחות הרחמים שולטים. ט' באב הוא יום שבו, מאז בכיית המרגלים, נפתח שער הדין על האומה.

הביאור החינוכי:

הרב קוק זצ"ל ("אורות התשובה") ראה בט' באב לא רק יום אבל אלא יום שיש בו זרעים של גאולה. הוא ביאר שהחורבן לא בא אלא מפני שהגיע הזמן לשלב גבוה יותר. ולכן, יום ט' באב הוא גם המועד שבו, לפי האגדה, נולד המשיח.

הביאור ההלכתי:

הגמרא (תענית כ"ט ע"א) פוסקת: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" — חז"ל הפכו את ט' באב ואת כל חודש אב לרצף של זיכרון ואבל, כדי שכל דור ידע מה אירע ומה עלינו עדיין לתקן.

ז. הלכות תשעה באב — עיקרי הדין

מסכת תענית וספר הלכות גדולות מונים חמישה עינויים האסורים בט' באב, כמו ביום הכיפורים: אכילה ושתייה | רחיצה | סיכה | נעילת הסנדל | תשמיש המיטה.
בנוסף לעינויים, אסרו חז"ל בט' באב עצמו את לימוד התורה — שהוא משמח — פרט לדברים הקשורים לחורבן ולאבל. נהוג לקרוא ביום זה את מגילת איכה ואת הקינות, ופוסקים רבים כתבו קינות מיוחדות לאורך הדורות.

ח. בין חורבן לגאולה — ט' באב כיום תקווה

על אף עצב יום זה, הטמינו בו חז"ל גם ניצוץ של תקווה. המדרש (איכה רבה) מספר שביום שנחרב בית המקדש נולד המשיח — רמז שבתוך החורבן עצמו נזרע זרע הגאולה.

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם" — (ישעיהו מ', א') ההפטרה הקרואה בשבת שלאחר ט' באב היא תחילת "שבע דנחמתא" — שבע שבתות של נחמה המובילות לראש השנה. זהו מבנה שחז"ל עיצבו בכוונה: מן העומק הגדול ביותר אל הגובה הגדול ביותר.

סיכום

תשעה באב אינו סתם יום עצוב בלוח השנה. הוא שיא של רצף היסטורי שהחל בבכייה חינם של דור המדבר וכלל חורבנות, גירושים ורדיפות. חז"ל לא קבעו את ט' באב כיום אבל כדי להכאיב, אלא כדי לשמר זיכרון קולקטיבי חי — הכרה שגלות ופורענות הם תוצאה של קלקולים שיש לתקנם.

האסונות שנרשמו בדפי ההיסטוריה ביום זה משמשים כמראה המציגה לפנינו שאלות שלא שכחו רלוונטיותן: מה גרם לחורבן? מה נדרש לתקן? ומתי יבוא היום שבו, כפי שמסורת ישראל מאמינה, יהפוך ט' באב מיום אבל ליום שמחה?

מקורות מרכזיים: משנה תענית פרק ד; תלמוד בבלי מסכת תענית, יומא, גיטין; מלחמות היהודים לבן-מתתיהו; איכה רבה; ספר המצוות להרמב"ם; שולחן ערוך אורח חיים תקנ"ב–תקנ"ח; תשובות הגאונים.